כבר למעלה מעשרים שנה שיאן אריק ויסר אוסף זבל, הופך אותו ליצירות אמנות, שואב השראה מהזבל ועושה בו שימוש בעבודותיו.
גם להרצאתו בספריית החומרים iMatter , במוזיאון העיצוב חולון, הוא הגיע עם כמה פיסות של זבל מקומי שמצא באזור,ביניהן: פיסות של עץ דקל ושקית ניילון צהובה מהסוג שניתן למצוא אצל כל ירקן. "הצבע מאוד יפה בעיניי", הוא אומר, "אולי בסוף הוא יוביל לעבודה הכי טובה שלי".
ויסר הגיע לביקור בארץ לרגל השתתפותו בתערוכת "פוסט פוסיל", בה מוצגת עבודתו "פסל אקווטי", גם היא עשויה כולה מזבל ופלסטיק ממחוזר.
איך בעצם החל הרומן הזה עם זבל?
"הכול התחיל בלימודיי באקדמיה לאמנות בהולנד, כבר אז לא הצלחתי לבחור חומרים 'רגילים' כמו עץ אלא חיפשתי תמיד חומרים אקראיים וגולמיים שמצאתי מושלכים על האדמה. הייתי אוסף שאריות חומר מסטודנטים אחרים ומשלב אותם באובייקט חדש".
כיוצר צעיר, ויסר מעיד על עצמו שהיה פעיל רדיקלי בנושאי איכות הסביבה.
"אין אף חיה בטבע המזהמת את ביתה חוץ מאיתנו, בני האדם. עד היום אני יוצר עבודות שעשויות אך ורק מזבל. בעבר הייתי מקפיד להשתמש רק בזבל האישי שלי מתוך אידיאולוגיה. כיום אני כבר יותר סלחני ופחות רדיקלי, אני מרשה לעצמי להשתמש גם בזבל של אחרים".
אתה מרבה להשתמש במשפט "Form Follows Garbage" כשאתה מתאר עבודות שלך.
"אני מכנה את תהליך העבודה שלי כך כמשחק מילים על המשפט המוכר "Form Follows Function" מכמה סיבות:
הראשונה נובעת מאמונה אמיתית שעל ידי כך אני מפנה כמה שיותר זבל אבל גם יוצר צורניות חדשה. הפסולת מולידה את הצורה.
הסיבה השנייה היא שאני אוהב להקניט ולאתגר את חבריי המעצבים ובכך להעלות שאלות לדיון. אולי כל הפסולת הזו מסביבנו היא בעצם תוצר של טעויות עיצוביות מן העבר?
אני חושב שאנחנו צריכים להתחיל לקחת אחריות על כל הזבל הזה שאנחנו מייצרים, אנחנו מנסים לחנך את הדור הצעיר אבל בעיניי אנו נוטים לשים יותר מדי אחריות על כתפיהם של ילדים. קודם כל עלינו להוות דוגמה ולחולל שינוי אמיתי.הלוואי שתוך 20 שנה כבר לא יהיה מספיק זבל בשבילי…
בחלק מהעבודות שלך אתה משתמש בנייר עיתון כדי למלא את החלל הפנימי שנוצר.
"אני מאוד אוהב לעבוד עם עיתונים, אני מרגיש שיש בזה משהו סימבולי. הם מתעדים את המעשים שלנו כבני אדם, את כל ההיסטוריה שלנו ואז אני מכניס אותם כחומר גלם לעבודה שלי כזבל. כמו להשתמש בהיסטוריה כדי להבטיח את העתיד.
העיתון הראשון שעבדתי איתו היה שבועון שהיה מחולק חינם בהולנד".
בעבודות נראה שאתה מתעסק בכיסוי. אתה מכסה את האובייקטים שמצאת בפלסטיק או בעיסת נייר. למה לכסות?
"את צודקת. גם פסל אקווטי עשוי מאובייקטים שונים שמצאתי כמו מכסחת דשא, שרפרף וקסדה. כעת כבר לא ניתן לזהות את הפריטים המקוריים. אני מעוניין ליצור צורניות חדשה. אני מאמין שאם היו רואים את האובייקטים, מהר מאוד העבודה הייתה משעממת, הכול היה גלוי מדי. על ידי הכיסוי אני מנסה ליצור צלליות וצורות חדשות, הן נולדות מהצורניות של הפסולת אבל כבר הופכות למשהו אחר. אני גם מאוד מאמין במקריות כערך ביצירה. העבודות נולדות מתוך הפריטים שמצאתי ואין לי שליטה מלאה על התוצאה הסופית".
אתה רואה ב"פסל אקווטי" פסל חוצות ממוחזר. אבל, בתערוכה "פוסל פוסיל" לי אדלקורט, אוצרת התערוכה, נתנה לו פרשנות אחרת – של מחסה או מקלט.
"אני חושב שזה מצוין. כל אחד יכול לתת פרשנת אחרת לעבודה. אם לי (אדלקורט) רואה בו מחסה מי אני שאתווכח איתה. לי רואה בו דוגמה לסוג חדש של אדריכלות, לחיפוש שלנו אחר צורניות ומבניות ארכאית.
הפסל הוצג בתערוכה ביפן לפני שנה ושם כידוע רוב האנשים יותר קטנים. מבקרים הלכו תחתיו ומסביבו ושם זה באמת היה נראה כמו מחסה".
