האוכל הוא מרחב הפעילות האנושית הבסיסי ביותר, והחיוני ביותר לקיומם של החיים. אוכל הוא התעשייה הגדולה ביותר, המקור המרכזי הן לעונג יום יומי והנאה והן לחרדות, פחד, ואימה קיומית. מרכזיותו בחיינו נכרת לא רק בעובדה שבלעדיו לא נתקיים אלא באופן שבו הוא מצוי בכל פעילות חברתית. נתקשה למצוא טקס או פעילות אנושית קבוצתית שאוכל אינו מרכזי בהם בין אם הוא ליבו של המפגש בסעודת ליל הסדר או בהעדרו כמו בימי צום הרמצ'אן, או באיסור אכילת הבשר בעולם הנוצרי בארבעים ימי הלנט (תענית) הקודמים לשבוע הפסחא.
מזון ודרכי ייצורו, כך אני טוען במאמר זה, הפכו אותנו למי שאנחנו והיו הגורם המשמעותי ביותר במהפכות המרכזיות והמשפיעות ביותר על ההומו ספיאנס. הקו-אבולוציה שעבר המין האנושי עם האוכל העולה על שולחנו הם גם שהבחינו אותו מיתר קרובי משפחתו הפרימאטים. יתרה מזו, תהליכי ייצור המזון הניעו ועדיין מניעים תהליכים המשמעותיים הן חברתית ופוליטית והן סביבתית. מחרשתו של האיכר ותבונתה של מבייתת החיטה הם אולי לא הגורמים המשמעותיים ביותר לשינוי הנוף בו אנו חיים, אבל התוצרים שהעניקו לנו הם שעשו את העולם פיזית ותרבותית.
בכדי להבין את הטענות הללו אשרטט את המהפכות השונות ונקודות המפנה ביחסים ביננו, המין האנושי, לאוכל[1] שעולה ושאינו עולה על שולחננו. אתחיל בהיסטוריה המאוד רחוקה עת התקיים ההומו ספיאנס בחברות קטנות שנשענו על ציד וליקוט, משם אמשיך לדיון בנקודת המפנה המשמעותית ביותר, שהיא המהפכה החקלאית והשלכותיה רחבות ההיקף על מי שאנו כיום, ולאחר מכן אבחן את המהפכה התעשייתית ובעקבותיה את עלייתה של תעשיית המזון כחלק מהשתרשות הקפיטליזם, והשלכותיה על התרחקותו המתמדת של המין האנושי מהאדמה, מהחקלאות ומהאוכל וההגעה לשלב הטשטוש והבורות בו אנו מצויים כיום בכל הקשור למזוננו.
ציידים ולקטים והתחלות ראשונות של תרבות
ההומו ספיאנס הסתמך על ליקוט מזון שגדל באופן טבעי, ובשלב התפתחותי מאוחר יותר גם על ציד ושימוש בטכנולוגיות בסיסיות מאוד. בתקופה זו קבוצות אנושיות חיו במסגרות קטנות יחסית של כ-100 עד 200 נפשות. מדובר בתקופה משמעותית ביותר בדרך להפיכתנו למי שאנחנו. בפרק זמן זה נצברו יכולות התארגנות בקבוצה, נוצרו דרכי התקשרות (פרוטו-שפה), החל הייצור והשימוש בטכנולוגיה, ומעל כולן מתנוססת ההשתלטות על האש והפיכתה לכלי שרת בסיפוק צרכינו התזונתיים: השימוש באש אפשר לא רק ליהנות מבשר לאחר שניצוד אלא גם להאריך את חיי המדף שלו. שילובה של אש בתזונת ההומו ספיאנס הובילה לשינויים אבולוציוניים דרמטיים: ראשית, התרחשה עלייה משמעותית בניצול הקלורי של אוכל שעמד לרשותנו, שנית, נוצרה הקלה בתהליך העיכול הובילה להקטנת שטח המעי הנדרש לפעילות זו וגדילתו של המוח על בסיס האנרגיה הנוספת. הזמינות הקלורית הגבוהה העלתה גם את פוריותן של נשים ועמה עלה מספר הוולדות ששרדו וכך החלו הקבוצות האנושיות לגדול.[2] מהלך זה הקדים ובמידה רבה סלל את הדרך לקפיצה הקו-אבולוציונית המשמעותית ביותר בין ההומו ספיאנס למזונו: המהפיכה החקלאית.
