מעבדת עיצוב במלח

התערוכה עסקה במלח (NaCl), כחומר גלם על תכונותיו המוכרות, כגון היעלמות והתגבשות, וחשפה תהליך מחקרי של שלוש שנים בו הוצגו שני שלבים שנבעו האחד מתוך שני. הראשון Recrystallizing the Desert והשני Lot's wife. במרכז התערוכה הוצגה המעבדה כצומת בה מצטלבים שני התהליכים. התבוננות בתהליך כולו העלתה שאלות אודות התפוררותו של החומר והיעלמותו אל מול הקיים, הנוכח. העין יכולה לזהות את האין ולבנות ממנו ממשות נפרדת וחדשה. כעיין זיכרון.

שיש לעניים

מתוך רצון להשמיש את חומר הגלם יצא המעצב למחקר בו מתח את גבולותיו המוכרים של המלח כחומר גלם והגדירם מחדש בתבניות מיוחדות שיוצרו לשם כך נערמים גבישי המלח. חימום התבניות לטמפרטורה גבוהה באמצעות אנרגיה סולארית או גז מביא לגיבושו מחדש של המלח במהירות שיא, בשונה מהתהליך הגיאולוגי הטבעי והאיטי. הפסקת החימום יוצרת ניתוק בין המלח והתבנית, וחומר הגלם בצורתו החדשה מוכן לשימוש. התוצר שמתקבל הוא בעל מראה לבן, זך ויוקרתי. "שיש לעניים" שמתקבל בהליך ייצור זול ומהיר.

אשת לוט

שאלת עמידותו של החומר הלבן (חומר הגלם החדש), והרצון לשמור על האובייקט לאורך זמן, עמדו במרכזו של המשך תהליך המחקר. המעצב, ארז נאבי פנה, שבשיטת העבודה האופיינית לו משלב בין חומרים שונים, מערבב במקרה זה בין גבישי המלח לחימר. שריפתו של החומר החדש נעשית באמצעות טכניקה מסורתית בתנור המיועד לשריפת מלחים. בנוסף, השימוש במלח כגלזורה לכלי וכמעטפת לאובייקט עשו שימוש מרבי ביכולת החומר ובשימורו. התוצר שהתקבל משלב באופן מעורר התפעלות בין עמידות החומר מחד והשבריריות והארעיות הנראית לעין של חומר הגלם הראשוני מאידך.

אשת לוט  | ענת שרון בלייס

גַּרְגְּרֵי הַמֶּלַח הִצְטַבְּרוּ בְּתוֹכִי הֵכִינוּ אֶת תְּנוּעַת עֵינַי שָׁנָה אַחַר שָׁנָה, כְּמוֹ תַּרְגִּיל, הַשָּׁמַיִם מֵעָלַי הֶאֱדִּימוּ חַיֶּבֶת הָיִיתִי לַעֲצֹר, לְהִסְתּוֹבֵב, חַיֶּבֶת הָיִיתִי לְאַפְשֵׁר לְכָל הַמֶּלַח הַזֶּה צוּרָה, גּוּף, זִכָּרוֹן.