"אנחנו עומדים להישטף על ידי צונאמי של טקסטיל," כך הצהירה לי אדלקורט, כוהנת הטרנדים הגדולה, בהרצאה שקיימה במוזיאון העיצוב, במסגרת ביקורה בארץ בינואר 2010. ואכן, קשה להתעלם מגל הטקסטיל הענקי שמתחיל להציף אותנו מכל הכיוונים, חלקם מפתיעים ולא שגרתיים.
"אנחנו עומדים להישטף על ידי צונאמי של טקסטיל," כך הצהירה לי אדלקורט, כוהנת הטרנדים הגדולה, בהרצאה שקיימה במוזיאון העיצוב, במסגרת ביקורה בארץ בינואר 2010.
ואכן, קשה להתעלם מגל הטקסטיל הענקי שמתחיל להציף אותנו מכל הכיוונים, חלקם מפתיעים ולא שגרתיים.
אדלקורט מוכרת לרובנו בעיקר מתחום האופנה כחזאית של טרנדים, אבל בעבודתה היא מצליחה תמיד לערוך את כל המגמות האלה לאמירות בעלות משקל, המצביעות על הלך הרוח של התקופה. בכך, היא מצביעה על נושאים שיעסיקו את כולנו בעתיד בין אם זה בעולם הרכב, המזון, עיצוב הפנים, האדריכלות ועוד.
ועכשיו, יותר מתמיד, העניין המרכזי הוא טקסטיל.
שיחת העיר – מילנו 2011
"אני חושבת שאוכל וטקסטיל הם שני הנושאים המרכזיים שיעסיקו אותנו רבות בעשר השנים
הקרובות", כך חזתה אן מיאקה אגנקאמפ, נשיאת האקדמיה לעיצוב באיינדהובן באפריל 2010.
וכך, אם בתערוכת העיצוב במילנו 2010 ניתן היה לראות שהרבה מאוד מיצבים עסקו במזון על שלל עיצוביו, השנה, היה זה הטקסטיל שמשך תשומת לב רבה יותר מן השאר. הרבה מאוד שטיחים הוצגו במילנו השנה ושימושים מעניינים בטקסטיל ניכרו בעבודותיהם של מעצבים רבים, אבל מי שהפכה את הטקסטיל "לשיחת העיר" בתערוכה
היתה חזאית הטרנדים והאוצרת לי אדלקורט.
בשתי תערוכות מרהיבות ומעוררות מחשבה
היא הציגה אפשרויות מגוונות של שימוש
בטקסטיל: שטיחים, וילונות, תאורה, אבזרים,
רהיטים ומיצבי מולטימדיה הכוללים אנימציה
וסרטים – כולם סובבים סביב טקסטיל. (מיה דבש)
|
שיחת העיר – מילנו 2011 |
שיחת העיר – מילנו 2011 | טקסטיל הוא לא נושא חדש אלא אחת התעשיות העתיקות והרחבות בהיקפן בעולם. אז מנין העיסוק והסקרנות המחודשים בתחום? נראה כי בשנים האחרונות מתחוללת מהפכה בעולם הטקסטיל. טקסטיל תמיד היה תעשייה תומכת של תעשיית האופנה. הבדים שאחר כך נתפרים לבגדים, מאופנת העלית ועד פסי הייצור הזולים ביותר במזרח הרחוק. גם בריהוט, תפקידו המסורתי של הטקסטיל היה תמיד שולי למדי. הוא שימש בעיקר בבדי ריפוד, המתבלים במשך הזמן ונזקקים להחלפה או כחומרי מילוי שונים וזולים.
