בשבוע שעבר נפתחה התערוכה "חמור" בבית בנימיני, המרכז לקרמיקה עכשווית. בניגוד למצופה, התערוכה לא מנסה לספק מבט כללי על ייצוג החמור בקרמיקה הישראלית העכשווית, אלא לפי רויטל בן-אשר פרץ, אוצרת התערוכה, "עניינה במצב החמוּר והחמוֹרי של הקרמיקה כמדיום בשדה האמנות הישראלי, היא מבקשת לעסוק בחיים ובמוות, בסכנות הגוף והנפש הכרוכות אלה באלה עבור העוסקים במלאכת האמנות בכלל ובתחום הקרמי בפרט".
"ציירי ישראל הרבו לצייר חמורים, אך על קירות המוזיאון, כיום, אין אף תמונה אחת של חמור". נחום גוטמן, הרפתקאות חמור שכולו תכלת, 1944
בשבוע שעבר נפתחה התערוכה "חמור" בבית בנימיני, המרכז לקרמיקה עכשווית. לפי רויטל בן-אשר פרץ, אוצרת התערוכה, בניגוד למצופה, התערוכה לא מנסה לספק מבט כללי על ייצוג החמור בקרמיקה הישראלית העכשווית, אלא, "עניינה במצב החמוּר והחמוֹרי של הקרמיקה כמדיום בשדה האמנות הישראלי, היא מבקשת לעסוק בחיים ובמוות, בסכנות הגוף והנפש הכרוכות אלה באלה עבור העוסקים במלאכת האמנות בכלל ובתחום הקרמי בפרט".
התערוכה מוצגת על פני שלוש הקומות של בית בנימיני ובוחנת את מקומה ומעמדה של האמנות הקרמית בשיח האמנות הישראלי. כמו כן, היא מעלה תהייה לגבי היעלמותם של בוגרי המחלקות לעיצוב קרמי, המגישים עבודות גמר מרתקות, אך אינם מצליחים "לחצות את הקווים", כדברי האוצרת, ולהשתלב בתערוכות ובחללי תצוגה עכשוויים.
התערוכה מציגה שאלה מרכזית לא פשוטה: האם כמו החמור, שסובל מיחסי ציבור שליליים וחוסר כריזמה, גם עולם הקרמיקה נקלע למקום אפרורי הסובל מסטיגמות של בינוניות, פרקטיות יתר וחוסר בגיוון אומנותי מרחיב אופקים? היא מנסה לענות עליה על ידי הזמנת אמנים מתחומים שונים היוצרים עבודות קרמיקה ומיצבים בחומרים מגוונים.
בקומה הראשונה מציגה לידיה זבצקי, אמנית הקרמיקה שהחמור פרי יצירתה, "אפרים… אפרים", משמש כנקודת מוצא לתערוכה כולה. לצידה מציגה הילה עמרם, אמנית רב תחומית ובוגרת המחלקה לעיצוב גרפי, את העבודה "Flora & Fauna" בעבודתה מחברת עמרם חלקיקי רדי-מייד תוך התערבות מינימלית, מפיחה חיים בדומם, בוראת ושותלת רמזים עדינים להתהוות ולקיום.
בקומה השנייה מציגים איתמר לוי ואורי שפירא. איתמר לוי, פסיכואנליטיקן, סופר, מרצה, מבקר אמנות ואוצר. לוי הוא קרמיקאי "חובבן", שעבודות הכורים האטומיים שהוא מציג אינן מסתמכות על ידע טכני מפותח, אלא מעוררות מחשבה לגבי הסטיגמה הקשורה בפעילות הקרמית כאומנות ריפוי בעיסוק הנטולה את הזוהר המדומה הדבק בעולם האמנות העכשווית.
איתו מציג בחלל הקומה השנייה אורי שפירא, בוגר המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל. שפירא מגיב לעבודתו של לוי תוך שהוא שואב את המתודיקה האמנותית שלו ממעבדת המחקר הטכנולוגית של המחלקה. עבודתו של שפירא, "נוף", עשויה מגידולי מלחים, גבישים וחומרים כימיים, המדמים פליטת עשן מפויח. זהו תוצר הלוואי של הכורים האטומיים, הנושא עמו את האמת של החומר הרדיואקטיבי. מייצב הרצפה משתרע על פני החלל, גודלו 30 מ"ר, והוא עשוי עיסת עיתונים מיוחדת שרקח שפירא במיוחד לצורך העבודה. לאחר נטיעתה של העבודה בחלל תלך ותפרח העיסה מיום ליום בגידולי מלחים על פני העיסה שאופייה גס, שחור ושרוף. לאחר סיום הקמתה, תיוותר האצה לינוק את מאגרי נוזליה מכוחות עצמה עד שיאזלו, אט-אט תתייבש ותחוויר, זליגתה מהחלל תיחלש ותשתפל בהדרגה לעבר קו הרצפה, ולבסוף העבודה כולה תקפא במקומה.
בקומה השלישית מציג רועי מעין, אמן קרמיקה ואוצר, בוגר המחלקה לקרמיקה בבצלאל. בעבודתו, מייצר מעין המוני חמורים ירוקים קטנים בטכניקת לחיצה; צבא טרה-קוטה מיניאטורי פולש, מסמן דרך, המטפס מקומת הקרקע עד ל"כר המרעה" שבקומת הגג.
מיצב נוסף של מעין, Ephraim is Back, עוסק בשאלה, מה בין חנות לאמנות? שאלה רלוונטית במיוחד לאמני קרמיקה. מדפי הקבע של הגלריה, הנושאים עבודות קרמיות למכירה, הפכו למעין חנות שבה נמכרות חולצות חתומות במהדורה מוגבלת.
השקת קטלוג ויום עיון: יום שישי, 12.10.2012, בשעה 10:30
נעילה: 24.11.12
