התערוכה "אופנה מכאנית – טווים סדר חדש" עוסקת ביחסי הגומלין שבין אופנה לבין מכונות. לרוב, שילוב מילים אלה יניב אסוציאציה מיידית למפעלי ענק אותם ניתן לדמיין משילוש המילים הכול כך נפוץ "מייד-אין-צ'יינה". אותו שילוש בדרך כלל זוכה למבטים מזלזלים המביעים תרעומת על איכות פחותה, על תנאים קשים, על ייצור המוני ועל חוסר ייחוד. אך מידי פעם, השילוב הזה יוצר דברים מופלאים ואחרים. פריטים שלא היו יכולים להיווצר ללא השילוב הזה, של מכונות ואופנה. כאלה הם הפריטים של יינג גאו המוצגים בתערוכה.
את גאו, אשר עבודותיה מתפרשות על כמחצית משטח הגלריה התחתונה במוזיאון, אני פוגשת יומיים לפני פתיחת התערוכה, לקפה במוזיאון. היא נולדה בבייג'ין, 1974, לאב דיפלומט, והתגוררה במדינות שונות ברחבי העולם. עיצוב אופנה היא למדה בז'נבה ובמונטריאול. לאחר שעבדה זמן מה בתעשיית האופנה והבינה שזה אינו מקומה, היא החליטה להמשיך ללימודי תואר שני. את לימודי ההמשך עשתה גאו באוניברסיטת קוויבק (שם היא מרצה היום במחלקה לעיצוב אופנה), במדיה אינטראקטיבית. מהלך מפתיע למתבונן מבחוץ, אך לדבריה לא היה טבעי ממנו בשבילה. "מדיה תמיד הייתה נטיית לב שלי" היא מעידה על עצמה בצנעה.
למה בחרת ללמוד דווקא לימודי עיצוב אופנה?
"בילדותי בבייג'ין", היא מספרת, "לקחה אותי אימי לראות תערוכה של איב סאן-לורן ונדהמתי. אז החלטתי שגם אני רוצה ליצור בגדים שידהימו אנשים. אחרי הלימודים התחלתי לעבוד בתעשיית האופנה והבנתי שלצערי מרבית עולם האופנה רחוק מלהיות איב סאן-לורן. היום כמרצה במחלקה לעיצוב אופנה, אני מלמדת אופנה קונספטואלית, אני שמה דגש עם הסטודנטים שלי על המחשבה, על הרעיונות ועל אמירה חזקה יותר מאשר על אופנה וטרנדים."
הפריטים הייחודיים שאת מציגה בתערוכה הם פריטים שמשלבים טכנולוגיה עם אופנה. מנגנונים וחיישנים המגיבים לתנועה, אוויר ואור בתוך שמלות עם אפליקציות פרחים וקיפולי בדים. אין ספק שהפן הטכנולוגי חשוב מאוד בעבודה שלך אבל את גם לא מזניחה את האופנתיות שבבגד. מה מעורר אותך להתחיל לעבוד על פריט חדש, הטכנולוגיה או האופנה?
"קולנוע מכול הבחינות הוא חוויה טוטאלית, הוא מכלול של חוויות קטנות שמתרכזות לכדי יצירה שלמה שעובדת על מרבית החושים. כך אני מתייחסת לפריטים שאני יוצרת. כחוויה שלמה, וככזו, קשה לי להפריד בין הטכנולוגיה לבין האופנה, שני אספקטים שטבועים בי ובעבודתי. משעמם לי ליצור משהו שהוא רק טכנולוגי ומשעמם לי ליצור משהו שהוא רק אופנתי, אבל השילוב ביניהם, מבחינתי, הוא מה שיוצר את העניין ומביא אותי לכדי יצירה."
את מספרת שהושפעת מסרטו של ז'אק טאטי "Playtime" ביצירת הפריטים הטכנולוגיים שלך, האם יש סצנות מסוימות שהשפיעו עליך?
"כן. ישנה סצנה בסרט שז'אק טאטי נכנס לתוך חלון זכוכית שמתפרק ונשבר לרסיסים. בהשראת סצנה זו עיצבתי את השמלה האוורירית מבד הסופר-אורגנזה. הבד שקוף ומבריק והעבודה על הגזרה באמצעות קיפולי הנייר, כל אלה יצרו אפקט שמזכיר לי את אותן זכוכיות מתנפצות. יש סצנה נוספת בסרט בה נראה חלון של דירה מודרנית, הדירה מעוצבת מאוד ונוצר מצב שחלון הדירה נראה כמו חלון ראווה של חנות והגיבור מסתכל פנימה לתוך הדירה-חנות מהרחוב. על פי הסצנה הזו עיצבתי את השמלה עם האור הפנימי."
אני מסתכלת על קבוצות העבודות שלך שמוצגות בתערוכה והן נראות לי כמו עולמות שונים לגמרי. מצד אחד הקבוצה האוורירית העשויה סופר-אורגנזה ומצד שני קולקציית Post-Vernissage העשויה בדים אטומים ומציגה בעיקר בגדי חורף. מה היחסים בין שתי הקבוצות האלה?
