Open Design Now
העיצוב עובר מהפכה. הטכנולוגיה מעניקה ליותר אנשים את הכוח ליצור ולהפיץ עיצובים. אנשי המקצוע וחובבים נלהבים משתמשים בטכנולוגיה כדי לשתף את עבודתם. עיצוב פתוח משנה הכול, מרהיטים ועד לאופן שבו מעצבים מתנהלים. מתברר שאנחנו הרבה פחות אינדיבידואליים ממה שנדמה לנו וחיי קהילה שאיפיינו אותנו בעבר יאפיינו אותנו גם בעתיד. עיצוב פתוח פותח בפנינו את הפוטנציאל של חיי שיתוף.
פגשתי את בס וון-אבל (Bas van Abel) בבניין העתיק הנראה כארמונן של פיות במרכזה של אמסטרדם, ה- Waag. שם בקומה השנייה ממוקמת מעבדת הייצור המקומית לשירות תושבי אמסטרדם, ה- FabLab. את המקום מנהלת חבורת אנשים חדורי אמונה, הפועלים למימוש הרעיון של עיצוב/ייצור/שימוש פתוחים.
במציאות הפרגמאטית והאינדיבידואליסטית פעילותם נשמעת כמנותקת מהמציאות. אך מתברר שחזונם הולך ומתממש וצובר תאוצה, לא רק באמסטרדם, אלא במקומות רבים בעולם ובהם, בקרוב, בחולון, ישראל.
מתברר שהיננו פחות אינדיבידואליים מכפי שאולי נהוג לתאר אותנו. חיים קהילתיים אפיינו אותנו בעבר ונראה שלאור התעוררות התנועות והמהפכות החברתית, שאנו עדים להן כיום בעולם ובישראל, חיי קהילה יאפיינו אותנו גם בעתיד. אנחנו תמיד רוצים ומחפשים חברים לחלוק אתם את משמעויות חיינו ולעצב וליצור איתם את החוויות והסביבות שלנו. עיצוב פתוח נוגע בנקודות חברתיות אלה ופותח בפנינו את הפוטנציאל של חיי שיתוף.
ביקרתי ב- FabLab יחד עם המעצב טל ארז וקבוצת סטודנטים שהנחינו בסיור לימודי עיצוב בהולנד. בס פגש אותנו במקום והרצה בפנינו את עיקרי הדברים המפורטים בספר "Open Design Now" שהוא אחד מהשותפים בחיבורו. הספר הודפס לראשונה ב- 2011 והוא הולך ונחשף לאיטו באתר האינטרנט של הארגון Open Design Now. יותר ממחצית הספר כבר נחשפה בזמן כתיבת דברים אלה. פעולת החשיפה של הספר היא כמובן חלק אינטגראלי מהרעיון של עיצוב פתוח.
בפתח הספר מכריזים מחבריו:
"עיצוב עובר מהפכה. הטכנולוגיה מעניקה ליותר אנשים את הכוח ליצור ולהפיץ עיצובים. אנשי המקצוע וחובבים נלהבים משתמשים בטכנולוגיה כדי לשתף את עבודתם. עיצוב פתוח משנה הכול, מרהיטים ועד לאופן שבו מעצבים מתנהלים."
הספר מורכב מחלק אחד המסביר את רעיון העיצוב הפתוח, חלק שני המציג יישומים של רעיונות הנובעים מאופני החשיבה והתפיסה של המציאות כפתוחה וחלק שלישי המציג מונחים מרכזיים בתפיסת עולם זו.
כלומר, בפנינו מוצגת לא רק מתודה שונה של עיצוב/ייצור/
שימוש, אלא גם שינוי ערכי והתנהגותי המשולבים זה בזה. פועל יוצא משינויים אלה הוא שינוי בתפיסת תפקידו של המעצב בחברה, אופן פעולתו ותוצריו. זהו עוד נדבך בטרנספורמציה שעובר העיצוב במאה ה-21.
אם נראה את השפעת החשיבה האקולוגית החומרית, הירוקה, כשלב ראשון בשינוי המשפיע על הקריטריונים שבהם אנו מעצבים ומעריכים מוצרים, הרי כאן אנו עדים למעבר לשלב השני, השלב החברתי. איננו פועלים יותר במציאות חברתית-צרכנית נתונה שלתוכה אנו מעצבים מוצרים ירוקים, מוצרים שפחות מזהמים, אלא פועלים לעיצובה של המציאות עצמה, מעצבים את התמורה החברתית ואת התבניות הדינמיות שמתעצבות מתוך שיתופי הפעולה.
