תערוכת "אוכל" המוצגת בימים אלו במוזיאון בוחנת את היחסים הבסיסיים והסבוכים שבין האדם למזון, ואת המעמד המורכב של העיצוב במשוואה. בין האדם למזונו מתקיים דיאלוג הדדי. האדם מתרבת את המזון – בעבר האדם הקדמון ליקט, צד וגידל אותו, וכיום נערכים תהליכי השבחה, שימור ופיתוח של מאכלים שונים; מהצד השני, המזון מעצב, מפתה ומגדיר את האדם – אנו מקוטלגים בהתאם לסוג המזון שאנו צורכים: צמחונים, טבעונים, קרניבורים; ועל פי הדרך שבה אנו צורכים אותו: אורגני או מעובד, אוכל ביתי או מוזמן ממסעדה, לבד או ביחד. דרך המזון והעיסוק בו מתבטא סט הערכים שאנחנו מאמינים בו בחיי היום יום, ומתעצבת זהות החברה והיחיד.
עבור התערוכה נוצרו מספר פרויקטים במסגרת חממת מפעל הפיס. הפרויקטים עוסקים בתרבות האוכל העכשווית ובוחנים את יחסי הגומלין בינה ובין כוחות כלכליים, פוליטיים, חברתיים ואקולוגיים המופעלים עליה. הם מתייחסים למעמדו של האוכל בחיינו ובוחנים את מקומו על הצירים שנמתחים בין ההכרחי לבין הסימבולי, בין העודף לבין החסר, בין התרבותי לפראי, בין הדחייה לפיתוי.
Reddish (נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן), חומוס ספקולטיבי
העבודה בוחנת את הקשר בין אופני ייצור של מזון לייצור של חפצים, באמצעות תפריט של חומוסיה שאינה קיימת. מנות החומוס המוכרות עברו תהליך של עיצוב מוצר שאין בו צורך אמיתי, והוכנסו אליהן שינויים אסתטיים ופרקטיים. שיטת הייצור החדשה מתבססת על תנועה סיבובית המאפיינת ייצור כלי קרמיקה, ומשחקת עם המילה השחוקה ״צילחות״. הבחירה להתערב במנת החומוס משתמשת במשמעות שלה כאייקון תרבותי בעל מסורת ארוכת שנים, ומעלה שאלות בנוגע לאותנטיות, מקומיות וניכוס. לא רק החומוס נבחן בפרויקט אלא גם מה שנהוג לכנות "עשייה עיצובית" והאופנים שבהם היא דורכת בנוף התרבותי.
איה בנטור ובילי רגב, תנועת הבישול: מופע קוסקוס
ארכיון המתעד אנשים במגוון גילים ודרגות מומחיות כשהם מבשלים קוסקוס. כל רשומה בארכיון היא אוסף של פרמטרים המנותחים על ידי אלגוריתמים של זיהוי תמונה, וכל מופע מייצג ייחודיות שלא ניתנת לשחזור. למעשה אין דרך אחת להכין קוסקוס או כל מאכל אחר, המתכון הוא קו מנחה ומסגרת המאפשרת לאדם ביטוי עצמי וחוויה גופנית ורגשית. במפגש בין קולינריה לטכנולוגיה משמשת האחרונה לרוב למדידה, לייעול ולשחזור פעולת הבישול ללא מגע אדם, בדגש על התוצאה. בפרויקט זה המכונה מתבוננת על תהליך הבישול ומנתחת פרמטרים המייצגים את הקשר הגופני-רגשי שבעשייה. הארכיון מבקש לשנות את נקודת המבט מהתוצר לחוויה, מהמתכון הנוקשה (מילים ומידות) לפרמטרים רכים כמו: תנועת היד, תנוחת הגוף, המקצב, הלך הרוח ביחס לתנועה, ובוחן איך כל אלו מתחברים למופע קוסקוס אישי וייחודי.
