"נניח שאישה הנמצאת בחיפושי עבודה מגלה שהיא בהריון ומטבע הדברים מחפשת מידע הקשור להריון באינטרנט. תהליך החיפוש נאגר על ידי מנוע החיפוש ונחשף לעיני גורמי צד שלישי ואלה חופשיים לעשות במידע הזה שימוש נרחב גם על חשבון סיכוייה של האשה ההרה למצוא עבודה חדשה. ההחלטות שאחרים עושים בעבור המשתמשים מחייבות דיון בקורתי על האסטתיזציה של המידע, על האדרה של הטכנולוגיה ועל הכרסום בפרטיות." זו הדוגמה בה משתמש מושון זר אביב כשהוא מנסה להסביר את ההשפעה שיש להחלטות של מעצבי ומפתחי האתרים על המשתמש הפרטי.
עבודתו של מושון זר אביב "יודעים להקשיב" הוזמנה במיוחד עבור תערוכת DECODE המוצגת בימים אלו במוזיאון העיצוב. העבודה נבחרה על ידי קרן פורטר ומוזיאון ויקטוריה ואלברט להיות חלק מהייצוג של מעצבים ישראלים בתערוכה. בניגוד לעבודות רבות בתערוכה, העבודה "יודעים להקשיב" מציגה וממחישה בפני הצופה את מה שמתרחש בלא ידיעתו בזמן שהוא גולש להנאתו באינטרנט ומעודדת אותו לחשוב ולהטיל ספק באמון העיוור שאנו נותנים באתרי אינטרנט השונים.
עבודה זו מציגה בפנינו את השאלה על בסיס מה, אנחנו, כמשתמשים באינטרנט מאפשרים לשרותי צד שלישי להחליט בעבורנו איזה מידע ייאסף עלינו ובאיזו רמה ודרגת פירוט מידע זה יהיה נגיש לגורמים אחרים בלי לשאול או לבקש את הסכמתנו לכך. השפה האלגורית של הפרויקט, באמצעות פתיחת חלון בדפדפן המדמה כומר במעמד של וידוי יוצרת הקבלה לדת, ולנוכחות הכמו אלוהית של גופים שונים באינטרנט, יוצרת קישור חזק בין טכנולוגיה, דת ואג'נדה מסוימת. אם נזכר לרגע בסיסמא שמלווה את גוגל "Do no evil" לצד הפטרוניות וחוסר השקיפות אותה היא מפגינה אזי הביטוי הוויזואלי של "הכומר המוודה" מקבל משמעות מפחידה ומסוכנת אפילו. "אנשים לא מודעים לעובדה שלגוגל יש מידע על אופן הגלישה בכ-87% מכלל דפי האינטרנט", מדגיש מושון.
העיסוק בפרטיות ובקונטקסט הוא מה שעומד בבסיס העבודה שהיא למעשה תוסף לדפדפן המציג בפני הצופה באופן ויזואלי וקולי את המידע שנאסף עליו בזמן שהוא גולש, מחפש מידע או צופה בסרטים באינטרנט.
מושון זר אביב סיים את לימודיו בבצלאל בשנת 2002 במחלקה לתקשורת חזותית. כבר במהלך לימודיו עסק בעיצוב דיגיטלי, תחום, שנראה לנו היום מובן מאליו והיה רק לפני קצת יותר מעשור תחום חדש ומתפתח. מושון מתאר את מה שהעיצוב הדיגיטלי עשה לתחום התקשורת החזותית, שעד אז עסקה בדפוס, טלוויזיה וסוגים אחרים של מדיה ריכוזית כ"סנוקרת, שוות ערך למהפכה שחוללה המצאת הדפוס על ידי גוטנברג."
"השינוי שהביא העיצוב הדיגיטלי לעולם מעסיק אותי כחוקר וכיוצר. אני מנסה להבין מה השתנה, מה משתנה ומתעסק בשאלות של תקשורת , חברה ומדיה חדשה, שיתופיות וקוד פתוח. למה יש תחומים שבהם רואים שיתופיות ברמה גבוהה, כמו קוד פתוח, טקסט ולא סביב תחומים אחרים."
את הפן החזותי של המחקר הזה אפשר לראות בפרויקט שיזם יחד עם גליה עופרי: WikipediaIllustrated
תקשורת חזותית לא היתה הבחירה המיידית של מושון. כיוון שהוא צייר קומיקס וכתב על מוזיקה ב"סטיות של פינגוונים" התעניין מושון בלימודים במחלקה לאמנות בבצלאל. כוונתו הייתה להפוך לאמן קומיקס מקצועי אבל אחרי שקיבל תשובה שקורס בקומיקס אין במחלקה לאמנות אלא רק בתקשורת חזותית הוא פשוט נרשם לשם.
