חפצים – עיצוב תעשייתי בישראל

מעצבים על המפה! אתה קיים אם מישהו מוצא לנכון לחקור אודותיך. שבט המעצבים התעשייתיים בישראל מתגלה במחקר אתנוגרפי שנערך בסטודיות לעיצוב. מה הם חושבים, איך הם מתנהלים ולמה הם מעצבים חפצים. 

את יונתן ונטורה, שכתב את הספר שברצוני להציג כאן, הכרתי במכון ון ליר. שנינו היינו עמיתים חוקרים בקבוצה שעסקה באנתרופולוגיה שימושית. היה זה מפגש מלא עניין של אנתרופולוג החוקר עיצוב ומעצב שחוקר את השימושיות של האנתרופולוגיה. בסופו של דבר יונתן הגיש את המחקר כעבודת דוקטורט ואני שפטתי את עבודתו לבקשת האוניברסיטה העברית. אני שמח לראות את עבודתו של דר' ונטורה מעובדת ומפורסמת כספר. לדעתי, ספר מומלץ למעצבים. ספר המשמש כראי בו יכולים המעצבים לראות את עצמם מנקודת מבטו של אנתרופולוג, לבחון את דרכי הפעולה של הקולגות, כיצד נתפסת בעיניהם המציאות ומהות תפקידם. לאור הנגלה יוכלו לפרש מחדש את דרכיהם הם, ולשקול דרכי עיצוב החורגות מהמקובל עליהם עד כה.

בספר זה אנו מתוודעים לא רק לעיצוב התעשייתי בישראל, אלא גם לתמורה הרדיקלית שעוברת דיסציפלינת האנתרופולוגיה. יונתן חורג מהתפיסה הקלסית של האנתרופולוגיה כמתארת את האחר ואת האנתרופולוג כמי שאינו מעורב ואינו משפיע על שדה המחקר. יונתן יוצר "חברותא" עם המעצבים שאיתם הוא שוהה במהלך עבודתם, בוחן ומברר כיצד הם חושבים, מתנהלים ועושים לאורך כל תהליכי העיצוב. הוא עושה עוד צעד משמעותי החורג מעבודת האנתרופולוגים הקלסיים ומציע שינוי בעבודת המעצבים, הוא מתערב בשדה הנחקר במטרה לשנותו. יונתן לא רק מעורב, אלא אף פרו-אקטיבי, יוזם הבנה מחודשת של עיצוב. הבנה הנובעת משילוב הדיסציפלינות של האנתרופולוגיה והעיצוב. הוא חוקר, מתאר ומעצב את העיצוב.

שלושה חלקים לספר, החלק הראשון סוקר את תפיסות העולם השונות והמשתנות של האנתרופולוגיה והעיצוב. את הרקע התרבותי והחברתי שבו פועלים המעצבים, את משמעות התוצרים והמתודולוגיה שלהם. החלק השני מתרכז בתפיסת עולמם של המעצבים התעשייתיים הישראלים כפי שהיא נגלת כשהוא שוהה במחיצתם תקופה ארוכה. מתוך ראייתם הוא מתאר את המעורבים בתהליך העיצוב: הלקוח (יזם הפרויקט), המשתמש (זה שעבורו נעשה העיצוב) והמעצבים עצמם המנסים לגשר על הפערים שבין כולם. החלק השלישי של הספר חורג מהמבט על הקיים ומביט קדימה לעבר אפשרויות עתידיות להבנה ולמעשה העיצוב. המעבר ממעצבים יוצרי אובייקטים כ"נגרים משכילים", למעצבים כסוכנים חברתיים-תרבותיים – מעצבי המציאות.

במרכז הספר נמצאים לכאורה "חפצים", כשם הספר. תוצרי העיצוב התעשייתי שהינם אובייקטים שאנשים חפצים בהם. בפועל הספר עוסק במעצבים מתוך חקירת מספר סטודיות לעיצוב תעשייתי ישראלי, סטודיות שיונתן מצא אותם שונים זה מזה ולכן כמכלול אולי מייצגים את ציבור המעצבים התעשייתיים בישראל בעת הזו. מנקודת מבט זו החפצים למעשה מגלמים את היחסים שבין הלקוח, המעצב והמשתמש. יחסים אלה הינם עיקר עניינו והוא מביא אותם שלובים ברפרנטים אקדמיים המרחיבים ומעמיקים את הבנת הנגלה. את היחסים מציג יונתן מנקודת מבטם של המעצבים, לפנינו תיאורים של הלקוח ושל המשתמש כפי שהמעצבים רואים אותם, וכן תיאור של המעצבים כפי שהם רואים את עצמם.

לקוחות

מה הם מאפייני הלקוח, מזמין פרויקט העיצוב, כפי שרואים אותם המעצבים? נקודת המוצא היא דיכוטומית, תהום פעורה ביניהם ועל המעצב לגשר עליה ולחתור ליצירת צוות עבודה. הלקוח עוסק ביצרנות והמעצב ביצירתיות, דבר המתבטא בראיות עולם שונות. המעצבים רואים את עולם הייצור הטכנולוגי כמתרכז בתכנון יעיל, ארגונומי ומחושב של אובייקטים המיועדים לייצור. לעומתו רואים המעצבים את עולמם, עולם העיצוב, כמבוסס על תפיסה אסתטית, אמנותית ויצירתית. תפקידו של המעצב התעשייתי הוא למזג שני עולמות אלה השונים במהותם זה מזה. מיזוג שיוצר את החפץ שמשתמש פוטנציאלי ירצה לרכוש ולהשתמש בו. הלקוחות מציבים בפני המעצבים את הדרישות הפונקציונליות שלהם מהמוצר וכן מגבלות שאיתם עליהם להתמודד – מגבלות תקציב, תמחור וחומרים, מגבלות של זמן ומגבלות ובעיות טכנולוגיות והנדסיות. כדי לפתור את הפאזל המורכב של הדרישות והמגבלות וכדי לתקשר עם הלקוחות על המעצבים להיות יצירתיים בהצעותיהם, בעלי כישורים להציגן באופן חזותי, ויכולת לשכנע את הלקוח בהתכנות ההצעה ואיכותה.

