בתערוכת היחיד הראשונה של מעצבת האופנה אילנה אפרתי, היא מבקשת "לעצור לרגע, לצאת מבית המלאכה הדינמי העירוני אל שוטטות בכפר". אפרתי, הפועלת על קו ישראל-איטליה, מקדישה, לדבריה, "זמן ומקום להתבוננות בתהליכים הבסיסיים של מחזור הטבע ומנסה להתחקות בעבודותיה אחר התהליכים הקדמוניים ביותר של הטבע: מחזור העונות, נביטה וריקבון, אור וצל." היא עושה זאת על ידי יצירת מיצב בעל מסה צפופה המורכב ממה שנדמה בתחילה כמצבור של מעילים, שכמיות וז'קטים תלויים על גבי קולבים מהתקרה. אך במבט שני, בוחן יותר, מתגלים מעילים אלה כיריעות בדים תלויות על קולבים זו ליד זו, המקבלות את צורתן על ידי סיכות תפירה כאילו היו באמצע תהליך עבודת העיצוב.
תהליך היא מילת מפתח בתערוכה של אפרתי (אוצרת: מילנה גיצין-אדירם), לדבריה "מיצב הבדים שנוצר עבור הגלריה נע בין ארבע עונות השנה בהן הבדים נוצרו ואותן הם מייצגים מעין יומן טבע. במשמעות שרק בעונה הספציפית גדל הצמח הצבען הזה ובעונה אחרת לא". כחלק מהמשיכה שלה חזרה לטבע ואל הכפר בחרה אפרתי להשתמש אך ורק בבדים הארוגים מסיבים טבעיים, רובם עשויים משי באריגות שונות, פשתן במשקלים שונים, כבדים וגסים לעומת דקיקים ושקופים, צמר וכותנה. גם הצביעה ותהליכי העיבוד השונים אותם עוברים הבדים, טבעיים לחלוטין. את הפיגמנטים והאלמנטים אותם הדפיסה על הבדים מצאה אפרתי במהלך שיטוט בטבע סביב ביתה. את אותן מציאות היא הטביעה והטמיעה בדרכים שונות אל תוך הסיבים, יוצרת הדפסים שונים הנדמים אופנתיים מתמיד. לכל דגם מוצמד פתק קטן עליו נכתב סוג הבד וצבעו המקורי ובמה השתמשה כדי להשיג את הטקסטורה והצבע המיוחדים לו. פתקים אלה, מדגישים את הרגשת הצופה כי תהליך הצביעה, העיצוב והיצירה עודנו ממשיך, וכי הוא עד לרגע אחד בתוך תהליך ארוך, כמו מעין הצצה אל ארכיון עיצוב פרטי.
על תהליך העבודה שמאחורי ההדפסים היא מספרת: "מיקמתי את הקיץ עם צבעים רוויים כבדים וכהים, הקיץ מתחלף בהדרגה לסתיו ערפילי עם בדים שנחו בתוך קומפוסט של ירקות ועלים שניקיתי מגן הירק. הבדים הכחולים בגוני אינדיגו מייצגים את החורף ונוצרו באמצעות ליקוט ושוטטות ביער הסמוך, חלקם מייצגים את רצפת היער שאספתי והנחתי על הבד. המייצב מסתיים באביב, קבוצת בדי משי בגוונים הנעים בין צהוב לזהוב ועליהם הדפסות אקווארליות של עלי פרחים, ורדים ועוד"
אפרתי מצטרפת אל מגמה הולכת ותופסת תאוצה של מעצבים ואנשי תרבות שמאמינים ב"סלואו פאשן" (המקבילה האפנתית ל"תנועת ה"סלואו פוד") כאשר היא בוחרת לא לזרז את התהליכים הטבעיים ולתת להם ולעצמה כמעצבת את הזמן הדרוש לחיפוש, למחקר ולביצוע ניסויים עד שתגיע לתוצאות שמעניינות אותה מספיק, זאת לעומת מהירות עיצוב דפוס על גבי מחשב והדפסתו באופן תעשייתי דיגיטלי. העניין שלה הוא בחידוש טכניקה וידע קדום שהיו בשימוש אלפי שנים ונדחקו ונשכחו במאה העשרים על ידי תחליפים מלאכותיים אשר מיוצרים במעבדות כימיקלים.
לבלוג של אילנה אפרתי לחצו כאן >>