המהפכה החקלאית
מהפיכה זו ובשמה האחר המהפכה הניאוליתית (תקופת האבן החדשה) לא הייתה כלל מהפיכה במובנה האלים והמהיר, אלא תקופה ארוכה של שינויים הדרגתיים – מעבר מקיום הנשען על ציד-דיג-ליקוט לקיום הנסמך על חקלאות לסוגיה השונים (גידולים חקלאיים, גידול בעלי חיים). מהפיכה זו לתפיסתי היא השינוי המשמעותי ביותר בתולדותיו של המין האנושי. השפעותיה והתהליכים שהניעה שינו אותנו בתכלית השינוי והפכו אותנו למי שאנחנו כיום. היא הובילה לדרכי התקשרות חדשות עם האוכל שלנו, ולתהליכי ייצור מזון שהובילו להעתקתו מתחומי הטבע לתחומי התרבות.
כדי להבהיר נקודה זו, ראוי להזכר כי תהליכי ייצור האוכל הם באופן מעשי חקלאות. כדי להבין את הטרנספורמציה שאני מתייחס אליה, מוטב להזכיר את המונח הלטיני לחקלאות – אגריקלצ'ר (agriculture) דהיינו עבודת האדמה. ייצורו של המזון הופך מעתה לחלק מעבודת התרבות, וילך ויתרחק ככל שעובר הזמן מבסיסו הטבעי. ביטוי מובהק לכך הוא המעבר האטימולוגי מהמונח מזון, דהיינו מה שמזין את הגוף, לאוכל, שהוא התוצאה של הפעולה התרבותית על המרכיבים הטבעיים. בקליפת אגוז זהו הבסיס לטרנספורמציות המהפכניות בתולדותיו של המין האנושי, מניצניה של המהפכה החקלאית ועד לימינו.
התהליכים שהובילו למהפכה זו התרחשו ככל הנראה לאורך מאות אלפי שנים במסגרתם נצבר ידע רב על הקשר בין צמחים לאדמה, התבוננות בבעלי חיים אחרים ובוודאי שינויים אקלימיים. ליבה של המהפכה היא הופעת החקלאות ולידתם של איכרים ויישובי קבע. באופן מעשי השינוי התרחש בשל תהליכי ביות של צמחים ובעלי חיים: כך למשל חיטת הבר במצבה הטבעי היא צמח עם גרעינים קטנים המוקפים קליפה עבה, ובעקבות תהליך הביות וההתערבות האנושית החיטה ממנה אנו מפיקים קמח ללחם היא בעלת גרעינים גדולים וקליפה דקה.
ביות הצמחים הוביל לשינוי בצורת המגורים האנושית. אם עד אז קבוצות ציידים לקטים נדדו מאזור אחד למשנהו, כעת נולד השדה ולידו הופיע לימים יישוב הקבע, דהיינו הכפר. קשה להגזים בחשיבותו של שינוי זה. המהפכה החקלאית הניעה תהליכים סוציו-פוליטיים-תרבותיים מורכבים מאוד. הופעתם של יישובי הקבע לוותה בהיווצרותה לראשונה של תחושת טריטוריאליות אנושית וקשר מורכב למקום המגורים. הצורך בהגנה על יישובי הקבע מפני קבוצות מתחרות חייב התמחות נוספת וכך הופיעה דמות הלוחם, מה שכמובן תרם לעלייה במפלס האלימות האנושית. ההסתמכות על ייצור מזון הפכה את האיכרים לפגיעים יותר וחשופים יותר לתהפוכות הטבע, ועמה עלה גם מפלס החרדה האנושי. אין פלא אם כך שנוצרו מנגנונים לשיכוך וויסות החרדות האלה, בדמותם של מיתוסים מכוננים המבטיחים קוגניטיבית את המשך הסדר הקיים ובעקבותיהן הופיעו הדתות. לא בכדי הפסוק המתמצת את המעבר מהסתמכות על הקיים להסתמכות על ייצור המזון מופיע בתחילתו של ספר בראשית בתיאור גירושם של אדם וחווה מגן העדן: בזיעת אפיך תאכל לחם (בראשית, ג, יט). עניין נוסף שנלווה למהפכה החקלאית ותהליכי הביות הוא השענות על מספר הולך וקטן של צמחים לאספקת מזוננו. ככל שהפך החקלאי הקדמון למקצועי יותר, הוא התמחה בגידולם של מספר מועט בלבד של צמחים וכך נשכחו להן אפשרויות נוספות ומיני צמחים רבים שעד היום איננו עושים בהם שימוש.
