גני משחקים אז והיום – תחנות עיקריות בהתפתחותם של גני המשחקים במערב
גני משחקים למבוגרים
גני משחקים בחברה המערבית כפי שאנו מכירים אותם כיום קיימים כמאה שנה, אך למעשה היו להם מבשרים מוקדמים, שניתן למצוא אותם אי שם במאה ה-16 וה-17 כאשר ייעודם היה שונה מזה שמוכר לנו כיום. גינות מים משחקיות ומרחבים שנועדו להנאה ובילוי נבנו למען הנאתם של אנשי האצולה ומקורביהם בתקופה זו, כדוגמת גני ורסאי שבצרפת, וילה ד'אסטה ווילה גרצוני בקולודי שבאיטליה. גינות אלו היו למעשה גני משחקים למבוגרים, שנבנו כדי להציג לראווה את כוחם ועושרם של בעליהם, לשעשע ולבדר בני משפחה ולהרשים חברים, אנשי חצר ואנשי עסקים.
הגנים הראשונים – לילדים מיוחסים בלבד
לפי תוכניות לגינות שעוצבו החל מ-1809 ניתן לראות שגינות משחקים לילדים היו קיימות כבר בתחילת המאה ה-19. אך גינות אלו היו למעשה גנים פרטיים לילדיהם של בעלי האמצעים, שהתקיימו בשטחם של בתים מפוארים או לעיתים גם בבתי ספר של בני העילית. הם נועדו לשימושם של ילדים מיוחסים שנחשבו למחונכים יותר מבני המעמד הנמוך שנתפסו כ"עבריינים". ילדים אלה זכו בנוף מעוצב שכלל נדנדות, מרחבים למרוצים ומשחקי כדור, אזור מיוחד למשחק הכדורת, גינה בוטנית שבה יכלו ללמוד על צמחים, רפת ללמידה על חיות ומבנה שנועד למסיבות וריקודים.
מרחיקים את העניים מהרחובות
המהפכה התעשייתית שהחלה במאה ה-18 (1850-1750) הובילה לתמורות חברתיות משמעותיות בשלהי המאה ה-18. התנאים החדשים שנוצרו במהלך תקופה זו הפכו את תרבות הפנאי לנחלתם של רבים, והובילו להבנייתה של זו כתכלית בפני עצמה התורמת משמעותית לאושרו של הפרט. כמו כן, המעבר מכלכלת מסחר לכלכלה תעשייתית גרם בין השאר לשינויים משמעותיים בתחום החינוך עבור ילדים.
מחקרים מעידים שבמאה ה-19 עלה הצורך ליצור סביבות ציבוריות מוגנות למשחק עבור הילדים העניים הרבים ששוטטו ברחובות ללא מעש, חשופים לסכנות שבשוטטות ברחובות ההומים מחד ומהווים סכנה לאחרים מאידך. שכן התפיסה הרווחת היתה שילדים משוטטים ללא מעש מעלים את רמת הפשיעה ויש למצוא לכך פתרון.
ערימת החול הראשונה
במהלך שנות ה-80 של המאה ה-19, הפוליטיקאי הגרמני, פון שנקנדורף, דאג לפזר ערימות חול בפארקים הציבוריים של ברלין, שבהם שיחקו ילדים. הרעיון שבה את ליבה של ד"ר מארי זאקרזווסקה, שביקרה בברלין באותה העת, ועם חזרתה לארה"ב ב-1886, המליצה על רעיון גינות החול. ערימות חול פוזרו בחצרות המשחק בבוסטון. כך למשל, בספרו של ג. סטנלי האל מופיע סיפור קצר אודות שני ילדים ששיחקו בערימת החול בחצר האחורית שלהם. ערימת חול זו הפכה למוקד כה משמעותי כך שכל העיסוקים האחרים החווירו בהשוואה למשחק בערימת החול שניתן היה לברוא בה עולמות שלמים.
