ראיון עם גלית גאון על הקורס "אוצרות עיצוב", שאת פירותיו – פרשנויות לקונספט של התערוכה "הישן החדש"- ניתן לראות היום במוזיאון.
במהלך סמסטר ב', התארחו במוזיאון סטודנטים במסלולים "אודות עיצוב" ו"ניהול עיצוב" לתואר שני של האקדמיה לעיצוב ואמנות בצלאל.
במהלך הקורס, "אוצרות עיצוב", התמודדו הסטודנטים עם קריאה, ניתוח, איסוף, עריכה, מיון ובחירה של עבודות מעצבים – תוך התייחסות לטקסט אוצר מובנה, חלל תצוגה, קהל מבקרים וחוויית ביקור.
הטקסט הנבחר לסמסטר היה טקסט המבוא לתערוכה "הישן החדש" של פולקר אלבוס, המוצגת בימים אלה במוזיאון. במהלך הסמסטר, ליוו הסטודנטים את הליך העריכה, התרגום, הקליטה והעיצוב של התערוכה במוזיאון. במסדרון המחבר בין הגלריה העליונה לתחתונה במוזיאון מוצגות היום הפרשנויות של הסטודנטים לקונספט "הישן החדש" באמצעות חפצים אחרים מאלה המוצגים בתערוכה. ליד כל חפץ חדש, התבקשו הסטודנטים להציג את החפץ הישן המשמש לו כסימוכין.
את הקורס הנחתה גלית גאון, האוצרת הראשית של המוזיאון. בהמשך לפנייה של אילנית קבסה, מרכזת התוכנית לתואר שני בבצלאל. "לצד שיתוף ידע והזדמנויות אותם מזמן המוזיאון למעצבים צעירים, חשוב היה לנו לבדוק מי מן הסטודנטים יכול להרחיב את תחומי העניין מחד ומי יוכל בעתיד להמשיך וללמוד אוצרות או עיצוב מוזיאונים מאידך", אומרת גלית.
איך מתנהלת מעבדה כזו במוזיאון?
התחלנו בשאלה מהו מוזיאון ומה מותר המוזיאון על הגלריה. ההבחנה איננה מובהקת עבור קהל צעיר והיה חשוב להגדיר כמה הבדלים ראשוניים ועקרוניים להמשך הקורס. מטרות ואופי התצוגה במוזיאון, קצב התגובה וההערכות של מוזיאון אל מול גלריה. אם גלריה היא פנתר זריז שיכול להגיב במהירות, מוזיאון הוא כמו ברונטוזאור איטי בעל צוואר ארוך מאפשר לו לראות למרחקים.
במהלך הסמסטר ביקרנו במוזיאונים וערכנו תצפיות ושיחות על אדריכלות ועיצוב, תערוכות קבע מול תערוכות ניידות ודנו בחווית המבקר מכל זווית אפשרית. יחד בחנו כמה זמן אנשים מקשיבים. האם יש להם סבלנות. איך אנשים מתנהגים כשהם הולכים בסוגים שונים של חלל. הסטודנטים לעיצוב מעולם לא היו בצד השני של המתרס. הם הרי אלה שעבודותיהם יוצגו בעתיד במוזיאון. עסקנו בעיקר בתרגול אופן המחשבה שלהם, שינוי נקודת המבט מ:מה אני מציג – אובייקט – אל : למי אני מציג – למבקר.
אני מבינה שעצם קיום המפגשים במוזיאון תרם הרבה מאוד לתהליך ההתבוננות.
בהחלט וגם לחלק הארי של הקורס שהוא התרגול. כדי שהתרגול יהיה אמיתי ולא מנותק מהחיים האמיתיים ובגלל הסיבה שלא ניתן באמת להפוך להיות אוצרים תוך סמסטר, הסטודנטים ביצעו עבודת תחקיר מתוך עולם העיצוב הקרוב לליבם. כאשר אוצר התערוכה 'הישן החדש' פולקר אלבוס הגיע למוזיאון לפגוש את צוות המוזיאון לקראת התערוכה צרפנו אותם אלינו וכך הם נחשפו לתערוכה שעדיין לא עלתה. מאוחר יותר היה עליהם לחפש 10 אובייקטים שהם חושבים שצריכים היו להיכנס לתערוכה – כאלה שאילו הם היו האוצרים זה מה שהיו מציגים. עשינו תהליך מיון מדורג ודנו בכיתה על הקבוצה הסופית ועל הפער הניכר שבין קבוצת אובייקטים טובים מול תערוכה טובה.
בשיעור האחרון נדרשו הסטודנטים להביא רק ארבעה אובייקטים שהם הטובים ביותר ולהניח לידם אובייקט רפרנס. ישן ליד החדש. הם הגיעו לשיעור עם האובייקטים המודפסים. פרשנו אותם על הרצפה ועשינו תהליך מקוצר וזריז של סינון ומיון. בחרנו את 23 האובייקטים הטובים ביותר. הצגתי אותם בפני הכיתה ושאלתי את הסטודנטים האם זו תערוכה טובה. הם החליטו ש-לא. התהליך הזה הוכיח את נקודת המוצא שלנו – תערוכה טובה אינה בהכרח אוסף של אובייקטים טובים.
התחלנו שוב בהתבוננות והפעם אפשרתי להם לצאת מנקודת המבט של מעצבים ולחשוב על המכלול. כך התגבשה קבוצת חפצים שהסכמנו עליה יחד.
גלית גאון, האוצרת הראשית של המוזיאון, דר' האראלד קינדרמן, שגריר גרמניה בישראל ואורן חצרוני, סטודנט בקורס אוצרות עיצוב | צילום: נעה בן שלום
האם האובייקטים שהם בחרו, אילו נכנסו לתערוכה, יכלו לעשות אותה לטובה יותר?
בדרך כלל כשאוצר רוקם תערוכה הוא אוסף ראשית סביב תמה או רעיון ראשוני ואחר כך כותב את הטקסט הארוך האקדמי והמפורט. לעתים קרובות רק לאחר שגמרת לנסח את התערוכה אתה מגלה לפתע את כל האובייקטים הנוספים שיכולת להכניס. ואז אנו ניצבים בפני שאלת הצמצום – הדיוק וכמובן שאלות של זמן ומקום. במצגת של הסטודנטים נמצאים אובייקטים שגם אני וגם האוצר פולקר אלבוס אמרנו זה לזה – את זה יכולנו להכניס. מהבחינה הזאת תערוכה לעולם אינה נגמרת.
לכן תערוכה היא תמיד טובה במגבלות הזמן והמקום.
התערוכה הישן החדש – עיצוב בהווה מתמשך הוצגה במוזיאון העיצוב חולון בתאריכים: 26.05.2011 – 10.09.2011