רעיון הפתיחות
העיצוב הפתוח נולד מתוך הניגוד שלו, העיצוב הסגור, האקסקלוסיבי, אך הוא מתפתח לא כהיפוך המוחלט שלו, אלא כאלטרנטיבה לגישה הדואליסטית (של ניגודים מוחלטים), כגישה מרובת גרסאות של פתיחות, openness. העיצוב הסגור הינו זה שאנו רגילים לראותו כיצירה של אינדיבידואל, אדם או תאגיד, יצירה שהינה שלמה ואין לשנות בה דבר, יצירה שאין לאיש זכות לייצר, לשנות ולהשתמש, אלא אם נעשה הדבר בתאום ובאישור בעלייה. לעומת מצב אקסקלוסיבי זה האלטרנטיבה המוצעת כאן מאפשרת גמישות ושיתוף, יש בה מנעד של וויתור/שמירה על זכויות בהתאם להחלטת היוצר.
נקודת המוצא לתמורה, כפי שהיא עולה מתוך המאמרים שבספר, היא בחינה מחודשת של הגישה לזכויות היוצרים. אנו נוהגים לראות כמובן מאליו את זכותם של היוצרים להיות הבעלים של עבודתם, של היצירה המקורית שלהם. אנו מקבלים ראייה זו מתוך הבנה שליוצרים מגיעה הגנה על רכושם הרוחני כפי שיש הגנה על רכוש פיזי. איש אינו מערער על העיקרון, אלא על המוחלטות שלו.
הנחת היסוד הגלומה בחוקי זכויות היוצרים היא שהיוצר הינו מקור היצירה המוגמרת, המחשבה והמעשה שלו שמביאים את היצירה לקיום הינם מקוריים, ייחודיים לו כאינדיבידואל יוצר. היוצר אינו חייב דבר לאיש, הוא יוצר מתוך עצמו. הוא אינו חייב לסביבה שגידלה אותו, לקהילה שבתוכה התנסה והתפתח, ולמערכת החינוך שהקנתה לו את הידע והערכים שעיצבו אותו למה שהוא, שאפשרו לו את ההתגבשות כאדם יוצר. הוא אינו חייב דבר לכל אלו שפעלו בשדה יצירתו בעבר ועל כתפיהם הוא עומד, מאפשרים ומעודדים אותו במישרין ובעקיפין להמשיך את היצירה. מתוך הנחת יסוד זו חוקי זכויות היוצרים מבטאים את האמונה שהיוצר הוא המקור המוחלט ליצירה ולכן מגיעות לו כל הזכויות.
השאלה המתעוררת כעת היא האם המצב החד ערכי הזה אינו קיצוני מדי? האם המקור המוחלט אכן מתקיים במציאות? אולי צריך לשנות את ההעדפה החד משמעית שמוענקת ליחיד היוצר, ולתת מקום גם לאינטרסים של הסביבה והחברה. יש לאפשר קיומו של מנעד שבמסגרתו היוצר יוותר על חלק מזכויותיו וישתף ביצירה את החברה שבה הוא חי.
הרעיון של עיצוב/ייצור/שימוש הפתוחים לכל מתפתח כבר כמה שנים אם כפעולה חתרנית בממסד (האקרים למיניהם, הפירטים האנרכיסטיים של היום) ואם כהתארגנויות הפועלות באופן ממוסד להסרת השליטה המוחלטת מלמעלה של מערכות ותאגידים בעלי כוח וזכויות בלעדיים (כדוגמת מערכת ההפעלה הפתוחה לינוקס, האנציקלופדיה הרשתית ויקיפדיה, תוכנות ניווט חברתיות…).
רעיון הפתיחות הינו קריאה לאנשים להיות מעורבים בחברה, שותפים ליוזמות, אקטיביסטים ליצירת שינוי חברתי ותרבותי. לא עוד צרכנים פסיביים המקבלים את החוקים, את הגזרות הכלכליות ואת התוצרים כדברים נתונים. רעיון העיצוב הפתוח משתלב בתהליכים החברתיים המתרחשים היום בכל העולם, משנים ומפילים משטרים שעד אתמול נראו כיציבים, מרעידים את אמות הסיפים של התאגידים הממהרים להגיב ולהתעצב בהתאם לכל רחש ברשתות החברתיות.