אבל כיום נראה שיותר ויותר מעצבים מכל התחומים משתמשים בטקסטיל ובטכניקות מסורתיות של עולם הטקסטיל לבניית רהיטים. הטקסטיל אינו משמש רק כבד ריפוד אלא המבנה עצמו, השלד והבסיס של המוצר. "Talking Textiles" (מדברים טקסטיל או טקסטילים מדברים) הוא השם שבחרה לי אדלקורט לתת לשתי תערוכות שאצרה במקביל במהלך שבוע העיצוב האחרון במילנו 2011. | |
|
שיחת העיר – מילנו 2011 | ||||
|
שיחת העיר – מילנו 2011 | ||||
|
האחת התמקדה בכישרונות צעירים, סטודנטים ובוגרים טריים של אקדמיות לעיצוב, והשנייה חשפה עבודות שונות ומגוונות של בתי עיצוב ומעצבים מוכרים מתחומים שונים, כשהחוט המקשר ביניהם הוא העיסוק בחומר רך, בטקסטיל.
"כתגובה להתעצמות הדיגיטלית נוצרת כמיהה לטקטיליות ולתלת מימד ואלה מובילים מעצבים רבים ומוכרים להתבונן מחדש על תפקידם של בדים. שילוב של ידע, נרטיביות, פנטזיה וייצור מתקדם מנסים להגדיר מחדש את חשיבותו של עיצוב הטקסטיל. בעתיד הקרוב נחזה בלידה מחדש של טקסטיל בחיינו, בתוך בתינו. הוא יכסה את הקירות, הרצפות והרהיטים בתוך ביתנו. טקסטילים אלה ידברו באופן חזק וברור ויהפכו לבדים של חיינו". "חשוב להתבונן שוב בטקסטיל עכשווי כיוון שהוא נעשה עם הזמן לזן נכחד כמעט. מפעלים סביב העולם הולכים ונעלמים ומוסדות לימוד מקטינים את מחלקות הטקסטיל ומחליפים את נולי האריגה במחשבים. ולכן בקרוב לכישרון לטקסטיל לא יהיה ביטוי". אם נתבונן בעבודות שאדלקורט ליקטה לתערוכות אלה אפשר בבירור להצביע על כמה מגמות בולטות, "תמות" שמאפיינות את העשייה העכשווית בעיצוב טקסטיל ואולי בעיצוב בכלל. הנושא הראשון והבולט ביותר הוא עיסוק בתלת מימד. כאן חשוב להדגיש שטקסטיל הינו מדיום דו מימדי מיסודו. שתי וערב, חוט בחוט, סרוג או ארוג, התוצר הסופי הינו יריעה, בד. היום אנחנו רואים איך מן הדו מימד נוצר תלת מימד. לעיתים התלת מימד הוא של פני השטח. בד שמנסה לדבר, לגעת בנו, לגדול לגובה ולצאת מהמסגרת. לעיתים, הטקסטיל הופך לאובייקט עצמאי בעצמו כמו בעבודות של Sophie Vocht, סטודיו bcxsy, raw edges.  BCXSY, coiled, 2010 | photo: Hironori Tsukue
"מעצבים החלו להבין ולהפנים את האיזון וההרמוניה בין טכנולוגיה לקראפט", אדלקורט אומרת. ובאמת ניתן לראות איך במיוחד הסריגה פורצת את גבולות הסוודר והופכת לשטיחים (שבאופן מסורתי תמיד ארוגים) ורהיטים שונים ומגוונים. זהו כבר לא רק סריג דק ושטוח אלא מבנה טקסטילי רחב ועבה המסוגל לשמש במבנה לכסא שלם כמו בעבודות של Aze Design ו Joon-You Choi
עבודה מאוד מעניית והומוריסטית מבחינת הדפס היא העבודה "דם" של סטודיו Job. בד שמרחוק נראה קליל ושובב עם הדפסי דובדבנים אדומים מתברר במבט מקרוב כבד עם דפוס של כתמי דם עזים.
חיפוש מתמיד אחר חומרים הוא נושא שמעסיק תמיד מעצב מוצלח. גם בתערוכה זו אנו עדים לתופעה בה המעצב פועל כסוג של חוקר במעבדה ומשלב חומרים שונים ומשונים על מנת ליצור מראה חדש. שתי דוגמאות בולטות הן עבודות של Nacho Carbonell ושל Marie Paysant-Leroux, האחת משלבת בדים עם גבס והשנייה בד עם חמר.