למהפכה היו גם יתרונות רבים וביניהם יצירת עודפי מזון. עודפים אלה הובילו לצמיחתן של התארגנויות אנושיות רבות משתתפים וכך נוצר הצורך לתקשורת טובה יותר שנענה בהתפתחות השפה האנושית. ניהולם של העודפים הוביל ליצירת ריבוד חברתי והופעתן של אליטות ופקידות – לא בכדי בציוויליזציות הראשונות בעולם שנוצרו באזורנו כדוגמת שומר, אשור, בבל ובוודאי מצרים הפרעונית הופיע הכתב, שכן הוא היה דרוש לתיעוד העודפים ולאחר מכן ליצירת חוקים ותקנונים המסדירים את הקיום האנושי של חברות מרובות משתתפים. נוסף על כך אין זו הפתעה שקובץ החוקים הכתוב הראשון, חוקי חמורבי, עוסק בהרחבה בסוגיות הקשורות למזון, טיפול בבעלי חיים, גידול צמחים. כדי לנהל חברות מורכבות החלה להיווצר היררכיה חברתית שלוותה לא פעם ביצירתה של דת משותפת במסגרתה ניתנה גושפנקה אלוהית לשלטונם של שליטים מסוגים שונים.
כך עד מהרה מחברות שוויוניות למדי בהן לא נצבר כמעט רכוש והדאגה לכלל הייתה מוקד הפעילות המשותפת, החלו להופיע חברות היררכיות מרובדות ופעמים רבות פטריארכליות. אין כלל ספק שהמהפכה הזו גבתה מחירים יקרים מאוד בעיקר ממי שהותירה מאחור: נשים, ילדים, עבדים. היו אלה גברים בעיקר שביות בעלי חיים שחרר מעול רב, ועל ידי יצירתן של אידיאולוגיות ודתות התקבע מעמדם הפריבילגי במשך אלפי שנים.
לשינויים הרבים האלה יש להוסיף גם את המהלך הטכנולוגי ותהליכי לימוד מעמיקים של יצירת מזונות חדשים, כשמעל כולם אציין את הלחם והבירה. הקו-אבולוציה שלנו איתם מזקקת בעיני בצורה מקיפה את הדרמה של המהפכה הזו. כיכר לחם או קנקן בירה הם תוצר של תהליכים רבים שהתכנסו באורח פלאי למדי ליצירת אוכל במובנו העמוק כעבודת תרבות. תבונת האיכר, חוכמת המלקטת המוצאת את דגני הבר ומבייתת אותם, שימוש באש, ניצול הנבגים להתססת הבצק, יצירת תנורים ועוד ועוד… לולא כל אלה לא ניתן היה לייצר את הלחם והבירה. לא בכדי הם במידה מסוימת פנים שונות לאותם מרכיבים מבוייתים, המלווים את המין האנושי מראשיתה של המהפכה, ועוד לפניה, אם נשפוט לפי בורות שריפה של דגנים שנמצאו באתרים פרה-היסטוריים קדומים למדי.
בצד היתרונות הרבים שנלוו להופעת החקלאות ותהליכי הביות למהפכה זו היו גם מחירים כבדים שהמין האנושי משלם גם כיום: עלייה במפלס האלימות והחרדה, מתחים קבוצתיים ואישיים, תהליכי ריבוד חברתי ויצירת מעמדות ושעבוד של אוכלוסיות לתחזוקת האליטות. עלייתן של חברות ענק המסתמכות על חקלאות הובילה לא רק ליצירת הציוויליזציות הגדולות אלא גם לשינויים מפליגים בנופו של כדור הארץ. מחרשתו של החקלאי, תהליכי בירוא היערות ועוד שלל מניפולציות על הנוף הטבעי השפיעו יותר מכל גורם אחר על היווצרותה של גיאוגרפיה אחרת לגמרי ממה שהתקיימה על הכדור במשך ארבע וחצי מיליארדי שנים.