אם בעידן התעשייתי העיצוב, הייצור והשיווק נעשו עבור ההמונים, הרי בעידן הפוסט-תעשייתי, שבו התעשייה מאבדת את מרכזיותה, ההמונים עצמם יוזמים, מעורבים ושותפים בעיצוב, בייצור ובשיווק המוצרים. הצרכן אינו בוחר רק את המוצר המוגמר, אלא מעורב בתכנון ובעיצוב של המוצר. עיצוב פתוח אינו תוצר של יצירה Creation של מעצב אינדיבידואל, אלא של תהליכי יצירה שיתופיים
Co-Creation.
כפי שאנו רואים רעיון הפתיחות יוצר מציאות מורכבת. הוא משלב בין היצירה האישית ליצירה הקולקטיבית כ- Co-Creation ובכך מטשטש את מהות מקור היצירה. כמו כן הוא ממוסס את הקו החד שבין זכויות היוצרים של הפרט לזכויות של הכלל. רעיון הפתיחות מאפשר הרבה גווני ביניים בין הקטבים המוחלטים, גוונים שלא היו אפשריים במסגרת חוקי זכויות היוצרים המודרניים. כדי לעגן את הרבגוניות באופן חוקי הוקם ארגון "קריאטיב קומונס".
ארגון creative commons
קריאטיב קומונס הוא ארגון חובק עולם שמטרתו להעניק אלטרנטיבה ראויה למבנה הקיים של דיני זכויות יוצרים באופן שיאפשר ליוצרים לשתף את יצירותיהם עם אחרים ולהעניק להם הרשאות רחבות יותר מאלו שמתאפשרות דרך דיני זכויות היוצרים, בצורה קלה, ברורה ובעיקר ללא עלויות.
התמורות שהתחוללו ובראשן התפשטות השימוש במדיה דיגיטלית ובאינטרנט כדרך יצירה, הפצה ושימוש הביאו לצורך לשנות את מנגנון זכויות היוצרים הקלאסי על פיו "כל הזכויות שמורות" מרגע שיצירה נוצרה. הוקם מנגנון של רישיונות יותר אדפטיבי של אפשרויות הרכבה שונות של רק "חלק מהזכויות שמורות". רישיונות אלו מותאמים לחוק וללשון המקומיים בכל מדינה החברה בארגון. עד כה, לארגון נציגויות ביותר מחמישים מדינות ברחבי העולם.
כל בעל יצירה יכול להחליט על מידת השימוש והשיתוף שהוא מאפשר לאנשים. לכל סוג הרשאה יש סמל יעודי. על היוצר לסמן את עבודתו בסמלים הרלוונטיים כגון:
היוצר מחליט איזה תנאים מגבילים מתאימים לעבודתו ומסמן את עבודתו עם ההגבלים שבחר. רישיון לדוגמה:
משמעותו: כל מי שמשתמש ביצירה חייב לתת קרדיט ליוצר (BY), אין לעשות ביצירה שימוש מסחרי ללא אישור היוצר (Non Commercial), יצירות נגזרות מיצירה זו חייבות להיות מופצות תחת רישיון דומה (Share Alike).
לפרוט מלא ואופני יצירת רישיון ניתן להיכנס לאתר הארגון ואתרים אחים הפועלים במדינות השונות וביניהן ישראל.
עושים עיצוב פתוח
עיצוב פתוח אינו המצאה חדשה, ההיפך, העיצוב הסגור, האקסקלוסיבי הוא זה שהינו חריג בפרספקטיבה היסטורית ונולד כחלק מתפיסת העולם המודרנית.
בעבר המוצרים נוצרו בדרך כלל במסורת ובמסגרת של כלכלה מקומית. לרוב האנשים היו המיומנויות הנחוצות לייצור עצמי של מרבית הצרכים שלהם, תוך עזרה הדדית במסגרת הקהילתית. עם המהפכה התעשייתית בתי החרושת נטלו את מלאכת הייצור ונוצר הפיצול שבין היזם, המעצב, היצרן, המשווק והמשתמש. לכל אחד מהם האינטרסים הבלעדיים לו, תחום הפעולה המוגדר שלו, האחד כפוף לשני, אך לאיש אין אחריות גלובלית. היום, באמצעות ההתפתחות הטכנולוגית נוצרה מחדש האפשרות לאינטגרציה. האדם חוזר להיות מעורב ושותף בתהליכי העיצוב, הייצור וקביעת אופני השימוש. עברו הימים הפורדייניים – תוכל לקבל כל צבע שתרצה בתנאי שהוא שחור (הנרי פורד). היצרן אינו יותר המלך הקובע, אלא הספק, האדם הפשוט יודע מה הוא רוצה והוא אקטיבי בדרך להשגתו.