Performative-couscous.com
מאיה בן דוד ואורי בן צבי, אפקט רובינזון
בתום הבידודים של ימי הקורונה יצאו מאיה בן דוד ואורי בן צבי עם שני ילדיהם לחפש תצורות שונות של טבע ומרחבים פתוחים. הם יצאו לסדרה של מחנות בני 24 שעות במטעים מסוגים שונים ברחבי הארץ. השפע הממלא את עצי המטע ושפע הפירות על העצים בתקופות הקטיף בשילוב האתגר בשהייה בשטח שאינו תואם לצרכים של משפחה, דחף אותם להתבונן, לאלתר, להתנסות וליצור תהליכים דביקים ועסיסיים כל הדרך לארוחת הערב של ימי שישי.
עריכת וידאו: נדב הראל | חקלאים: קטיף בעמק – רם בנדרמן, משק רונה – חני ואילן רונה, מושב מולדת – מאי איפרגן, יקב מישר – שיר בדיחי ושאול סמילנסקי
שחר קדם, אש אש
הפחד מאש ומאובדן השליטה בה, ההתרחקות של מדורה מחיי היומיום ומיתוגה כאיום, כמפגע סביבתי או כאסון טבע – הובילו את קדם להציע נקודת מבט קרובה על אש. המפגש בין איש לאש הוליד במהלך השנים דרכי בישול מומצאות, מתוכננות ומאולתרות, המלוּוֹת בארשת של מסורת עתיקה. המִבנים האורגניים שיצר קדם הם סלים לבישול ועישון באש גלויה – מדורה קצרה ל"אוכל מהיר". הסלים נקלעו במחשבה על הגיון השריפה שלהם: חומרי הקליעה הם חומרי הבעירה, הטעם, הריח וצורתו של הסל היא מערכת הבישול, הסיר והתנור מותאמים באופן ספציפי למתבשל בתוכו.
דן פרץ ונטשה בוגוסלבסקי, אוהלו II
אוהלו II הוא אתר ארכאולוגי שנגלה כמעט במקרה ב־1989 עת מפלס הכנרת היה נמוך במיוחד. חפירות שנערכו במקום חשפו אתר ארכאולוגי פרהיסטורי עשיר וייחודי, שישבה בו קהילת ציידים לקטים לפני כ־23,000 שנים. הקהילה השאירה אחריה ממצאים כמו כלי צור וזרעים והשתמרו בצורה יוצאת דופן. כמו קפסולות של ידע קדום, מאפשרים הזרעים הצצה למזווה ולתזונה של קבוצה אנושית שחיה לחופה של הכנרת לפני שנים רבות, מעבירים את הזיכרון לעתיד, אך גם משכתבים את הסיפור ההיסטורי כפי שהוא מוכר לנו כיום, שהרי הזרעים שהתגלו הם עדות לקיומה של חקלאות ראשונית, 11,000 שנים לפני שהחקלאות נרשמה בספרי ההיסטוריה.
פרופ׳ אהוד ויס הוא חבר סגל אקדמי בכיר באוניברסיטת בר-אילן, ראש המעבדה לבוטניקה ארכיאולוגית במחלקה ע"ש מרטין (זוס) ללימודי ארץ-ישראל וארכיאולוגיה, מחקרו עוסק בממצא בוטני מחפירות ארכיאולוגיות. מחקריו עוסקים בתזונה, כלכלה, סביבה וחברה בעת העתיקה לאור הממצאים הבוטניים, וכן בביות הצמחים ובראשית החקלאות.
פרופ׳ דני נדל הוא חוקר במכון זינמן לארכיאולוגיה (ביה"ס לארכיאולוגיה ולתרבויות ימיות באוניברסיטת חיפה), שניהל שש עונות חפירה באתר אוהלו II בין השנים 2001-1989.
הממצאים הבוטניים מאוהלו II נחקרו במסגרת שיתוף פעולה בין החופר ובין החוקרים מאוניברסיטת בר-אילן (פרופ' אהוד ויס ופרופ' מרדכי כסלו).
סאונד: הראל שרייבר | סריקות: אדם חבקין | עיבוד תמונה: בוריס קורוטקוב
תודה מיוחדת: ד״ר סימביקה (סו) פרומין, ד״ר שמעון אליאב המרכז לננו מדע וננו טכנולוגיה, ד״ר עינב מייזליש גתי – מכון וולקני, חני צמח, עמליה שם-טוב, דב גנשרוא, ניצן דבי, גון פסח, מרכז בעלי מלאכה, רשות העתיקות.
