שקיות האשפה של לאורה לין יאנסן תלויות בשורה לבנה על הקיר של הגלריה העליונה במוזיאון. יפים מכדי להיות פחי אשפה אמיתיים, הם נראים כמעט כמו יצורים חיים ונושמים. הבד ממנו הם עשויים הופך לרקמה של עור המכיל בתוכו איברים פנימיים שהם בעצם מיכלי פלסטיק משומשים. ראיון עם המעצבת שיצרה עבודה המסמלת גישה חדשה לאיסוף אשפה וניסיון ליצור אסתטיקה אחרת בנוף האורבאני.
יאנסן הינה מעצבת צעירה, בוגרת האקדמיה לעיצוב של איינדהובן. מאז שסיימה את לימודיה ב-2008 היא פעילה ברחבי העולם ובתחומים רבים. עבודותיה מתאפיינות ברגישות גבוהה, ובניקיון צורני וצבעוני. יש בעיצובים שלה משהו מאוד מדויק ופרגמאטי אך יחד עם זאת יש בהם אלמנטים של חולמנות, פנטזיה ופואטיקה.
איך העבודה "'waste esthetics" משתלבת בקונספט של התערוכה "פוסט פוסיל"?
האם את רואה את עצמך כחלק מדור מעצבי ה"פוסט פוסיל" כהגדרתה של אוצרת התערוכה לי אדלקורט?
"בתערוכת פוסט פוסיל לי מדברת על המושג 'חופש', מעצבים שעובדים מתוך תפיסת חופש מוחלט, ובכך מאתגרים וקוראים תיגר על תפיסות שגרתיות ומוכרות של עיצוב.
היא שואלת האם אנו יכולים להפוך את תרבות הצריכה לכזו שיהיו בה יותר משמעות ומודעות?
אני מרגישה שאני נותנת לעצמי מידת חופש מאוד גדולה בעבודה, כזו שמאפשרת לשאול שאלות קשות ונוקבות על הפרמטרים שבעבר הגדירו את המושג "עיצוב". לחופש יש כמה נקודת זווית. מצד אחד זהו החופש לחקור את הצדדים השונים שבי. מן הצד האחר זהו החופש לחקור דיסציפלינות עיצוב אחרות. אולי בכך אני דומה למעצבי ה"פוסט פוסיל"."
ספרי קצת על העבודה "wastesthetics" המוצגת בתערוכה
"Wastesthetics היא דרך חדשה לאסוף פלסטיק. הכנסתי אריזות פלסטיק לשק שקוף, שאבתי החוצה את כל האוויר וגיליתי שהתקבלו צורות אסתטיות מאוד. זה נתן לי השראה ליצור שקית זבל מבד סטרץ' שיש לו גוון של אם הפנינה. בגלל שניתן לראות את הצורות בפנים, השקית הופכת ליצירת אמנות שצורתה משתנה מיום ליום. זהו ניסיון שלי להפוך את המרחב הציבורי למרחב יותר אינטימי ואישי".
יאנסן מדמיינת רחובות מלאים בצורות לבנות מבריקות ליד כל בית. רחובות, שבהם פחי האשפה יתפקדו כסוג של דיוקן עצמי, ניתן יהיה ללמוד על זהות האדם לפי צורתה של השקית – מה הוא צורך וכמה? כולנו נוכל להיות יותר מודעים לצריכה שלנו ברגע שזו תקבל צורניות מובהקת.
"אני מקווה שהפרויקט יגרום לאנשים להיות מודעים לכמות הזבל שהם מייצרים בכך שהפסולת מקבלת צורה וקו מתאר. הדבר הכי מלוכלך הופך לאובייקט של יופי".
בכל עבודותיה של יאנסן ישנה התעסקות רבה בקפל: כדימוי, כמקור השראה וכפרט מרכזי בעיצוב המוצר הסופי. דוגמא לכך היא עבודתה "בין לבין" , טפט המיועד לעיצוב פנים, שעושה שימוש בקפלים מודפסים המעניקים נופך אחר לקירות.
בעבודה זו ניתן לראות איך יאנסן מפלרטטת עם רעיונות מתחומי הטקסטיל והאופנה ובודקת את הגבולות והמעברים בין דו ממד לתלת ממד. דימויי הקפלים הרכים מחליפים ומכסים את הקירות הריקים של החלל הפנימי של הבית.
בעבודות שלך נראה שיש לך משיכה גדולה לעיצוב אופנה וגוף האדם למרות שאינך מעצבת אופנה.
"תמיד הייתה לי נגיעה לבגדים ולאופנה. כבר כילדה הייתי תופרת שמלות לבובות שלי יחד עם סבתי.
במהלך הלימודים שלי באקדמיה לעיצוב באיינדהובן, במחלקת "אדם ומרחב ציבורי", התחלתי לפתח עניין באדריכלות ובתכנון בקנה מידה גדול. ראיתי שיש דמיון רב בין עיצוב אופנה לאדריכלות.
גם אופנה וגם אדריכלות משמשים הגנה ומחסה לגוף האדם ובה בעת הן אפיק לביטוי אישי, תרבותי, דתי ופוליטי. ישנו גם דמיון בתהליך היצירה של שני התחומים הכולל תוכניות דו ממדיות שטוחות שאחר כך מתורגמות לתלת ממד. אפשר לראות את זה בפרויקט "stretching boundaries", בו ציור טכני של דלת הופך לגזרת בגד מחויט עבור הדלת. זוהי בעצם סדרה של אופנה עילית למרחב הציבורי".
יאנסן מותחת בדים על דלתות ובכך הופכת אותן לאובייקט בעל עור ורקמה. כך היא זורעת בלבול בתפקידה של הדלת כאובייקט מעבר. היא מתייחסת לדלת כאל עצם הנמצא בדיוק על קו התפר של "בין לבין". הדלת מסמלת את שטח המעבר שבין המרחב הציבורי למרחב הפרטי.
האם פונקציונאליות חשובה בעיניך כמעצבת? העם עיצוב חייב להיות שימושי?
"עיצוב חייב לתפקד בצורה מרתקת ולכן אני מנסה להדגיש את העיצוב לצד השימושיות. לשניהם חייב להיות אותו ערך ואותה מידה של חשיבות. אבל, גם לרגשות ולמשמעות יש חשיבות רבה בעיצוב. עיצוב צריך לרתק, לגרות, לגרום לך לשאול שאלות, לחייך, לחשוב ולחלום בחיים היומיומיים".
על מה את עובדת עכשיו? מהם החלומות והתוכניות שלך לעתיד?
"אני רוצה להתרכז בתהליך החשיבה, התהייה והיצירה ללא קשר לתחום עשייה ספציפי.
ואולי התהליך הוא בעצם התוצר עצמו? זהו החופש האמיתי. בפרפראזה על שיר של ג'ניס ג'ופלין אני חושבת ש- "חופש הוא רק מילה נרדפת לאין עוד מה להפסיד". העולם משתנה בקצב מסחרר ואיתו גם מקצוע העיצוב. איך מעצב צריך להתייחס לעולם המשתנה הזה ומה תפקידו בו? אני חוזרת לאקדמיה ללימודי תואר שני בספטמבר הקרוב במטרה לחדד את האינטלקט ולהיות מודעת לעולם שסובב אותי".
התערוכה פוסט פוסיל הוצגה במוזיאון העיצוב בתאריכים: 27.01.2011 – 30.04.2011