"אף פעם לא חשבתי על זה ככה. אני מניחה שכשאת מפנה את תשומת ליבי לכך אני מבינה מאיפה מגיעה המחשבה וההפרדה, אבל כל הפריטים ללא הפן הטכנולוגי המוצגים בתערוכה הם חלק מקולקציה אחת: Post-Vernissage. אני וקרל (קרל לטרוורס, שותפה של גאו ליצירת קולקציית פרט-א-פורטה) לא עובדים לפי עונות אלא לפי השראה, וההשראה מולידה טקסטורות וחומרים שונים שלעיתים נראים כלקוחים מעולמות שונים אך שייכים לקולקציה אחת שלמה.
האם בקולקציה Post-Vernissage, בנוסף לגזרות המתוחכמות יש גם חידושים הנסתרים מהצופה?
"בחיפוש אחרי חומרים חדשים אני מגיעה לניסויים שלעיתים מניבים תוצאה מרתקת. אחד מניסויים אלה היה עם בד הגזה. שימושו של בד הגזה הוא בדרך כלל רפואי ובגלל משקלו הקל נועד לחבישת כוויות. שיחקתי עם הבד וניסיתי לצבוע אותו במיני דרכים. זו המוצלחת ביותר וממנה גם ניתן להתרשם בתערוכה עצמה הייתה ריסוס הבד בכסף וזהב. הבד הקליל לא איבד אחרי הצביעה מאווריריותו והתוצאה נראית יוקרתית ומסתורית."
קראתי באחת הכתבות עליך שאוויר הוא אחת מההשראות המרכזיות בעבודות שלך. החומר שאת משתמשת בו – הסופר אורגנזה, הוא ללא ספק אחד החומרים המתאימים ביותר להשראה זו, אבל הוא אינו חומר שניתן למצוא מגולגל על המדף בחנות בדים רגילה, איך הגעת אליו?
"הכול התחיל בפרויקט שבניתי בראשי. ההשראה אליו אכן הייתה אוויר. רציתי ליצור בגדים שיעופו, בגדים קלילים שנראה כאילו הם שטים באוויר, כאילו הם לא קשורים לכוח המשיכה. התכנון היה להשתמש בגז הליום וליצור פריטים קלים כל כך שיוכלו להתרומם באוויר. לפרויקט כזה הייתי צריכה חומר קל ככל שניתן. התחלתי לחפש חומרים שיתאימו להגדרה הזו והגעתי ליצרן יפני איתו נפגשתי בטוקיו. הוא שהראה לי והפגיש אותי עם הסופר-אורגנזה. חזרתי לקנדה עם גליל שלם של החומר המופלא. אך לצערי גם הבד הקל בעולם התברר ככבד מדי להליום."
היום כאשר רוצים למסחר בגד, מוציאים ממנו את הטכנולוגיה שנשארת רק ברמת הקונספט והרעיון. האם את רואה מצב בעתיד בו הפן הקונספטואלי ייצא אף הוא להפקה מסחרית?
"אני לא מאמינה שנראה אופנה קונספטואלית ברחובות, לפחות לא בעתיד הקרוב. אחד התפקידים של ההוט קוטור (תפירה עילית של בגדים איכותיים ויחידניים) הוא להדהים ולגרום לאנשים לחלום על משהו שהוא לא בהישג ידם. ועכשיו, כשקוטור מסורתי מתחיל לאבד מהרלוונטיות שלו, צריך לחשוב ולחפש את הדור הבא של החלומות שיגרמו לאנשים לפתוח פה בתדהמה. מבחינתי, המכאניקה שאני מכניסה לפריטים שאני מעצבת היא סוג של קוטור. המכאניקה נועדה ליצור אפקט של תדהמה ומסתורין לפריט, ולא צריך את זה ביומיום. הרי בסופו של דבר, בגדים מסחריים נועדו ללבישה, וקוטור נועד להדהים ואז להיכנס לארכיון."
באיזה חומרים היית רוצה להתנסות בעתיד?
"במים. ההשראה שאני שואבת מהטבע ומהאלמנטים הבסיסיים של הטבע היא מאוד חזקה. אני מאמינה שלא צריך לחפש בכוח חומרים ואתגרים חדשים כשלא סיימנו למצות את הקיים. ומבחינתי מים זה האתגר הבא. לנסות לעבוד עם חומרים אורגניים במצב הכי טבעי וטהור שלהם. בניגוד לכותנה אורגנית שהיא הרי לא לגמרי אורגנית, היא עוברת תהליכי שיפור, כביסות, אריגה וכו'. הייתי רוצה להתעסק עם חומרים שמגיעים ישירות מהטבע וזה משאיר אותי עם אוויר, אור ומים. אז עד שאמצא חומר שהוא מספיק קל כדי להמשיך את פרויקט ההליום, אנסה לעבוד עם השאר."
ומה הלאה עוד עשר שנים?
"הייתי רוצה להמשיך וללמד. אני אוהבת לראות את העיניים והמבטים של הסטודנטים. אני אוהבת לראות את הרצון שלהם ללמוד ואוהבת את האינטראקציה איתם. הרבה פעמים אני מרגישה בת מזל שאני מלמדת ואני מרגישה שאני זוכה ללמוד גם מהם." היא עונה ומסכמת, "בשביל ליצור ולחדש צריך סקרנות תמידית, לשאוף תמיד לדעת יותר, לחקור יותר ולהתנסות בכמה שיותר, לא לקחת שום דבר כמובן מאליו ולהעז כמה שרק אפשר."
התערוכה אופנה מכאנית – טווים סדר חדש הוצגה במוזיאון העיצוב חולון בתאריכים: 14.10.2010-08.08.2011
