שינויים רבים חלו בענף החקלאות מימי ראשית המדינה ועד ימינו אנו. בימיה הראשונים הייתה החקלאות הישראלית מפעל ציוני וחלוצי שהתפתח, בין היתר, מן הצורך שנוצר עם קום המדינה לקלוט את גלי העלייה האדירים ולמצוא פתרונות לאספקת מזון למאות אלפי העולים. החלוצים שהגיעו לארץ-ישראל לפני למעלה ממאה שנה התמודדו אם קשיים רבים בניסיונותיהם ל"הפריח את השממה" ולגדל בקרקע הסרבנית את מוצרי המזון הבסיסיים. החלוצים, שרובם הגדול לא עסק מעולם בחקלאות, נאלצו להתמודד תנאי חיים קשים, טיפוסי קרקע לא מוכרים ותנאי מזג אוויר קיצוניים.
היום עומדת החקלאות הישראלית במרכזו של ויכוח טעון ואמוציונאלי. מן העבר האחד עומדים החקלאים, החשים כמגשימי הציונות, הסבורים כי לא ניתן להתקיים במדינה ללא חקלאות. מן העבר השני עומדים הכלכלנים, אשר בוחנים את הנושא מתוך שיקולי עלות-תועלת קרים, וסבורים שענף אשר תרומתו לכלכלה אינה משמעותית דיה, יש לחסלו. בנוסף, איבדה החקלאות את מעמדה כפאר המפעל הציוני, גם בשל העובדה שהמפעל החקלאי כולו נשען על עבודתם הבלעדית כמעט, של כעשרים וארבעה אלף עובדים זרים, רובם מתאילנד.
מנתונים המתפרסמים בדוחות ארגוני זכויות אדם בינלאומיים וישראליים, מצטיירת תמונה עגומה. זכויותיהם של העובדים התאילנדים מופרות לעיתים קרובות באופנים שונים, בהם שכר הנמוך משכר המינימום, ימי עבודה ארוכים מהמותר, ושלילה של מנוחה וחופשה.
הבעיות אינן מסתכמות רק בתחום הפרת חוקי עבודה. ביקורות שנערכו במגורי העובדים גילו תנאי מחייה ירודים, צפיפות גדולה, מגורים במחסנים ובמבנים שאינם מיועדים למגורי אדם, מטבחים מאולתרים, מחסור בחימום או קירור, ושירותים ומקלחות מקולקלים. בנוסף, סובלים העובדים משלל בעיות בריאותיות כתוצאה מתנאי עבודה לא בטיחותיים.
חלק מתנאי העבודה הקשים היא החשיפה הממושכת לשמש. העובדים התאילנדים מודעים לסכנה, ומצאו פתרונות יצירתיים על מנת להגן על עצמם. האם יוכלו להגן על עצמם מפני ניצול, שלילת זכויות ונזקים אחרים, שיגרמו להם עקב היותם צללים כמעט בלתי נראים בחברה הישראלית?
צהתערוכה צל ערים הוצגה במוזיאון העיצוב חולון בתאריכים: 04.07.2015 – 30.10.2015
