בימים אלה אנו חונכים במוזיאון העיצוב חולון את גלריה מרגלית, ע"ש אברהם מרגלית – איש חזון ועשייה שפעל לקידום החינוך הטכנולוגי ולימודי העיצוב בישראל.
ד"ר אברהם מרגלית, מחלוצי החינוך הטכנולוגי בישראל. הנחיל תשתית לתוכניות הלימוד להכשרה מקצועית בחינוך התיכוני ובמוסדות האקדמיים ופעל רבות לקידום הקשר בין הכשרה טכנולוגית לתעשייה, ובין התעשייה לעיצוב.
אברהם מרגלית נולד בפולין בשנת 1916 בשם אדק (אדם) מרגוליס. למד בגימנסיה היהודית "אסכולה" בוורשה וסיים בשנת 1934. לאחר מכן נסע לצ'כוסלובקיה ללימודי ארכיטקטורה בטכניון של פראג. נסיבות מלחמת העולם השנייה שהתרחשה באירופה הובילו אותו להשלים את לימודיו בשנת 1941 בטכניון של לבוב במזרח פולין שנשלטה אז על ידי ברית המועצות. שם אף פגש את אשתו לימים מרים, סטודנטית לאדריכלות בת המקום. בשנים 1943-41 המשיך את לימודיו בטכניון במוסקבה, וסיים בהצטיינות יתרה את לימודי המאסטר בארכיטקטורה ותכנון ערים. בשלהי המלחמה שב לפולין ומשם למחנה העקורים בלנדסברג, שם ניהל ד"ר מרגלית את ביה"ס היהודי ואת האגף לחינוך מקצועי מטעם אונרה, ושם גם יצר קשרים עם ארגון אורט העולמי.
בשנים אלה נפתחו בפני ארכיטקטים צעירים אפשרויות לעבודה מרתקת באירופה ובברזיל, אך חינוכו הציוני והשפעת המלחמה הובילו את ד"ר מרגלית בנחישות לישראל בשנת 1948. לאחר מספר שנים של עבודה כארכיטקט בעירית תל אביב, התמנה ב-1954 למנהל החדש של אורט גבעתיים, וייסד את ה"טכניקום" הראשון בישראל, בית הספר הראשון בארץ להכשרת הנדסאים. תחת הנהגתו אורט גבעתיים הפך לבית ספר מוביל במערכת החינוך הטכנולוגי, כשהתלמידים נדרשו לביצוע פרויקטים ברמה שלא הייתה קודם לכן בבתי הספר המקצועיים.
מכיוון שבראשית ימי המדינה לא היו ספרי לימוד מתאימים בעברית, ייסד ד"ר מרגלית הוצאת ספרים טכניים וגייס את מורי הטכניקום לחבר ספרי לימוד. כאשר הקים את "האגודה הישראלית לקידום החינוך ההנדסי", המשיכה זו, בין היתר, בהוצאת ספרות טכנית בעברית.
בחוברת ההנצחה לזכרו כותב ד"ר בנימינוב: "משקבע מרגלית את הדיאגנוזה של מחלות הילדות של התעשייה הישראלית בשנות החמישים בתחום כוח האדם הטכנולוגי, והבין את מקומו של ההנדסאי… כחלוץ לפני המחנה, הרואה את הנולד, הקדיש את כל כולו ועשה לילותיו כימים כדי להכשיר הנדסאים מעולים וכדי לזכות אותם בהכרה ממלכתית".
בשנת 1964 חזר מסיור מקצועי במוסדות להכשרה מקצועית באירופה, בעקבותיו ציין בדו"ח מורחב שהגיש: "כל הבעיות הכרוכות בהכשרת כוח-אדם טכני חייבות למצוא פתרונן במסגרת מוסד מיוחד, אשר חלק מתפקידיו יהיה לעסוק במחקר ובתכנון בתחום זה…". אחת ממסקנותיו מסיור זה הייתה כי יש צורך בהקמת מוסדות הכשרה מתאימים למהנדסים לא-אקדמאיים. ד"ר מרגלית הקים את האגודה לקידום החינוך הטכנולוגי בישראל והיה פעיל ב"ועדת הגג להכשרת טכנאים והנדסאים". במסגרת זו פעל נמרצות לאישורו של התואר "הנדסאי", דרג הביניים בין הטכנאי לבין המהנדס, שלא היה קיים עד אז בארץ.
בשנת 1969 ייסד את המכון הטכנולוגי חולון בתמיכתו של ראש העיר דאז, פנחס אילון. כחלק מתפיסתו החינוכית של ד"ר מרגלית כי כדי להכין את המהנדסים לעבודה בתעשייה הישראלית המתפתחת אין די בהכשרה טכנית מקצועית בלבד, הוחלט להפוך את המכון למרכז אקדמי לחינוך טכנולוגי המשלב רכישת התנסות מעשית בתעשייה. היות שבאותה תקופה קמו מוסדות רבים להכשרת מהנדסים, התאים ד"ר מרגלית כראש המכון את פעולת המכון והפכו ל"מרכז לחינוך טכנולוגי" אשר יכשיר מורים אקדמאיים טכנולוגיים. ד"ר מרגלית לא שקט על שמריו והיה קשוב כל העת לצרכי התעשייה מחד ומערכת ההכשרה הטכנולוגית מאידך. אחד הרעיונות החדשים שהוביל היו פיתוח מחלקה להוראת העיצוב. ד"ר מרגלית זיהה את הצורך הגובר במעצבים והציע את הפתרונות המתאימים במכון. הוא הבין את חשיבות המיקום של העיצוב התעשייתי כחלק אינטגרלי מהתעשייה.