בני אדם שילמו מחירים גופנים על העבודה המאומצת שכרוכה בייצור המזון, שעימה הגיעה גם התארכות משמעותית בשעות העבודה. תקופה זו אחראית ללידתה של הארוחה, כלומר לידת הרעיון שלאכילה יש זמנים קבועים בהם יכולים חברי אותה משפחה להיפגש לאחר שעבדו כל היום במקומות שונים. קצרה היריעה כאן מלהרחיב בהשלכות רחבות ההיקף של רעיון זה, ודי אם נזכיר את האופן שבו הוא ממשטר את יחסינו עם האוכל ברמת הפרט, התא המשפחתי ולעיתים החברה כולה. אין באלה לבטל את ההישגים המופלגים של חברות אנושיות מאז ראשית המהפכה במישורים רבים כהמצאת הכתב והשפה, תחכום חברתי ופוליטי, הופעתם של אידיאולוגיות, אמונות, חוקים, יצירות אומנות. גם בצד החומרי-מטריאלי ניתן לציין התפתחויות טכנולוגיות מרחיקות לכת המלוות תהליכים קוגניטיביים מעוררי השראה עד ימינו כדוגמת הופעתה של הפילוסופיה כהמשכה של תהליכי המיתיזיציה של הקיום האנושי שנלחשו וסופרו ליד מדורות במערות במשך מאות אלפי שנים טרם לכך. אלו גם אלו חייבים את קיומם בין השאר לעודף תוצרת חקלאית. ניהול השפע הזה הוביל לייצור התמחויות ואפשרות להתקיים בעולם גם במנותק מקשר לאדמה, סוגיה בעלת השלכות נרחבות בעידן המודרני.
מהמהפכה התעשייתית להופעת החטיף ב"טעם טבעי": קו-אבולוציה בעידן המודרני.
מאז המהפכה החקלאית התקיים שיווי משקל דינמי בין אדם לאדמה במסגרתו רוב האנושות חי ביישובים כפריים ועסק בחקלאות. אמנם חלו התפתחויות מסוימות כגון שכלול בדרכי הייצור, צמיחה של אליטות עירוניות, סוגי ממשל סמכותניים (קיסרות, ח'ליפות, ממלכות) ועם זאת נדמה שתהליכי השגת המזון נותרו יציבים למדי. עד לראשית המאה ה-17 כמעט כל מה שנדרש לקיום אנושי סופק על ידי מה שגדל על האדמה. השינויים המשמעותיים מתחילים להתרחש במאה ה-19 במהלך המהפכה התעשייתית. הופעתן של מכונות ממוכנות ולידתם של בתי חרושת במרחבים עירוניים שנזקקו לידיים עובדות הניעו תהליך מואץ של עיור. המעבר מהכפר – צורת הקיום של מרבית האנושי עד אז- אל העיר, שינה מהותית את יחסי הגומלין בין אדם לאדמה והוביל לכך שכיום מרבית האנושות (כ-70%) חיה במרחבים עירוניים ומנותקת למדי מהאדמה. תהליכי התיעוש חדרו גם לשיטות הייצור החקלאיות והגבירו משמעותית את תנובת האדמה בד בבד עם הקטנת הצורך בידיים עובדות. אך עם הגידול בתוצרת החקלאית ובמקביל שיפור משמעותי בתנאי הבריאות, חל גידול אקספוננציאלי חסר תקדים בתולדות המין האנושי.
שני תהליכים לכאורה מנותקים שהתרחשו במהלך המאה ה-19 השתלבו יחד והובילו לשינוי ביחס לחקלאות וחקלאים. התהליך הראשון הוא ההתקדמות המדעית שהובילה בין השאר לפיתוח מכונות ממוכנות וממונעות שיועדו גם לתהליך הייצור החקלאי והפיתוח של הדשן הכימי. ההתפתחויות המשמעותיות בתהליכי ייצור המזון הונעו הן על ידי פיתוחים טכנולוגיים והן על ידי פיתוחים מדעיים כדוגמת דשן יעיל, חומרי ריסוס ולימים גם מודיפיקציות גנטיות של זרעים. הופעתו של מנוע הבערה הפנימית, מערך הרכבות היעיל, ולימים גם התפתחות ענף התעופה בצד הופעתם של המצאות כגון המקרר, מתקני בישול מתוחכמים, תהליכי שימור מזון תעשייתיים, אפשרו חשיבה גלובלית ותנועת מזון לכל ומכל קצווי הגלובוס.
