התצוגה השנתית של המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר, התקיימה אתמול בערב וקיבצה אליה את מיטב אנשי תעשיית האופנה הישראלית. 44 בוגרי המחלקה הציגו קולקציות אופנתיות, ומסחריות מאוד ולא הותירו ספק, בוגרי שנקר הטריים עשו את שיעורי הבית שלהם. כל הטרנדים הכי חמים של השנים האחרונות היו שם. הצבעוניות הפסטלית ששולטת עכשיו ברשתות המסחריות שלטה גם על המסלול. קולקציות שלמות נבנו סביב צבע ה"ניוד" ה-הו, כה פופולארי עכשיו. עורות נראו בכל קולקציה שלישית ומקומו של האוברול, הפריט הכול כך טרנדי של השנתיים האחרונות, לא נפקד. הכתפיים המודגשות נראו בכמחצית מהקולקציות על המסלול והיו אף שהגדילו לעשות והעלו קולקציות שלמות בעלות שרוולים תפוחים עד להתפקע שהעלו תהייה קלה וזיכרונות ממסלול חורף 09' של דולצ'ה וגבאנה.
אך המבט לעתיד, אותו מבט נאיבי של סטודנט המסיים ארבע שנים מפרכות ובטוח שהוא הולך לכבוש את העולם, אותו משב רוח רענן של תחזית עתידית שמסתכלת קדימה היה חסר במרבית הקולקציות שהוצגו.
עם זאת, היו כמה קולקציות שהצליחו לעבור את משוכת הבנאליות והציגו משהו מעניין ומרענן- אצל חלקן היו אלה החומרים, באחרות בלטו הצבעוניות או הגזרות – אך אצל רובן נפקד ההומור.
אסנת ליפקין הציגה קולקציה משעשעת ומעלת חיוך בשם "וגאס המטונפת", בה, היא ספק לגלגה ספק ניכסה לעצמה את אותם תענוגות מפוקפקים של עיר החטאים. מכנסיים לבנים עם קריסטלים על גבי הישבן נתנו אינטרפרטציה אופנתית ומעודכנת לחליפה של אלוויס, וסט עשוי חלקי פלסטיק שקופים, קישוטי ראש של מגדלי אייפל מוקטנים וכתרים עשויים סיגריות קישטו את הדוגמניות, הדפסים של שטרות כסף מוגדלים ואווירת קיטש שלא מפחדת ללכת עד הסוף, נתנו את ההרגשה שליפקין לא שכחה ליהנות במהלך התהליך.
גלינה גרינבנד הציגה קולקציה העשויה מבדים שמקורם בעולם החי – צמר ועור. השימוש בטכניקות ייחודיות, כגון חיבור סריג ללבד ללא תפרים או יצירת נפח ללא מתפרים יצר את הצלליות הייחודיות של הדגמים. הדוגמנים שצעדו על המסלול יוחדו כל אחד על ידי צבע מסוים והולבשו מכף רגל ועד ראש באותו הגוון. הטקסטואליות שבהדפסים או בדוגמאות שיצרה גרינבנד בתוך הבדים עצמם היא שגרמה לכל דגם להיות מרתק, גם כיחיד וגם כחלק ממכלול אסתטי במיוחד.
לצידה של גלינה עמדה הקולקציה המינימליסטית של דניאל ארז. הקולקציה, בעלת ניחוח יפני, היא התוצאה של פיתוח אישי וחדשני של ארז, אשר יצרה באופן ידני מעברים של החוט בין אריג לסריג. הדגמים, למרות אופיים הצנוע היו מלאי עניין שהתבטא מעבר לחידוש הטכני ברמת גימור גבוהה, בפרטים המוקפדים והגזרות המחמיאות.
בגזרת ההשראה היפנית ניתן למצוא גם את חן ברנס שהציגה קולקציה בצבעוניות נעימה שסבבה סביב קיפולי בד (פליסה) והזכירה במעט את עבודותיו המוקדמות של איסי מיאקי. ובמילים שלה: "אם נקפיא רגע אחד ממהלך יומנו העמוס, מהירות תנועתנו יוצרת הילה סיבובית מעט שקופה סביב הצללית המקורית שלנו".
שתי קולקציות סבבו סביב הצבע האדום והציגו דגמים הנשענים אך ורק על קשת גווניו. הבחירה בצבע יחיד גרמה לבוגרות, הילה זינגר ושמרית בן שושן, להתמקד בבחירות בדים מושכלות יותר, בגזרות הדגמים ובעבודה פרטנית על ייחוד הבדים והדגמים מאלה העומדים לצידם על ידי רקמות ידניות, חיתוכי לייזר ועוד.
קולקציה נוספת שבלטה בזכות הצבעוניות שלה היא הקולקציה של טל קריבושי, שהתמקדה בליבוד באמצעות מחט, הדפסות רשת, וסריגות ידניות. הקולקציה, שלא הפגינה אופנתיות ברמת הגזרות, פיצתה על כך בצבעוניות המתפרצת והמרעננת בתוך ים הגוונים האפורים. ניתן היה גם למצוא צבעוניות מרעננת בקולקציה של יעל קאילה שגיא שבחנה את מהות הישראליות בשבילה והרהיבה בצבעים לא מתפשרים ולא מתנצלים.
לצידם, בלטה במיוחד וסימנה את שיאו של הערב, קולקציית השמלות שהציג עומר פויזנר. בזמנים בהם מלבישים נשים בחליפות גבריות בכדי לסמל עוצמה וכוח הצליח פויזנר להבליט את העוצמה הנשית ללא שימוש בסממנים גבריים או מחשופים עשירים. שמלות בגזרות הקורצות לשנות ה-40 עורבבו עם איקונות נוצריות בכדי ליצור מראה עדכני ומעניין שלא מפחד לכסות את הגוף. השמלות, בהן קשירות מאסיביות וכמויות גדולות של בד הצליחו להתגבר על מכשול הכבדות ונשארו אלגנטיות, נשיות ונחשקות. פויזנר אף הצליח לצאת מצלו של ז'אן פול גוטייה, הידוע בחיבתו לאיקונות נוצריות באשר הן, ולמרות שמלת הכלה שהציג ומתכתבת עם עבודותיו הקודמות של גוטייה, הצליח ליצור שפה ודרך משלו לבטא את השראתו. כל זאת לצד עבודת סטיילינג נהדרת שכללה תכשיטים רבים שלא נראו כרבים מידי, ונעליים בלתי שגרתיות.
בימים אלו, שעולם האופנה דוהר קדימה, שמעצבי העל מוציאים לאוויר העולם ארבע קולקציות בשנה, מרבית הקולקציות שהציגו הסטודנטים לא נראו כעומדות בקצב. את רוב הקולקציות ניתן למכור בחנויות כבר היום והתחושה הכללית ששרתה על המסלול היתה של אופנתיות יתר ופסיעה בתלם במקום סטייה ממנו וניסיון להביט אל עתיד אחר. נועז יותר. פתוח יותר. כזה שמביא בשורה קצת אחרת.