ומחלום וחזון, המחלקה לעיצוב והפכה עם השנים לחממה למעצבים תעשייתיים מהמובילים בישראל.
לאחר סיום עבודת הדוקטורט בארה"ב, באוניברסיטת סנטה ברברה בקליפורניה, חזר מרגלית למכון הטכנולוגי בחולון כדי להעמיק ולפתח את השילוב בין שני התחומים שהיו נשמת אפו: חינוך טכנולוגי וארכיטקטורה. החיבור בין שניהם בא לידי ביטוי במחלקה לעיצוב תעשייתי שהייתה בבת עינו.
פנחס אילון, ראש העיר חולון על אברהם מרגלית ז"ל במלאת שנה למותו:
"מעטים הם האנשים, בארץ ובעולם, שהזהות בינם לבין התפקיד שהם ממלאים כה רבה היא. כיוזם הקמתו של המרכז הטכנולוגי, היה ד"ר אברהם מרגלית ז"ל נתון כל-כולו – לבו ונפשו לפיתוחו ולטיפוחו, היה עד קרוב להגשמת הרעיון הגדול, שכל-כולו היה שלו, ועקב מקרוב אחר קרימת העור והגידים של חזונו ההולך ומתממש.
"לא לחינם, כשהוזכר שם המכון צץ מיד ועלה שמו של אברהם מרגלית ז"ל וכשהוזכר שמו של מרגלית- מיד עולה דמותו של המרכז הטכנולוגי בחולון, שקנה לו שם ואחיזה במסגרת המוסדות להשכלה גבוהה בישראל."
ד"ר ישראל בנימינוב תיאר את אברהם מרגלית ז"ל כ"מופת של מנהיגות חינוכית". בדבריו בחוברת זיכרון שהופקה לציון שנה למותו, ציין את תרומתו המרכזית של ד"ר מרגלית בעיצוב החינוך הטכנולוגי במשך שנות דור, וכתב כי חזונו של ד"ר מרגלית הוגשם הודות לאישיותו כמנהיג וכמחנך ולדבקותו במטרה.
היום אין ספק במיקומו האסטרטגי של העיצוב התעשייתי. אצל ד"ר מרגלית היה זה חזון שהתגשם.
ואם המכון היה חזון שהתגשם, הרי שהשכנות המכובדת למוזיאון העיצוב חולון אשר נטל על עצמו למלא תפקיד מרכזי בשינוי התפיסה ליחסי עיצוב – סביבה – קהילה הולידה חיבור שהוא כמעט ברור מאליו בין השניים.
מתוך מאמרו האחרון של ד"ר אברהם מרגלית (טיוטה בטרם פרסום, 21.9.1980):
"החינוך המקצועי חייב היה להקנות השכלה כללית, הכשרה מקצועית, ערכים ולהוות מסגרת לאינטגרציה חברתית, אך מעל לכל היה צריך, לדברי האחרים במשרד החינוך והתרבות, לחנך על ברכיהם דור של עובדים ובעלי מקצוע, אשר יזדהה עם צורכי המשק וינצל את המידע שרכש בבית הספר המקצועי למטרות השתלמות בהליכי הייצור במפעלים ובחרושת…החינוך המקצועי הקרוי "טכנולוגי", היה לתעשייה שלמה במסגרת לימודי יום, קורסים, השתלמויות יום וערב…
…עלינו להבין שהכשרה מקצועית אינה עדיין חינוך, מאחר שחינוך פירושו מערכת פעולות השפעה של הצעיר, פיתוח רצונו, פיתוח דרכי מחשבתו ונטיות להזדהות במשימה זו או אחרת, דברים שלא ייעשו בבתי-מלאכה או בסדנות. תהליך חינוכי זה, אשר מטבעו מורכב ומסובך הוא, זקוק למחנכים פדגוגיים ולא למדריכים…
…לכן מצווים אנו לחפש אחר פתרונות אחרים, התואמים את ההתפתחויות הטכנולוגיות אשר עתידים לעצב את דמותה של החברה הישראלית בעתיד הקרוב. התעשיות הללו תהיינה זקוקות לכוח-אדם מסוג חדש- בעלי השכלה כללית רחבה, הכוללת בתוכה תפישה טכנולוגית כחלק אינטגראלי של התרבות הכללית. הטכנולוגיה של שנות השמונים אינה פטיש או מחרטה – הטכנולוגיה של סוף המאה הינה קומפלקס של תהליכים המופעל בידי צוותים טכנולוגיים".