תהליך נוסף או שינוי תודעתי נוסף הוא עלייתו של הקפיטליזם כשיטה הכלכלית המובילה. באופן אירוני כמעט דווקא בתקופה שבה מספרם של החקלאים נמצא בירידה וחל פיחות במעמדם, כמות התוצרת שיכלו להפיק מהאדמה עלתה משמעותית. כיום, במרבית העולם חקלאים מהווים את אחת מקבוצות האוכלוסייה הפגיעות יותר והחלשות יותר ולעיתים עניות ביותר. המגמה הזו מבטאת היטב את החזון הקפיטליסטי שרואה בצבירת הון את חזות הכל ובמקסום הרווח את מטרת העל. ההשלכות של תפיסה זו על החקלאות, וחשוב מכך בהקשר הנוכחי ליחסי הגומלין אדם-אוכל היו הרסניות. בספרו "הקפיטל" מציג קרל מרקס ביקורת על תהליכי הייצור הקפיטליסטים והשפעותיהם ההרסניות על חיינו וכותב בין השאר את הדברים הבאים: "מהלך זה [דהיינו חשיבה קפיטליסטית] משבש את קשרי הגומלין המטבוליים בן אדם לאדמה כלומר הוא מונע את החזרה לאדמה של מרכיביה שנאכלים על ידי האנושות בצורה של מזון וביגוד. ולכן הוא משבש את התהליכים הטבעיים המסייעים לשמירת פוריות האדמה" (ההדגשה שלי).[3]
החקלאות המודרנית כופפה ראשה להיגיון הכלכלי הקפיטליסטי ובאופן זה תחת המכבש הקפיטליסטי הפכו חקלאים לחוליה חלשה מאוד בשרשרת המזון הנוכחית. בנוסף לכך בעידן המתועש הנוכחי החקלאות היא אחד הגורמים המרכזיים למשבר הסביבתי עימו אנו מתמודדים בשנים האחרונות. בדומה למרכיבים אחרים בחקלאות המודרנית גם האדמה משלמת את המחיר על הבורות, תאוות הבצע ושימוש בשיטות הרסניות לעיבוד שמותירות אותה דלה ואת כדור הארץ בתהליכי מדבור מתמשכים. במצב הדברים הנוכחי תהליכי ייצור המזון העולמי מקיימים הלכה למעשה מעגל הרסני ופוגעני בכל אחד מהשלבים וכלפי (כמעט) כל המשתתפים בו, מהחקלאי בשדה, הסביבה, עולם החי והצומח הקשורים בה, וכלפינו הצרכנים.
תהליך נוסף שיצא לדרכו בעידן המודרני הנוכחי קשור להפיכתו של ייצור המזון לתעשייה. מלבד הדחף הקפיטליסטי אותו ציינתי, היה בכך גם לענות על צורך מהותי, שכן מרבית האנושות התרחקה מאמצעי ייצור המזון המסורתיים וכעת נדרש היה להאכילה בדרכים אלטרנטיביות. ניתן לקרוא לתהליך לידתה של רשת המזון או תיעושו של האוכל. ככל שמספר האנשים שחיים בערים עולה, ובמקביל ככל שמספר האנשים החיים על אדמתם ויודעים לייצר חקלאות קטן, המרחק שעושה האנושות מהאדמה הולך וגדל. ההשלכות של תהליך זה ובמקביל לו תיעושו של המזון המודרני מובילות לטשטוש, חוסר הבנה, בורות מדהימה בכל הקשור במרכיב החיוני ביותר לחיים תקינים: אוכל. לתהליך זה קראתי לעיל הופעתו של החטיף ב'טעם טבעי'.
בעידן הנוכחי מרבית האנושות רוכשת את המזון אותו היא צורכת ברשתות מזון ענקיות. השיקולים של תאגידים אלה אינם רווחתם של הלקוחות או בריאותם אלא עשיית רווח. למול השינויים הטקטוניים הללו, המוח האנושי עדין מחווט בדומה מאוד למה שהיה עת שוטט וחיפש את מזונו כלפני מאות אלפי שנים. הוא עדיין תאב למתוק שפעמים נדירות בלבד ניתן היה למצוא אותו בטבע, ומכור לטעם האוממי שניתן לקבל מבשר, או מוצרים רווי מלח ונתרן. רשתות המזון שעניינן רווח ולאו דוקא תזונה תקינה ללקוחותיהן ומייצרות אלפי מוצרים רווים בסוכר ובמלח שמשמשים בערבוביה הן כחומרים משמרים והן כחומרים ממכרים. מגמה זו אף הואצה בשנים האחרונות בהן התחלנו לעשות שימוש במונח מזון אולטרא-מעובד. כחלק מהמעגל הקפיטליסטי שעות העבודה מתארכות וכך פוחת הזמן למפגש עם מזון אותו צריך להכין כדי לייצרו כאוכל. כך יותר ויותר אנשים צורכים מזון מעובד שהקשר בינו לבין תזונה מקיימת ובריאה קלוש על פי רוב. מהמרחק שעשינו מהאדמה (ויהיה מי שיאמר מעצמנו) והבורות המאפיינת את יחסינו לאוכל מקבלים ביטוי מזוקק בדמות יצירות מתועשות קולינריות שהקשר בינן לבין תזונה מקרי בהחלט. וכך נמצא ברשתות המזון ובחנויות אחרות לממכר מזון יצירות שכולן פרי מחשבתם ודמיונם של מהנדסי מזון כגון חטיף צ'יפס בטעם טבעי. צחוק הגורל הוא שלמרבית האנושות כך מתגלם היום הטבע במזון שהיא צורכת. החולי של מערכת המזון הנוכחית והמפגש ביננו לבין האוכל שלנו מתבטא בעלייתן המטאורית של מחלות תלויות תזונה כדוגמת הסוכרת שהופכת למגיפה עולמית אך בצידה גם הפרעות קשב וריכוז אצל ילדים שקשורות, בין השאר, לצריכה מוגברת של סוכרים ותזונה לא מאוזנת באופן כללי. השמנת יתר נכרת כיום במרבית החברות בעולם והיא ביטוי נאמן לצריכה מוגזמת של מזון גרוע ובלתי מספק.