התאגידים, מאוימים מהאקטיביזם החברתי, קשובים היום לכל רחש הבא מכיוון קהליהם ומגיבים בהתאם.
השפעת האינטרנט אינה משאירה נושא בחיים שאינו משתנה בעקבות האינטראקציות שהרשת מאפשרת. אנו עדים להתחברויות זמניות של אנשים זרים סביב עניין משותף בניסיון לפתור אותו באופן שיתופי. שאלות, בעיות ופתרונות עוברים ממסך למסך בהרף עין. כוחות יצירתיים, פוליטיים וערכיים מגיחים ומתמוססים כאילו מעצמם, לא ניתן לחזות אותם מראש, לא ניתן לשלוט בהם, ולכן יש להיערך למציאות כזו באופן שמותאם לדינמיות זו.
התוצרים מקבלים צורות שאינן קבועות מראש, הם מאפשרים תפקודים משתנים, ומשמעותם עבור אנשים בסיטואציות הדינמיות אינה מוחלטת וקבועה. ניסיונות של שליטה על צורות, התנהגויות ומשמעויות, וכפועל יוצא על זכויות, הופך לקשה עד בלתי אפשרי. תעשיות הנלחמות בתופעות אלה כמו תעשיית המוזיקה מאבדות מכוחן, עמדת התיווך שלהן בין המוזיקאי למאזין אינה נחוצה יותר, כי בידי המאזין והמוזיקאי הכלים להגיע זה אל זה ללא תיווך.
יכולתם של הגורמים השונים ליצור דיאלוגים מפרים מְשנה את המתודולוגיות שבהן נעשים הדברים. העיצוב, הייצור והשיווק נעשים מתוך משא ומתן ברמה הפרסונאלית, המשתתפים בתהליכים אינם יותר סטריאוטיפים אלמוניים. כבר ב1980 חזה אלבין טופלר בספרו הגל השלישי את התהליך וכינה את האדם כ-(Prosumer (Producer+Consumer. האדם אינו רק צרכן, אלא שילוב של יצרן-צרכן.
אנו עדים ומשתתפים בתמורה תרבותית וחברתית. אם עד כה תרבות "העשה זאת בעצמך" התאפיינה כעשייה של אנשים בשעות הפנאי שלהם, הרי עכשיו הזמינות של עיצובים ברשת ושל אמצעי ייצור חדישים ברמה המקומית, כמו ה- FabLab, יוצרת מציאות צרכנית שונה. האדם אינו רוכש יותר מוצר אנונימי, אלא מוצר שהוא היה מעורב בעיצובו ובייצורו בהתאמה אישית שלו לצרכיו. זהו מוצר שיש לו יחס אישי אליו כיוצרו, ככזה זהו מוצר בר-קיימא.
FabLab
אחד הכלים למימוש העיצובים בהתאמה אישית ובייצור מקומי היא מעבדת הייצור ה-FabLab. מעבדות הייצור קיימות היום במקומות שונים בעולם ומעבדה כזו עומדת להיפתח בישראל. מעבדת הייצור מאפשרת, באמצעות המכשור המגוון הנמצא בה, לכל אדם לייצר תוך התנסות אישית מוצרים שהוא עיצב בהתאמה לשימושו האישי.
ברשת ניתן למצוא עיצובים קיימים הפתוחים לשימושו האישי של כל אדם. את העיצובים האלה ניתן לשנות ולהתאים לצרכים האישיים. כך לדוגמא אם מחפשים שולחן או מדפים לשימוש אישי ניתן להוריד תכנית שלהם מהרשת, ניתן לשנות את מידותיהם כדי שיתאימו למקום הספציפי שבו הם נחוצים, לשנות את העיצוב והגימור שלהם, ולהעביר את הקובץ המטופל למעבדת הייצור המקומית, שם ייצרו בהתאם להנחיותיו את המוצר. כל תוצר הינו בסופו של דבר פרי העיצוב הראשוני, אך שונה ממנו.