אם כבר אנחנו עוסקים בהקבלות, הרי שמעצבים היום עובדים לא רק כחוקרים הם גם עובדים כחקלאים בחוות. הם גוזזים לבד את הצמר, הופכים אותו לחוט וגם מבצעים לבדם את תהליכי הצביעה והאשפרה ללא שימוש במפעלים כאלה ואחרים. ניתן לראות זאת כניסיון של מעצבים להיות מעורבים בכל שלבי הייצור וגם אולי במתן ערך מוסף לעבודה הסופית, שאינה מזהמת יתר על המידה את הסביבה ונעשית במודעות אופטימאלית. דוגמא בולטת לעבודה כזו היא Christien Mainderstma. את המגמה הזו ניסחה אדלקורט כך: "האקולוגי יפגוש את עולם המותרות ונראה שימוש בצבעים טבעיים ובסיבים גולמיים שייתרמו למראה טבעי ואלגנטי לבתים שלנו".
נושא נוסף שאדלקורט מעלה בתערוכה זו הוא תחייתו של המודרניזם ובתוכו הדים של באוהאוס וקונסטרוקטיביזם. צורות גיאומטריות, אריגים ריבועיים וריפוד גס בקרוב ימסגרו את חללים הפנים של המבנים סביבנו. העבודה של סטודיו Ora-Ito מדגימה זאת היטב.
בעבודות שהתייחסו לגוף ולא לעיצוב פנים ניתן לראות עיסוק חוזר בתנועה ובניסיון להכניס דרמה ותיאטרליות לבגד דרך תנועת החוטים והבדים. הבגדים נראים לעיתים שבטיים וקדומים כאילו הם חלק מאיזה טקס או ריקוד קדום.
ולקינוח, עבודתם של Scholten&Baijings המשלבת בתוכה את שני הטרנדים החמים של עולם העיצוב כיום: אוכל וטקסטיל. בתיאבון.
| ||||
|
שיחת העיר – מילנו 2011 | טקסטיל הוא לא נושא חדש אלא אחת התעשיות העתיקות והרחבות בהיקפן בעולם. אז מנין העיסוק והסקרנות המחודשים בתחום? נראה כי בשנים האחרונות מתחוללת מהפכה בעולם הטקסטיל. טקסטיל תמיד היה תעשייה תומכת של תעשיית האופנה. הבדים שאחר כך נתפרים לבגדים, מאופנת העלית ועד פסי הייצור הזולים ביותר במזרח הרחוק. גם בריהוט, תפקידו המסורתי של הטקסטיל היה תמיד שולי למדי. הוא שימש בעיקר בבדי ריפוד, המתבלים במשך הזמן ונזקקים להחלפה או כחומרי מילוי שונים וזולים.
אבל כיום נראה שיותר ויותר מעצבים מכל התחומים משתמשים בטקסטיל ובטכניקות מסורתיות של עולם הטקסטיל לבניית רהיטים. הטקסטיל אינו משמש רק כבד ריפוד אלא המבנה עצמו, השלד והבסיס של המוצר. "Talking Textiles" (מדברים טקסטיל או טקסטילים מדברים) הוא השם שבחרה לי אדלקורט לתת לשתי תערוכות שאצרה במקביל במהלך שבוע העיצוב האחרון במילנו 2011. | |
|
שיחת העיר – מילנו 2011 | |||
|
האחת התמקדה בכישרונות צעירים, סטודנטים ובוגרים טריים של אקדמיות לעיצוב, והשנייה חשפה עבודות שונות ומגוונות של בתי עיצוב ומעצבים מוכרים מתחומים שונים, כשהחוט המקשר ביניהם הוא העיסוק בחומר רך, בטקסטיל.