***
אחרית דבר ופנינו לאן?
אחד ההוגים המשפיעים ביותר על מחקר אוכל וההכרח בחשיבה מחודשת על הקשרים ביננו לבין האוכל הוא ונדל ברי. בחיבור קצר לו קרא העונג שבאכילה ובכותרת משנה – אוכל כפעולה חקלאית – כותב ברי: "הבעיה המרכזית כיום היא הפרדה של אנשים ממקומות ושל מוצרים מההיסטוריה של ייצורם". דהיינו, המרחק ביננו לבין האוכל שלנו הולך וגדל וההבנה שלנו ביחס לתזונה נכונה ואכן מזינה הולכת וקטנה.
בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים התרחשה מהפיכה נוספת בתהליכי ייצור המזון, והיא המהפכה הירוקה. מדובר במהלך שהניע המדען נורמן בורלוג. בעזרת הכלאת זנים ותחכום גנטי ובסיוע דשנים כימיים, הוא הוביל לעלייה משמעותית ביכולתן של מדינות מתפתחות להגדיל את התוצרת החקלאית שלהן. מפעלו זה נחשב לאירוע מכונן שמנע רעב המוני בחלקים שונים של העולם ועל כך גם זכה בפרס נובל לשלום ב-1970. דא עקא שגם תכנית זו של בורלוג המשיכה הגיון קפיטליסטי ובלתי סביבתי בעליל שבדיעבד ניתן לומר הגביר את ההשלכות ההרסניות של החקלאות במופעה המודרני. לכך בדיוק כיוון ברי בחיבורו זה ובשלל מחקריו והגותו: אנו חייבים לחשב מחדש את המפגש שלנו עם האוכל שלנו שכן צורת המפגש הנוכחי אותה קו-אבולוציה שתיארתי כאן היא הרסנית ובלתי מקיימת (unsustainable).
השינוי יבוא גם יבוא והדבר תלוי בנו אם יתרחש לאחר המשבר שדומה שאנחנו כבר עמוק בתוכה או שנצליח לשנות את היחסים הבלתי בריאים שיצרנו ביננו לבין האדמה וביננו לבין האוכל שלנו. רק בדיעבד נוכל לומר אם השיטות החדשות והמקיימות שמתחילות להופיע בקרב חקלאים בעולם, והחשיבה המחודשת של רבים מאיתנו על האוכל שלנו ובהקשר זה המגמות הצמחוניות והטבעוניות שמתחזקות בשנים האחרונות היו ראשיתה של מהפיכת המזון החשובה מכל – זו שאולי תבטיח לנו את שיקום הסביבה והמשך הקו-אבולוציה של ההומו ספיאנס עם מזונו.
[1] על פי רוב אני משתמש במונח אוכל אך לעיתים גם במונח מזון. מזון הוא החומר המזין את גופנו ואוכל הוא כבר הטרנספורמציה התרבותית שהמזון שלנו עובר.
[2] תיאוריה זו פותחה על ידי ריצ'רד רנגהם – ראו: Wrengham, R. (2009) Catching Fire: How Food Made us Human. New York: Basic Books.
[3] K. Marx (1976), Capital: A Critique of Political Economy, I, New York: Penguin Books, 637.
