מאז היוסדו ב-1653, מפעל הרויאל דלפט חולש על תחום ייצור כלי הפורצלן הכחול בהולנד. זהו המפעל היחיד המשמר מסורת ארוכת שנים ועדיין פעיל כיום. הצצה למוזיאון הרויאל דלפט, לתהליך הייצור של כלי הפורצלן ולתצוגה המתחדשת.
משהו בכלי קרמיקה ופורצלן בעבודת יד משפיע עלי רגשית. אולי מכיוון שמדובר בחומר שמקורו מן הטבע, מן האדמה, אולי בשל העובדה שמלאכת הקדרות ויצירת כלי הפורצלן צופנת בחובה אלפי שנים של אומנות (craftsmanship) עוד מימי קדם, או שמא מדובר באפקט האסתטי של החרסינה הלבנה והמעוטרת בעלת הזיגוג המבריק והמושלם שקוסם לי.
בחול המועד פסח, שפר עלי מזלי והגעתי למוזיאון הRoyal Delft בשבוע השקת מערך הסיורים החדש תחת הכותרת: "חווית הרויאל דלפט" (Royal Delft Experience). בסיורים אלה משולבים אמצעי המחשה והדרכה הנפוצים יותר במקומותינו בעידן המולטימדיה והדיגיטל: בתחילת הסיור דלת נפתחת והמבקר נכנס ל"מכונת זמן" שבה הוא מתוודע לסיפור ההיסטורי של מקורות הפורצלן ולדרך שעבר עד שהגיע אל הולנד, וכמובן – למפעל המפורסם בדלפט.
בהמשך משולבים חדרים נושאיים, כגון: חדר אותנטי של הצייר יוהנס ורמיר (Johannes Vermeer) ואוספים של כלי פורצלן של שושלת המלוכה ההולנדית לאורך ההיסטוריה.
אז איך מייצרים כלי פורצלן?
על אף שהרויאל דלפט הוא מפעל ייצרני וכלכלי לכל דבר ועניין, עדיין ניתן לומר שהוא ממלא תפקיד משמעותי בשימור המסורת של מלאכת כלי הפורצלן ובהנגשה שלה לקהל הרחב.
מאז היוסדו ב-1653, מפעל הרויאל דלפט חולש על תחום ייצור כלי הפורצלן הכחול בהולנד. זהו המפעל היחיד המשמר מסורת ארוכת שנים ושעדיין פעיל כיום. מפעלים רבים צצו כפטריות לאחר הגשם בראשית ימי התוודעותם של האירופאים לפורצלן, צצו ונעלמו.
חרסינה, או פורצלן, היא סוג של חומר קרמי. בעברית ובשפות אחרות מושפע השם מהמקור ההיסטורי בסין: המילים חרס+סין בעברית, ו-china באנגלית. מקור המילה "פורצלן" הוא porcellana, באיטלקית, המציינת סוג של צדף שמראה החרסינה מזכיר אותו.
הולנד התוודעה לחרסינה בסוף המאה ה-17 בעקבות ייבוא כלי חרסינה מסין על ידי סוחרי הים ההולנדיים, בראשם חברת Dutch East India. בעלי המלאכה בעיר דלפט החלו לחקות את סגנון העיטור הסיני הכחול, התאימו אותו לנוף המקומי ועיצבו עיטורים של טחנות רוח, פרות באחו ודמויות מסורתיות הולנדיות כמו גם אלמנטים מסגנון הציור המקומי. בסוף המאה ה-19, עם חדירתה של הטכנולוגיה לשאר מדינות אירופה, עברו המפעלים לטכניקת הדפסה המונית בכמויות גדולות בשילוב עבודת יד.
פורצלן עשוי מחרסית טהורה מסוג קאולין, כאשר ממנה יוצרים סוגים שונים, הנבדלים זה מזה ביחס השונה בין ריכוזים של מרכיבי חומר נוספים ובטמפרטורת השריפה. לאחר השריפה מקבל הכלי צבע לבן מט. ככל ששריפת הכלי נעשית בטמפרטורה גבוהה יותר, כך החומר שמתקבל חזק יותר, עמיד יותר, שקוף יותר, דק ואיכותי יותר.
את כלי הפורצלן מייצרים בטכניקה של יציקה:
1. מתכננים תבנית מתאימה, בדרך כלל מגבס אך יש גם תבניות מתכתיות. התבנית צריכה לקחת בחשבון את זוויות החליצה של הכלי. תבנית פשוטה עשויה משני חלקים, ויש תבניות מעט יותר מורכבות.
2. לתוך התבנית הסגורה שופכים את החרסית במצב נוזלי וממתינים פרק זמן קצוב.
3. חלק מהחומר מצטבר על דפנות התבנית ומתקשה ואת החומר הנותר שופכים החוצה. ככל שממתינים יותר, עובי הדופן של הכלי יהיה גדול יותר.
4. הכלי מתייבש בתבנית כמה שעות, ואז ניתן לחלוץ אותו ולהניח לו להתייבש סופית. בתבניות גבס – ספיגת הנוזלים לתבנית מסייעת בהפרדות טובה של הכלי.