לאחר סיום הלימודים ושיתוף פעולה על פרויקט עם המרכז לאומנות דיגיטלית הציעה לו גלית אילת, שניהלה עד לאחרונה את המרכז, לפתוח סטודיו לעיצוב גרפי ודיגיטלי שיפעל בתוך המתחם בו שוכן המרכז. אחרי שעבד תקופת מה עם מעצב אחר הוא חיפש מישהו חדש לעבוד איתו, אל הכרזות והסגנון הייחודי של גיא שגיא, שותפו הנוכחי ל"סטודיו שועל" (גילוי נאות- סטודיו שועל נבחר על ידי מוזיאון העיצוב חולון לעיצוב גרפי של התערוכות השונות במוזיאון מיום הקמתו), הוא נחשף ברחובות תל אביב. חיפוש קצר בגוגל והם נפגשו והתחילו יחד סטודיו העוסק בפרינט ובעיצוב דיגטלי. השם "שועל" נבחר לאחר סיעור מוחות שהעלה גם שמות אזוטריים יותר כמו "האחים רוטט". שועל, שהיא מילת נונסנס שמושון נוהג להשתמש בה באופן חופשי, נבחרה גם בגלל היות השועל חיה אסתטית, ערמומית ואם להיתלות באילנות השפה, גם מתוך ההעדפה המובהקת של השניים להיות ראש לשועלים ולא זנב לאריות.
אחרי שלוש שנים של עבודה בסטודיו נסע מושון לניו יורק לטובת לימודי תואר שני במדיה חדשה בתכנית ITP של אוניברסיטת NYU. פרויקט הגמר שלו ShiftSpace יצר פלטפורמה לאפליקציות חברתיות טפיליות שבהן המשתמש משנה אתרים (hacking) ומשתף משתמשים אחרים בשינוי.
ב-2007 הוזמן מושון להשתתף בתערוכה שאצרה פאולה אנטונלי "Design and the Elastic Mind" ב-MOMA בניו יורק. העבודה שמושון ודן פייפר (Dan Phiffer) הוזמנו להציג נקראת Atlas Glove. העבודה המזמינה כל אחד לבנות אותה בשיטת "עשה זאת בעצמך" ומורכבת מתוכנה חינמית, כדורי פינג-פונג, נורות לד ורצועות בד אלסטי (סה"כ עלות פחותה מ-10$).
מדובר בממשק המאפשר למשתמש לשלוט באמצעות תנועות הידיים (הנקלטות על ידי המצלמה של המחשב ומתורגמות לתנועות עכבר) על תוכנת GOOGLE EARTH. זה היה שיתוף הפעולה הראשון בין מושון ומוזיאון ה-MoMA.
עם סיום התערוכה קיבל מושון הצעה מה-MoMA – לקחת חלק בעיצוב אתר האינטרנט שלהם מחדש ולבנות עבורם כלים חברתיים (על בסיס העבודה שלו – ShiftSpace) שיאפשרו למבקרים באתר לייצר אוספים אישיים ומעין תערוכות ולשתף בהן מבקרים אחרים.
השהות בניו יורק, והריחוק מהארץ העצימו וחיזקו במושון את המודעות והביקורתיות החברתית/פוליטית בכלל והישראלית בפרט. אספקטים של הביקורתיות הזו באים לידי ביטויי באתר שהקים מושון עבור העבודה "יודעים להקשיב", באתר הייעודי יכול כל אחד להוריד ולהתקין בחינם את התוסף "יודעים להקשיב" לדפדפן.
בהסתמך על הפן המחקרי בעבודותיו אני שואל את דעתו על פייסבוק, לטענתו הרשת החברתית משטיחה מערכות יחסים ודורשת מאיתנו לנהל את מערכות היחסים הווירטואליות בצורה מסוימת. "יש פער גדול בין הניואנסים של מערכות יחסים לבין מה שניתן כיום ליצג דרך פייסבוק וכדי לגשר על הפער הזה ה"חברים" נאלצים להשטיח את האינטראקציה ואת עומק מערכות היחסים ברשת החברתית."
במקביל להשטחה, הממשקים החברתיים וערוצי התקשורת הבין אישית הופכים לרבודים ומורכבים יותר ויותר. מושון מצביע על העובדה שאם לפני זמן לא רב היחיד היה צריך לעבוד קשה בכדי להשמיע קולו בפומבי הרי שכיום המגמה התהפכה והפומבי הפך לברירת המחדל וכתוצאה אנחנו נדרשים לעבוד קשה בכדי להגביל את הקונטקסט ולשמור על הפרטיות שלנו.
את השינוי שחל בחברה עם התקדמות הטכנולוגיה ניתן להדגים באמצעות שתי משוואות שמושון מציג הראשונה היא זו שהייתה ועדיין מתקיימת: טכנולוגיה = כסף = כוח (לדוגמה: ממשק המשתמש המשטרתי בסרט העתידני "דו"ח מיוחד"). השנייה, המבטאת את השינוי החברתי שעוברות חברות באמצעות השינוי הטכנולוגי: טכנולוגיה = לא בהכרח הרבה כסף = כוח מבוזר (לדוגמה: הממשק המקביל שיצר ל-Google Earth בעלות נמוכה ובזמינות גבוהה). ביטויים מסוימים של משוואה זו ניתן לזהות גם במהפכות שהתרחשו ומתרחשות בעולם בזמן האחרון.
וברוח המהפכות אני שואל את מושון אם יש לו איזה מסר להעביר –
"הטכנולוגיה כיום מובלת על ידי השוק, המדע והצבא, על אחת כמה וכמה בישראל. בו בזמן, התרבות מנסה להדביק את הקצב והפכה למעשה להיות מובלת על ידי הטכנולוגיה. השליחות של מעצבים כיום היא לייצר הובלה תרבותית של הטכנולוגיה. הדרך לכך היא באמצעות יצירה מתוך פרספקטיבה הומניסטית העוסקת בשאלות על חברה ומערכות יחסים ושואפת לעצב את המציאות שתאפשר מהפך ושינוי במערך הכוחות הנוכחי."