"כתגובה להתעצמות הדיגיטלית נוצרת כמיהה לטקטיליות ולתלת מימד ואלה מובילים מעצבים רבים ומוכרים להתבונן מחדש על תפקידם של בדים. שילוב של ידע, נרטיביות, פנטזיה וייצור מתקדם מנסים להגדיר מחדש את חשיבותו של עיצוב הטקסטיל. בעתיד הקרוב נחזה בלידה מחדש של טקסטיל בחיינו, בתוך בתינו. הוא יכסה את הקירות, הרצפות והרהיטים בתוך ביתנו. טקסטילים אלה ידברו באופן חזק וברור ויהפכו לבדים של חיינו". "חשוב להתבונן שוב בטקסטיל עכשווי כיוון שהוא נעשה עם הזמן לזן נכחד כמעט. מפעלים סביב העולם הולכים ונעלמים ומוסדות לימוד מקטינים את מחלקות הטקסטיל ומחליפים את נולי האריגה במחשבים. ולכן בקרוב לכישרון לטקסטיל לא יהיה ביטוי". אם נתבונן בעבודות שאדלקורט ליקטה לתערוכות אלה אפשר בבירור להצביע על כמה מגמות בולטות, "תמות" שמאפיינות את העשייה העכשווית בעיצוב טקסטיל ואולי בעיצוב בכלל. הנושא הראשון והבולט ביותר הוא עיסוק בתלת מימד. כאן חשוב להדגיש שטקסטיל הינו מדיום דו מימדי מיסודו. שתי וערב, חוט בחוט, סרוג או ארוג, התוצר הסופי הינו יריעה, בד. היום אנחנו רואים איך מן הדו מימד נוצר תלת מימד. לעיתים התלת מימד הוא של פני השטח. בד שמנסה לדבר, לגעת בנו, לגדול לגובה ולצאת מהמסגרת. לעיתים, הטקסטיל הופך לאובייקט עצמאי בעצמו כמו בעבודות של Sophie Vocht, סטודיו bcxsy, raw edges. BCXSY, coiled, 2010 | photo: Hironori Tsukue
"מעצבים החלו להבין ולהפנים את האיזון וההרמוניה בין טכנולוגיה לקראפט", אדלקורט אומרת. ובאמת ניתן לראות איך במיוחד הסריגה פורצת את גבולות הסוודר והופכת לשטיחים (שבאופן מסורתי תמיד ארוגים) ורהיטים שונים ומגוונים. זהו כבר לא רק סריג דק ושטוח אלא מבנה טקסטילי רחב ועבה המסוגל לשמש במבנה לכסא שלם כמו בעבודות של Aze Design ו Joon-You Choi
עבודה מאוד מעניית והומוריסטית מבחינת הדפס היא העבודה "דם" של סטודיו Job. בד שמרחוק נראה קליל ושובב עם הדפסי דובדבנים אדומים מתברר במבט מקרוב כבד עם דפוס של כתמי דם עזים.
חיפוש מתמיד אחר חומרים הוא נושא שמעסיק תמיד מעצב מוצלח. גם בתערוכה זו אנו עדים לתופעה בה המעצב פועל כסוג של חוקר במעבדה ומשלב חומרים שונים ומשונים על מנת ליצור מראה חדש. שתי דוגמאות בולטות הן עבודות של Nacho Carbonell ושל Marie Paysant-Leroux, האחת משלבת בדים עם גבס והשנייה בד עם חמר.
אם כבר אנחנו עוסקים בהקבלות, הרי שמעצבים היום עובדים לא רק כחוקרים הם גם עובדים כחקלאים בחוות. הם גוזזים לבד את הצמר, הופכים אותו לחוט וגם מבצעים לבדם את תהליכי הצביעה והאשפרה ללא שימוש במפעלים כאלה ואחרים. ניתן לראות זאת כניסיון של מעצבים להיות מעורבים בכל שלבי הייצור וגם אולי במתן ערך מוסף לעבודה הסופית, שאינה מזהמת יתר על המידה את הסביבה ונעשית במודעות אופטימאלית. דוגמא בולטת לעבודה כזו היא Christien Mainderstma. את המגמה הזו ניסחה אדלקורט כך: "האקולוגי יפגוש את עולם המותרות ונראה שימוש בצבעים טבעיים ובסיבים גולמיים שייתרמו למראה טבעי ואלגנטי לבתים שלנו".