בין מדפי המפעל גיליתי שלושה אגרטלים שהכרתי אישית- היו אלה אגרטלים מסדרת "אגרטל נידף" שעיצבו מעצבות סטודיו פרונט, המשלבים בין עיצוב פרמטרי תלת מימדי במחשב לבין עיטורי הפורצלן המסורתיים והמיוצרים בפועל במפעל הרויאל דלפט!
5. לאחר הייבוש ניתן לבצע את הגימור- שיוף והחלקה לפני הצביעה בעזרת ספוגים עדינים. בשלב זה, במידה שהכלי פגום הוא פשוט נזרק לאמבטיה לצורך שימוש חוזר בחומר (במהלך הסיור במפעל צפיתי אישית בכלי שזה היה גורלו המר).
6. בשלב הבא הכלי, הנקרא בשלב זה "בסקוויט", נשרף בתנור והופך פחות פריך ולמעשה – עמיד.
7. כעת מעטר אומן הציור את הכלי בצבע על בסיס מים ותחמוצת קובלט (פירוט בהמשך). צביעת החרסינה כוללת תוספת עיטור בתחתית הכלי המהווה מעין חותם אישי של בית מלאכה.
8. בשלב האחרון – הכלי מצופה בזיגוג ונשרף בשנית בתנור בטמפרטורה של כ-1200 מעלות צלזיוס.
צביעת הפורצלן המסורתית ועיטורו במפעל הרויאל דלפט נעשית מתחת לזיגוג, לאחר הייבוש ולפני השריפה בתנור. אומן הציור מעביר את דפוס העיטור לכלי באמצעות נייר פחם. במלאכת הצביעה משתמש במכחול ובצבע שחור על בסיס מים המכיל תחמוצת קובלט (cobalt oxide) ההופך לכחול בעקבות ריאקציה כימית בעת השריפה בטמפרטורה של מעל 1000 מעלות צלזיוס. הצבע הכחול בולט על רקע החרסינה הלבנה, וזהו המקור לכינוי "כחול-לבן" שסוג זה של כלים זכה לו. כל צבע אחר לא משתמר בטמפרטורת השריפה הגבוהה.
לימוד הצביעה הידנית הוא מלאכה לא פשוטה ומצריך הכשרה של שנה, ומעבר לזה של עשר שנים כדי להגיע לרמת מומחה. מדובר בעבודה המצריכה ריכוז רב, מכיוון שכל משיכת מכחול של אומן הציור היא חד פעמית. לא ניתן למחוק אותה במידה שטועים. לאחר הצביעה מצופה הכלי בזיגוג (glaze) בטבילה או בהתזה.
עם השנים, בייצור הכלים המודרניים והמסחריים יותר, אימץ גם הרויאל דלפט את שיטת העיטור בהדפסה (שפותחה בבריטניה במאה ה-18), על פיה מעבירים ציור מגלופה דקה במעין הדפס אל הכלי ולאחר מכן שורפים את הכלי בתנור לשם קיבועו.
חברת הרויאל דלפט מתהדרת במוצרי הפורצלן המודרניים שהיא מייצרת ומשווקת בשנים האחרונות, מוצרים אלה מעוטרים בטכניקה זו.
Blue D1653
"קרא לזה נוסטלגיה עכשווית, מקוריות חדשה או הצורה הטהורה ביותר של עיצוב הולנדי; ה- Blue D1653 משלבת בין נציגי העיצוב הטוב ביותר של שני עידנים בקולקציה אחת", כך מתוארת הקולקציה החדשה שעיצב המעצב דמיאן או'סליבן בעבור מפעל הפורצלן הכחול ההולנדי, רויאל דלפט. משמעות שמה של הקולקציה – Blue עבור כלי הפורצלן הכחולים של דלפט (Blue for Delftware), המספר 1653 מציין את שנת הייסוד של מפעל הרויאל דלפט, והאות D עבור עיצוב (Design). ובקיצור- קולקציה מסורתית-עכשווית מעוצבת!
המעצב דמיאן או'סליבן (שהציג בתערוכת "מצב הדברים" במוזיאון העיצוב חולון בשנת 2010), יצר קולקציה שיוצרת יחסי גומלין בין ההווה לבין העבר- כלים ייחודיים בעיצוב מודרני ובעל נוכחות שמעלה על נס את אומני הציור והעיטור המסורתיים ומדגים את רוח החדשנות הנושבת במפעל עתיר השנים.
הקולקציה מוצגת בתערוכה בגלריה קטנה ליד חנות הרויאל דלפט, ומהווה בפני עצמה חוויה אסתטית. הכלים ערוכים על פודסטים בצידי הגלריה ובמרכזה על רקע מדפים המאכלסים את כלי הפורצלן הכחול המסורתיים של הרויאל דלפט שגם מספקים הקשר היסטורי עמוק יותר.
הכלים – צלחות, אגרטלים, בקבוקים וקערות שהחל מחודש מאי מוצעים למכירה, יכולים לשמש ככלי אחסון למזון אך גם נאים בפני עצמם כאביזרי קישוט וסגנון חיים.