גן המשחקים מכשיר חיילים
מלחמת העולם הראשונה היוותה נקודה מכרעת בהתפתחותם וקבלתם של גני המשחקים הציבוריים. באותה התקופה התברר כי נערים שגדלו בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 בערים תעשייתיות היו חסרים את היכולות הפיזיות הבסיסיות על מנת להתקבל לשירות בצבא. מכאן שגני המשחקים נתפסו ככלי עזר וציוד פונקציונאלי בהכשרת הצעירים לקראת השירות הצבאי. עיצובם המרחבי והאדריכלות שלהם לא היו בראש סולם העדיפויות, בעוד שבעיצובם של מבני ציבור וגינות ציבוריות שפותחו באותה התקופה הושם דגש רב על ערכים אסתטיים.
גני המשחקים בארצות הברית
עם התפרשותם והתפשטותם של גני המשחקים בארצות הברית ובאירופה, מתפתחות גישות שונות בעיצובם. גינת המשחקים הראשונה בארצות הברית הוקמה ביוזמה מאורגנת של אגודת תנועת השעשועים (recreation movement association), זו הקימה גני משחקים לילדים במקביל לתהליך התגבשותן של זכויות הילד. התנועה שאפה להוציא את הילדים מהרחובות המסוכנים ומאזורים עירוניים נטושים ולהעסיק אותם בעשייה שנחשבה למוסרית. הפעילות הספורטיבית שהתקיימה בגני המשחקים נחשבה כפעילות מוסרית החשובה לעיצוב דמותו החברתית של הילד. גני המשחקים אובזרו במספר אלמנטים בסיסיים שכללו: נדנדות מתכתיות, מגלשות מתכת, ועמודי טיפוס, ובתחילת דרכן היה בכל גינת משחקים מדריך משחק. מכאן שהדגש העיקרי בגינות המשחק הציבוריות הושם על הפעילות הפיזית שהתנהלה בו. זו אחת הסיבות לכך שהאלמנטים שפוזרו במרחב זה, כמו גם, המרחב עצמו, נשארו זהים במשך חמישים השנים הבאות בארצות הברית.
בשנת 1906 הוקם האיגוד האמריקני לגינות משחקים (Playground Association of America). הקמת הארגון העידה על מהלך של נטילת אחריות מדינית וציבורית על פעילות הפנאי של הילדים. במהרה נושא הבטיחות באתרי המשחק קיבל עדיפות עליונה ובשנת 1912 יצאה לפועל התקנה הראשונה של האיגוד, והיא איסור התקנתם והסרתם של כל מוטות הטיפוס שהיו בגינות המשחקים. בראשית שנות ה-40 האיגוד איחד את גינות המשחק עם גינות חצרות בתי הספר. שני מניעים עיקריים היו למהלך זה, האחד, יצירת יעילות בתחזוקת הגינות, והשני, שימוש בחצר בית הספר לפעילות מובנית, מפוקחת ומוגנת.
בשנות ה-50 וה-60 החלו לנשב רוחות המתנגדות לעיצוב גן המשחקים שהתבסס על פונקציונליות בלבד עד אותה התקופה. אדריכלים, מעצבים ואמנים ניסו לקדם גני משחקים אלטרנטיביים המושתתים על ערכים שונים וגישות מרחביות שונות לגני משחקים, אך באותה התקופה הם נתקלו בסירוב מוחלט מצד איגוד הפארקים להצעותיהם.
גני משחקים באירופה
באירופה בדומה לארצות הברית החלו להתפשט גני המשחקים בראשית המאה ה-20, והמניע בהקמתם היה יצירת אזורי משחק בטוחים לילדים, והם אופיינו על-ידי אותם אלמנטים מתכתיים בסיסיים שהיו בגינות המשחקים בארצות הברית. ההקמה והתחזוקה של גני המשחקים באירופה היתה בידי הרשויות המקומיות, שלא כמו בארצות הברית בה ההקמה והתחזוקה היו תחת גוף ריכוזי אחד. כתוצאה מכך התפתחות גני המשחקים באירופה הושפעה מתפישות שונות של אנשי חינוך, אדריכלים ואנשי ציבור. מגוון זה של יוצרים הוביל להתפתחות מגוונת של גני משחקים חדשים ברחבי אירופה. לדוגמא, באירופה היה ניתן לראות גנים ציבוריים שאינם מגודרים המשתלבים ברחוב להבדיל מגינות המשחק האמריקניות שהיו מגודרות ומנותקות מהרחוב.