נושא נוסף שאדלקורט מעלה בתערוכה זו הוא תחייתו של המודרניזם ובתוכו הדים של באוהאוס וקונסטרוקטיביזם. צורות גיאומטריות, אריגים ריבועיים וריפוד גס בקרוב ימסגרו את חללים הפנים של המבנים סביבנו. העבודה של סטודיו Ora-Ito מדגימה זאת היטב.
בעבודות שהתייחסו לגוף ולא לעיצוב פנים ניתן לראות עיסוק חוזר בתנועה ובניסיון להכניס דרמה ותיאטרליות לבגד דרך תנועת החוטים והבדים. הבגדים נראים לעיתים שבטיים וקדומים כאילו הם חלק מאיזה טקס או ריקוד קדום.
ולקינוח, עבודתם של Scholten&Baijings המשלבת בתוכה את שני הטרנדים החמים של עולם העיצוב כיום: אוכל וטקסטיל. בתיאבון.
| |||
|
שיחת העיר – מילנו 2011 | טקסטיל הוא לא נושא חדש אלא אחת התעשיות העתיקות והרחבות בהיקפן בעולם. אז מנין העיסוק והסקרנות המחודשים בתחום? נראה כי בשנים האחרונות מתחוללת מהפכה בעולם הטקסטיל. טקסטיל תמיד היה תעשייה תומכת של תעשיית האופנה. הבדים שאחר כך נתפרים לבגדים, מאופנת העלית ועד פסי הייצור הזולים ביותר במזרח הרחוק. גם בריהוט, תפקידו המסורתי של הטקסטיל היה תמיד שולי למדי. הוא שימש בעיקר בבדי ריפוד, המתבלים במשך הזמן ונזקקים להחלפה או כחומרי מילוי שונים וזולים.
אבל כיום נראה שיותר ויותר מעצבים מכל התחומים משתמשים בטקסטיל ובטכניקות מסורתיות של עולם הטקסטיל לבניית רהיטים. הטקסטיל אינו משמש רק כבד ריפוד אלא המבנה עצמו, השלד והבסיס של המוצר. "Talking Textiles" (מדברים טקסטיל או טקסטילים מדברים) הוא השם שבחרה לי אדלקורט לתת לשתי תערוכות שאצרה במקביל במהלך שבוע העיצוב האחרון במילנו 2011. | |
|
שיחת העיר – מילנו 2011 | |||
|
האחת התמקדה בכישרונות צעירים, סטודנטים ובוגרים טריים של אקדמיות לעיצוב, והשנייה חשפה עבודות שונות ומגוונות של בתי עיצוב ומעצבים מוכרים מתחומים שונים, כשהחוט המקשר ביניהם הוא העיסוק בחומר רך, בטקסטיל.
"כתגובה להתעצמות הדיגיטלית נוצרת כמיהה לטקטיליות ולתלת מימד ואלה מובילים מעצבים רבים ומוכרים להתבונן מחדש על תפקידם של בדים. שילוב של ידע, נרטיביות, פנטזיה וייצור מתקדם מנסים להגדיר מחדש את חשיבותו של עיצוב הטקסטיל. בעתיד הקרוב נחזה בלידה מחדש של טקסטיל בחיינו, בתוך בתינו. הוא יכסה את הקירות, הרצפות והרהיטים בתוך ביתנו. טקסטילים אלה ידברו באופן חזק וברור ויהפכו לבדים של חיינו". "חשוב להתבונן שוב בטקסטיל עכשווי כיוון שהוא נעשה עם הזמן לזן נכחד כמעט. מפעלים סביב העולם הולכים ונעלמים ומוסדות לימוד מקטינים את מחלקות הטקסטיל ומחליפים את נולי האריגה במחשבים. ולכן בקרוב לכישרון לטקסטיל לא יהיה ביטוי". אם נתבונן בעבודות שאדלקורט ליקטה לתערוכות אלה אפשר בבירור להצביע על כמה מגמות בולטות, "תמות" שמאפיינות את העשייה העכשווית בעיצוב טקסטיל ואולי בעיצוב בכלל. הנושא