העיצוב הפוסט-מקצועי
המציאות המצטיירת מקריאה בספר משתנה ואיתה הדרישה לשינוי מטרותיו ואופן עבודתו של המעצב. על המעצב לכוון את עבודתו למציאות של שיתוף, מעורבות ואקטיביות. על המעצבים לוותר על השליטה בתוצר המוגמר. כל מעצב אתרים יודע היום שאינו מעצב דבר סגור ומוחלט, אלא מסגרת שלתוכה יוזרמו התכנים המשתנים, הוא ויתר על השליטה על המוצר המוגמר, לטובת מוצר דינמי המשתנה כל העת.
"Participatory design has changed the role of the designer: from an author of finished products, like books or furniture, into a developer of frameworks or structures of ‘open works', like Wikipedia."
(Deanna Herst)
מעמדו של המעצב התעשייתי המקצועי שעד כה פעל באופן רציונאלי, כמי שיודע מה הכי טוב למשתמש באשר הוא, מתערער. הפתרון המקצועי האוניברסאלי שסיפק המעצב התעשייתי אינו מתאים עוד לכולם ויש צורך לערב את המשתמש כדי להגיע למגוון של עיצובים מותאמים. המציאות אינה הומוגנית, אלא דינמית ומשתנה, יש צרכים, רצונות ומאוויים שונים לאנשים, במקומות ובזמנים שונים. העיצוב מפסיק להיות תהליך של יצירה מוכתבת מלמעלה והופך לתהליך של יצירה משותפת. חוכמת ההמונים מקבלת לגיטימציה.
"The designer of the future has to become a database designer, a meta-designer, not designing objects, but shaping a design space in which unskilled users can access user-friendly environments in which they can design their own objects." (Jos de Mul)
על המעצב לעצב כעת מוצרים המאפשרים לאנשים לעשות פרשנויות לעבודתו, הוא אינו מתבקש לעצב את המוצר הסופי. הוא זוכה במעמד הרבה יותר נרחב ומשמעותי, כמי שמתווה את הדרכים האפשריות לעיצובם של סגנונות חיים. הוא מעצב את התבניות הפתוחות, הפוטנציאלים לחוויות, שלתוכן ומתוכן יעצבו האנשים את סביבתם.
עיצובים פתוחים
– מוצרים של "איקאה" זוכים לטיפולים המשנים את השימושים שלהם ומעוצבים מחדש. ניתן לראות באתר: Ikea Hackers, כל אחד כמובן מוזמן לעשות לעצמו מוצר ממה שמוצג באתר.
– אתר המציג עיצובים פתוחים: Instructables באתר זה ניתן למצוא תכנית לעיצובה של מסעדה, אין זו תכנית של חזות המסעדה, אלא הדרך שבה ניתן בשיתוף להקים, לנהל, לפתח, ולשרת את קהילת המסעדה. אנשים מוזמנים להקים מסעדות פתוחות בכל העולם ולתרום זה לזה מהידע שלהם.
– עיצוב פתוח בחינוך, מושון זר אביב, הישראלי, מספר על ניסיונותיו בארה"ב ללמד עיצוב מוצרים בקוד פתוח.
– בוגר בצלאל רונן קדושין, כמי שפועל רבות בתחום העיצוב הפתוח, זוכה למקום של כבוד בסקירה ושיחה על עבודתו. אפשר למצוא אותו ברשת מסביר על עיצוב פתוח ולראות עיצובים פתוחים באתר שלו.
– חברת העיצוב IDEO מציגה את OpenIDEO פורום לקידום פתרונות.
– חברת DROOG מריצה פרויקט ניסיוני Make-Me.com שבו מעורב המעצב טל ארז.
– להולנדים מספר ארגונים שמשתפים פעולה בנושא העיצוב הפתוח:
פורום הדן בעיצוב פתוח – Un)limited Design Forum)
אתר הולנדי המארגן תחרויות של עיצובים פתוחים: Un)limited Design Contest)
– מכונה להדפסה תלת ממדית המסוגלת לייצר את עצמה: Reprap
– אתר חברה העוסקת בכלים מתודולוגיים ליצירתיות שיתופית: Redesignme
– ולסיום אתר מסחרי העוסק במכירת עבודות: Etsy
כפי שניתן לראות העיצוב הפתוח מעוגן במציאות ושואב את כוחו ממנה. העיצוב הפתוח משתלב בתנועות החברתיות השזורות ברשתות ובסביבות חיינו היום יומיים. עיצוב פתוח עונה לצרכים ולמאוויים של כל אחד מאיתנו להיות שייך, להיות שותף, להיות יצירתי.
ד"ר ויקטור פרוסטיג
יועץ אקדמי