באירופה תחום פיתוח גני המשחקים הושפע בעיקר מעבודותיהם של שני אדריכלים שהגדירו מחדש את המרחב של גן המשחקים הציבורי, והשאירו את חותמם בתחום עיצוב גני המשחקים עוד שנים רבות אחרי לכתם. האחת, "חצר הגרוטאות" (Junk Yard) של אדריכל הנוף הדני, קרל ת'אודור סורנסון, והאחרת, גינת המשחקים האבסטרקטית של האדריכל אלדו ואן אייק. שני מודלים אלו השפיעו רבות על התפתחות גני המשחקים באירופה החל בשנות ה-40 ועד שנות ה-80, כמו כן, הם השפיעו על מודלים של גני משחקים אשר פותחו בארצות הברית בסוף שנות ה-60.
חצר הגרוטאות
"חצר הגרוטאות" של סורנסון היתה מרחב פתוח ונטוש, שהמכיל גרוטאות מעולמם של המבוגרים, לדוגמא: לבנים, פחונים, צמיגים, פטישים, סירים ועוד. הגישה שעמדה מאחורי חצר הגרוטאות היתה שהעולם המדומין יושג מעצם הפעילות המשחקית שהילדים יחוו באתר. ב"חצר הגרוטאות" הילד התאמן באופן עצמאי וחופשי בעיסוקים מעולמם של חיי המבוגרים זאת באמצעות אובייקטים המפוזרים במרחב. על אף העובדה שב"חצר הגרוטאות" של סורנסון נכח בדרך כלל מבוגר, האחראי לשלום הילדים, החצר עדיין הכילה סיכונים רבים, שהיוו חלק בלתי נפרד וחשוב ביותר בחוויה ההתפתחותית של הילד. בהמשך מודל זה אומץ ופותח למודל בשם "גן הרפתקאות"(Adventure Playground) בבריטניה והתפשט במהלך שנות ה-50 ברחבי אירופה, בסקנדינביה בעיקר, שוויץ, הולנד, צרפת וגרמניה.
גינות משחק אבסטרקטיות
הגישה המודרניסטית, שהיתה שונה בתכלית מזו של סורנסון, ושאותה ייצג ואן אייק, שאפה ליצור צורות אבסטרקטיות שיעודדו את הדמיון של הילדים. המודל התפשט במהרה ובתקופה שבין שנת 1947 לשנת 1974, הוקמו ברחבי אמסטרדם כ-700 גינות משחק אבסטרקטיות ומנימליסטיות, המשאירות לילד מרחב גדול של תעייה ושוטטות. אלמנטים אבסטרקטיים אלו שימשו כמצע המגרה את הילד לפעול. מבנה האלמנטים כדוגמת, גובהם, רוחבם, הטקסטורה שלהם, צורתם וחומריותם, איפשרו מגוון פעילויות שאותם הילד היה צריך לחקור, בהתאם לאופי המשחקי שהוא יצר. בשונה מגינות המשחק בארצות הברית הגינה של ואן אייק לא היתה תחומה בגדר והיא מוקמה לעיתים כחלק בלתי נפרד מהרחוב, כך שהילדים יכלו להשתלב בסביבה האורבנית. האתרים שיצר ואן אייק היוו מצע המזמין קהל מגוון והתרחשויות מגוונות. בכך הפך מרחב זה מתאים לא רק לילד המשחק, אלא גם למגוון תושבי העיר ואורחיה.
גני המשחקים בניו יורק בסוף שנות ה-60
בארצות הברית של סוף שנות ה-60 צצו מודלים של גני משחקים אשר הושפעו מהמודלים האירופאים של ואן אייק וסורנסון. המודלים שזכו להצלחה מסחרית רבה ועיצבו את פני העיר ניו-יורק בשנות ה-60 וה-70, הוצעו על-ידי שני אדריכלים, האחד פול פריידברג והאחר ריצ'ארד דטנר. מודלים אלו של גני משחקים היוו שילוב מעניין בין שתי הגישות השונות שהתממשו באירופה. מצד אחד, השפה האבסטרקטית, ההתאמה ספציפית למיקום, ההתמזגות עם חיי הרחוב והיתכנות תעשייתית ומסחרית, בהשראת הגישה של ואן אייק, ומצד שני, הגולמיות, התכליתיות וההרפתקנות שאפיינה את "חצר הגרוטאות" של סורנסון.