הראשון והבולט ביותר הוא עיסוק בתלת מימד. כאן חשוב להדגיש שטקסטיל הינו מדיום דו מימדי מיסודו. שתי וערב, חוט בחוט, סרוג או ארוג, התוצר הסופי הינו יריעה, בד. היום אנחנו רואים איך מן הדו מימד נוצר תלת מימד. לעיתים התלת מימד הוא של פני השטח. בד שמנסה לדבר, לגעת בנו, לגדול לגובה ולצאת מהמסגרת. לעיתים, הטקסטיל הופך לאובייקט עצמאי בעצמו כמו בעבודות של Sophie Vocht, סטודיו bcxsy, raw edges. BCXSY, coiled, 2010 | photo: Hironori Tsukue
"מעצבים החלו להבין ולהפנים את האיזון וההרמוניה בין טכנולוגיה לקראפט", אדלקורט אומרת. ובאמת ניתן לראות איך במיוחד הסריגה פורצת את גבולות הסוודר והופכת לשטיחים (שבאופן מסורתי תמיד ארוגים) ורהיטים שונים ומגוונים. זהו כבר לא רק סריג דק ושטוח אלא מבנה טקסטילי רחב ועבה המסוגל לשמש במבנה לכסא שלם כמו בעבודות של Aze Design ו Joon-You Choi
עבודה מאוד מעניית והומוריסטית מבחינת הדפס היא העבודה "דם" של סטודיו Job. בד שמרחוק נראה קליל ושובב עם הדפסי דובדבנים אדומים מתברר במבט מקרוב כבד עם דפוס של כתמי דם עזים.
חיפוש מתמיד אחר חומרים הוא נושא שמעסיק תמיד מעצב מוצלח. גם בתערוכה זו אנו עדים לתופעה בה המעצב פועל כסוג של חוקר במעבדה ומשלב חומרים שונים ומשונים על מנת ליצור מראה חדש. שתי דוגמאות בולטות הן עבודות של Nacho Carbonell ושל Marie Paysant-Leroux, האחת משלבת בדים עם גבס והשנייה בד עם חמר.
אם כבר אנחנו עוסקים בהקבלות, הרי שמעצבים היום עובדים לא רק כחוקרים הם גם עובדים כחקלאים בחוות. הם גוזזים לבד את הצמר, הופכים אותו לחוט וגם מבצעים לבדם את תהליכי הצביעה והאשפרה ללא שימוש במפעלים כאלה ואחרים. ניתן לראות זאת כניסיון של מעצבים להיות מעורבים בכל שלבי הייצור וגם אולי במתן ערך מוסף לעבודה הסופית, שאינה מזהמת יתר על המידה את הסביבה ונעשית במודעות אופטימאלית. דוגמא בולטת לעבודה כזו היא Christien Mainderstma. את המגמה הזו ניסחה אדלקורט כך: "האקולוגי יפגוש את עולם המותרות ונראה שימוש בצבעים טבעיים ובסיבים גולמיים שייתרמו למראה טבעי ואלגנטי לבתים שלנו".
נושא נוסף שאדלקורט מעלה בתערוכה זו הוא תחייתו של המודרניזם ובתוכו הדים של באוהאוס וקונסטרוקטיביזם. צורות גיאומטריות, אריגים ריבועיים וריפוד גס בקרוב ימסגרו את חללים הפנים של המבנים סביבנו. העבודה של סטודיו Ora-Ito מדגימה זאת היטב.
בעבודות שהתייחסו לגוף ולא לעיצוב פנים ניתן לראות עיסוק חוזר בתנועה ובניסיון להכניס דרמה ותיאטרליות לבגד דרך תנועת החוטים והבדים. הבגדים נראים לעיתים שבטיים וקדומים כאילו הם חלק מאיזה טקס או ריקוד קדום.
ולקינוח, עבודתם של Scholten&Baijings המשלבת בתוכה את שני הטרנדים החמים של עולם העיצוב כיום: אוכל וטקסטיל. בתיאבון.
| |||
