היחסים בין אור וצל הינם מרכיב דומיננטי באמנות הויזואלית. הנוכחות של הצל באה להדגיש את האור,אך לא רק. הצל מופיע גם כמרכיב העומד בזכות עצמו. הוא מייצג את המסתורי, הלא-נודע, האפל והמודחק ומייצר מנעד רחב של משמעויות. דימוי הצל בפסיכולוגיה משתקף בצורה כזו או אחרת גם באמנות.
על-פי הפסיכולוגיה היונגיאנית הצל הוא ארכיטיפ המתאר חלקים בנפש האדם אותם הוא מסרב לקבל,ולכן הנטייה היא להדחיקם. זהו החלק הנחות באישיות, זוהי אותה תיבת פנדורה שיש לכל אחד מאיתנו שאינה עולה בקנה אחד עם החלק המודע שלנו ולכן אנו דוחקים אותו או מתכחשים לו. לטענת יונג, כל אדם נושא בתוכו צל וככל שהוא מודחק יותר, כך הוא חשוך ודחוס יותר. הצל הפנימי הוא חלק אינטגראלי מהאדם, בדיוק כמו הצל הפיזי שלו. ארכיטיפ הצל בא לידי ביטוי באדם באופן בו הוא מגדיר את עצמו, את האחר ואת יחסו אל האחר.
הנטייה להשליך את הצל ולייחס לאחר תכונות מודחקות עשויים להסביר תופעות חברתיות של הקצאת מיעוטים כאלה ואחרים. הצל המושלך מייצר דמויות אפלות, מטושטשות, מאיימות, שטוחות וחסרות זהות במידה מסוימת. התוודעות למרכיב זה באישיות שלנו יכולה להעניק לו תפקיד חיובי, ברגע שנכיר את הצל שלנו ונלמד מתי להילחם בו ומתי לקבלו נהפוך לשלמים יותר, זהו חלק מהתפתחות האישיות שלנו.האם יש אנשים נטולי צל? לכל אדם לאורך חייו יש צל. הצל מסמל את העובדה שאנו חיים. אך כשבאה שעתו של אדם למות, מתכנס צילו אל צל האלוהים ו"סר צילו מעליו", כלומר- אלוהים נטש אותו, הוא אינו חוסה עוד בצילו של האלוהים.
צל בספרות
הצל שלי ואני יצאנו לדרך
השמש עמדה כך בערך
פעם אני מוביל
ופעם צל על השביל
עננים התכנסו בשמיים
התחילו לרדת טיפות מים
צילי התכנס בתוכי
המשכתי לבדי בדרכי
(מילים ולחן: יהודה פוליקר)
במאמר של ד"ר מרטין וייל שהתפרסם לאחרונה בספר התערוכה "צל ערים" הוא מוסיף כי הצל מהווה תמה שכיחה גם בספרות הישראלית: הוא מופיע בין היתר בשירתם של נתן אלתרמן ויהודה עמיחי, ובשיריו של יהודה פוליקר. כמובן, אי אפשר שלא להזכיר את הצל של פיטר פן, שמאבד אותו למגינת לבו, כאשר הוא מנסה לברוח מבית משפחת דרלינג ואותו מחברת וונדי בחזרה לגופו.
התערוכה צל ערים הוצגה במוזיאון העיצוב חולון בתאריכים: 04.07.2015 – 30.10.2015
