בשנה שעברה במילנו, ייסדה האקדמיה לעיצוב של איינדהובן מסורת חדשה – ארוחות בוקר פתוחות לקהל שבהן דנים בנושאים המעסיקים את עולם העיצוב לאחרונה. השנה התקיימו שלוש ארוחות בוקר כאלו בשיתוף Premsela ובהן לצד מגשי פירות ומאפים התקיימו דיונים של מעצבים, מבקרים, עיתונאים ואוצרים בשאלות כמו: איך יכולים מעצבים ליישם את האידיאלים שלהם בימים אלה של משבר? ואיך ניתן לעשות שימוש במשבר כדי לעשות דברים אחרת?
לאחרונה נדמה שכולם מדברים על אחריות, על אותנטיות ועל קיימות, אבל חשוב לברר האם המילים האלה הן כבר חלולות ואינן נושאות תוכן אמיתי או שעולם העיצוב מצליח להיות סוכן של שינוי ולהצעיד את העולם לעתיד טוב יותר.
גם התערוכה של בוגרי התואר הראשון והשני באיינדהובן תחת הכותרת "50" נשאה בחובה הבטחה קצת יותר צנועה ואנושית – "50 פרויקטים בעלי קשר הדוק לחיים ולרצון לתת להם מובן" היתה כותרת המשנה.
שני מעצבים צעירים בחרו להתמודד עם החוויה הלא נעימה של אשפוז בבית החולים. היראקו איממורה יצרה סדרה של צעצועים לחדרי המתנה שמאפשרים לילדים להתמודד עם הפחדים שלהם ולהפחית את הלחץ. דרך שיחות עם רופאים ואחיות וצפייה בילדים בבתי חולים הבינה המעצבת שילדים עושים שימוש במשחק כדי להפיג פחדים. הצעצועים שעיצבה מדמים מכונות שיקוף כמו CT, XRAY ו-EKG מלווים בספרי תמונות ומאפשרים לילדים בני 3-6 להבין מה הם אמורים לעבור. כך, כשהם מעבירים את המיטה דרך המכונה נדלק אור אדום וכשהם לוחצים על כפתור מופיע על המוניטור שיקוף של גוף של ילד.
גם ג'ו שזפנסקה התייחסה לעולם של חולי. היא יצרה כיסויי מיטה נופיים המאפשרים לאנשים להתמודד טוב יותר עם מצבים של חולי. מחקרים מראים שהסחת דעת מפחיתה את עוצמת הכאב. השמיכה שמודפסים עליה פאזלים ומשחקים מגיעה עם מרקרים צבעוניים כך שגם החולה וגם המבקרים יכולים לצייר עליה יחד. התנסות נוספת המאפשרת אינטראקציה חברתית ומעודדת התייחסות חיובית למחלה. השמיכה עצמה עשויה מבמבוק ויש לה איכויות טבעיות אנטי בקטריאליות. כמו כן, חיישנים הטמונים בכרית ובסדינים מאפשרים לרופאים לקבל נתונים על דפיקות הלב ודפוסי השינה של המטופל בעוד הוא עצמו ישן או משחק.
נושא נוסף המעסיק את המעצבים הוא הגברת המודעות למזון שאנו אוכלים ולמקורו. "משחק באוכל" – הוא שמו של פרויקט שמטרתו לטפח הבנה טובה יותר של המקום ממנו בא האוכל לשולחננו. הורים רבים מלמדים את ילדיהם לא לשחק באוכל, באופן אירוני נדרשים כאן הילדים דווקא לשחק במזון שאותו הוא אמורים לאכול והמטרה היא מאוד אידיאולוגית.
המשחק העשוי עץ מכיל 200 חזירים, כמות עצומה של אוכל שנדרשת כדי לפטם אותם, העצים שיש לבער כדי לגדל מזון בעבורם והגשם החומצי שנגרם כתוצאה מן ההפרשות שלהם. זו חקלאות תעשייתית הארוזה בצורת משחק ילדותי ותמים עם מסר שאין לטעות בו.
פרויקט נוסף שמסייע לילדים להיות מודעים למקום ממנו מגיע מזונם ולפתח מודעות לצריכת מזון בריא הוא אפליקציה המסייעת לילדים ללמוד על פירות וירקות בסופרמרקט. על ידי שימוש בטלפון חכם יכולים הילדים לקרוא את הברקוד ולצפות בסרט מצויר על מקורות המזון שהם אוכלים היכן הוא גדל.
את התחושה שאנחנו טובעים בים המידע האינטרנטי ואיך נחלצים משם ייצגה מאיה בן דוד ישראלית בוגרת תואר שני באיינדהובן. היא הציגה את SAVE AS (שמור בשם) – פלטפורמה יצירתית המתרגמת התנסויות אונליין לאובייקטים מוחשיים. היא הזמינה מעצבים להפוך דימויים מהפייסבוק למוצרים אמיתיים באמצעות מדפסת תלת מימדית. היא עצמה חיפשה באינטרנט חומר שמגדיר היטב את תחושותיה לגבי אירועים חשובים מן העת האחרונה כמו "האביב הערבי". בחרה תמונות, סרטוני יו-טיוב וטוויטים כבסיס ליצירת כלי שאותו הדפיסה במדפסת תלת מימדית. באופן הזה הכלים הופכים להיות המחשה סמלית ופיזית של זכרונות ונרטיבים דיגיטליים.
המדפסת התלת מימדית מתברר היתה לאחת הכוכבות הגדולות בתערוכה השנה. תערוכות רבות התמקדו בטכנולוגיות ייצור חדשות ובמיוחד בהדפסה בתלת מימד. רבות מהן עסקו ביכולת של המכונה ליצור מוצרים בהתאמה אישית.
מגזין העיצוב האיטלקי "דומוס", ומרכז האמנות העכשווית הלונדוני Z33 הציגו פרומו של תערוכה מסקרנת בשם המכונה שתוצג בבלגיה בין התאריכים 2/6 – 7/10 (לחצו כאן לצפייה בפרומו)
הוכחה עד כמה המגמה הזו נרחבת היתה חנות הכלבו היוקרתית רינשטנטה שהקדישה לנושא את חלון הראווה שלה ובחנות עצמה היו מיצגים, הרצאות ולקוחות שהוזמנו לנצח את המכונה.
למגמות כידוע יש נטייה לנדוד מן השוליים למרכז ואז ישנה סכנה שהם יהפכו ללא יותר ממילים חלולות, מסגנון, מאופנה. אירועים כמו ארוחות הבוקר של איינדהובן, הכנסים של Premsela ותערוכת הבוגרים הזו מסייעים לחוש שיש מי שמנסה לתת להם מובן ולצקת בהם תוכן.