תהליך מענין ומגוון זה של התפתחות גני המשחקים בארה"ב שזכה להדים חיוביים נקטע בעודו באיבו, עם מכירת חברת "קריאטיב פלייתינגס" (Creative Playthings) אשר היתה החברה המסחרית שהובילה את התהליכים המרכזיים בהתפתחות גני המשחקים בארצות הברית, ואשר תמכה במהלך שנות ה-40 ועד שנות ה-70 בתנועת אמנים, מעצבים ואדריכלים, שהציעו חלופות אבסטרקטיות ופיסוליות כגני משחקים. לאחר מכירתה שינתה החברה את מדיניותה השיווקית מחזון של חווית משחק אבסטרקטית פשוטה היא אימצה חזון חדש של חווית משחק גדושה, המורכבת משפה ויזואלית ריאליסטית, צבעונית ומאוירת.
גני המשחקים של מקדונלדס והקניונים הסגורים
שני תהליכים מסחריים נוספים, השפיעו באופן ניכר על המבנה הפיזי של גני המשחקים בארצות הברית ותפסו תאוצה בשנות ה-70 וה-80. התהליך הראשון, היה הצלחתה המסחרית של חברת "מקדונלדס", אשר בתקופה זו הקימה מעל 800 גני משחקים בתוך או בסמוך למתחמי המסעדות שלה. גני משחקים אלו הורכבו מהאלמנטים המשחקיים המוכרים ובנוסף היו מקושטים בדמויות המצוירות של הרשת. התהליך השני, היה הקמתם של מרכזי קניות סגורים, אשר הובילו להכנסת גני המשחקים הרבים לתוך חללים מסחריים, דבר שדרש התאמה הן מבחינה מבנית והן מבחינה חומרית לחללים מסוג זה.
מיזעור סף הסיכון
במקביל הושפעה התפתחות גני המשחקים מהחמרת הדרישות של חברות הביטוח הפרטיות, אשר דרשו למזער את סף הסיכון של מתקני גני המשחקים. גישה זו הובילה לשינויים מהותיים בגבהים של המתקנים, בחומרי הגלם ובתצורות המרחביות של האלמנטים. המודלים החדשים של גני המשחקים שנוצרו החל משנות ה-80 אלו הם המודלים הרווחים והנפוצים כיום בקנה מידה עולמי. תהליך הגלובליזציה, השפיע על ייצור מתקני משחק המותאמים לקהל יעד רחב ולמגוון של מקומות וארצות, דבר אשר מטבעו, צמצם את חופש התכנון של האלמנטים ויצר האחדה צורנית כמו גם רעיונית.
והיום?
בתחילת המאה ה-21 אנו עדים לרוח רעננה של מעצבים ואדריכלים, בעיקר אירופאים, המבקשים להעשיר את החוויה המשחקית המתקבלת בגינה הממוצעת, כמו גם, להחזיר ערכים שאבדו בתהליך ההאחדה. כיום ניתן לראות מודלים חדשים, הבוחנים את גבולות האלמנטים הנפוצים, נדנדה, מגלשה וכו', ובוחנים גם את האופן בו התייחסות למרחב המשחקי כמערכת אחת בעלת מרחבים מגוונים מזמינה סוגים שונים של משחק במרחב מתוך כוונה לאפשר את הבלתי צפוי. ובנוסף הם מבקשים ליצור גני משחקים המספקים לילדים בסיס לחקירה וגילוי במרחב בו הם משחקים, אך הם גם מקום בו המבוגרים מוזמנים באופן שאינו ילדותי לקחת חלק במשחק, מתוך רצון לראות בגן המשחקים כמקום מפגש לכל הקהילה.
ביבליוגרפיה
Hendricks E., Barbara, Designing for Play, (Burlington, VT: Ashgate, c2011).
http://www.scholarpedia.org/article/Evolution_of_American_Playgrounds
שפיר-אלוני, מאיה, השפעת התכנון והעיצוב של אתר משחקים ציבורי, על התנהגותם וחוויתם של הילדים המשחקים בו, עבודת גמר לתואר "מוסמך", אוניברסיטת תל-אביב, 2012.
התערוכה משחקים במוזיאון העיצוב הוצגה במוזיאון העיצוב חולון בין התאריכים: 04.2014 -06.2014