מעצבים

כיצד נראה עולמם של המעצבים? העולם שלתוכו המעצבים רואים עצמם מעצבים הינו עולם בו הצדדים הפונקציונליים והאסתטיים מוגדרים ומובילים לעולם טוב יותר מזה הקיים. תפקידם לפתור בעיות כדי לפשט את המורכבות ולהגדיר את הדברים באופן אובייקטיבי, זאת למען התקדמות לחיים נוחים יותר, נכונים יותר. השפה שבה הם משתמשים ומשתדלים לחדש מתוכה הינה מודרניסטית בעיקרה. אבני היסוד של השפה הן צורות גאומטריות או אורגניות הנקיות מכל אורנמנטיקה, קישוטיות, שנחשבת לטאבו. המתודולוגיה שבה נוקטים המעצבים מאופיינת בשלבי עבודה: הצגת מטרה (בריף), פיתוח וחקירת הנושא, הצעת פתרונות, פיתוח ומידול הצעות שונות, בחירה והבאה של הפתרון הנבחר לייצור.

את יחודו של תהליך העיצוב מדגיש יונתן בהבחנה שאם האנתרופולוג מביט במציאות ומתרגמה למילים הרי המעצב קורא את המילים והופכם למציאות. המעצב קורא את כוונות הלקוח והמשתמש והופך את המופשט לחומר. המעצב יוצר את התרגום לחומר על ידי פיתוח שפה (סמיוטיקה-חזותית), על ידי חשיבה מעצבת (שלוב של אנליזה, דמיון והדמיה) ועל ידי פעולה (מימוש המדומיין כחפץ מעוצב).

אחד המאפיינים של תהליך העיצוב, הזוכה היום להתעניינות רבה מחוץ לגבולות דיסציפלינת העיצוב, הוא החשיבה המעצבת. המעצבים נוהגים לקחת את הרעיונות ולדגם אותם כדי להמחיש ולבחון את הרעיונות. הדיגום נעשה באמצעים שונים, דיגום ראשוני הבא להמחיש רעיון מופשט, נעשה מחומרים שונים הקיימים בסביבתם. דיגום מתקדם יותר הוא דיגום ממוחשב המאפשר בחינת מראה המוצר בסימולציה חזותית על גבי המסך ואף הדפסה שלו בתלת מימד. לדיגום יש חשיבות מרכזית בתהליך העיצוב של המוצר.

תהליך העיצוב נראה כסדור בעיקרו, אך יונתן מעיר: "בעת שהותי הממושכת והאינטנסיבית בשדה העיצוב לא ראיתי עיסוק מעמיק, אידיאולוגי, חברתי או הגותי בשדה העיצוב. אף על פי שפעולת היצירה שעומדת ביסודו של מעשה העיצוב נשארה פלאית, מאגית וקסומה, פעולה שאי אפשר ללמוד אותה או להסבירה, תהליך העיצוב נשאר ברובו טכני ופונקציונלי." (עמ' 169). יונתן מסכם ומתווה למעצבים את העתיד: "על המעצב לקחת אחריות על יצירותיו, אחריות תרבותית, חינוכית ואידיאולוגית ולהשפיע על החברה. הסתיימה תקופתו של המעצב כנגר משכיל, בפרפרזה על דברי האדריכל אדולף לוס" ("הארכיטקט הוא בנאי דובר לטינית"). (עמ' 170).

משתמשים

לגבי עולמו של המשתמש מניחים המעצבים הנחות שונות ויוצרים בהתאם. לטענתו של יונתן הם אינם מכירים את המורכבות האניגמטית של סביבות החיים של המשתמשים ואינם חוקרים אותם לעומק. המעצבים ספונים בסטודיות, יוצרים את העיצובים שלהם במנוכר, במבט על החברה ולא מתוך החברה. לדעתו של יונתן, תהליך כזה אולי מצליח לענות על צרכיהם הרציונליים של המשתמשים, אך לבטח לא לרצונותיהם ולמאווייהם. הם מעצבים בתהליך רציונלי, תוצרים רציונליים, לאנשים רציונליים, ואנחנו מעולם לא היינו כאלה. לתפיסתם העולם מורכב מסובייקטים ואובייקטים מובחנים ומופרדים זה מזה, ותפקידם הוא לעצב את האובייקטים. אך היחסים במציאות מורכבים וכאוטיים, ללא אפשרות להבדלה בין מסמן למסומן, לא ברור מי מכונן את מי. לכן, איננו צריכים לראות את החפצים כאובייקטים השרויים במציאות, אלא לראותם כיוצרים פעילים של סגנונות חיים, כיוצרי המציאות. החפצים והאדם אינם ניתנים להפרדה בהגדרת זהות, תהליכים חברתיים וערכים תרבותיים. כדבריו של חוקר התרבות דניאל מילר החפצים אינם משמשים לצרכים פונקציונליים והופעה אסתטית בלבד*. מוצרי צריכה מסייעים לצרכנים לקיים קשרים חברתיים ומתחזקים זהויות של אנשים, קהילות ומקומות.

העתיד

בסיכומו של דבר יונתן קובע קטגורית "עולם העיצוב ומיקומו של המעצב בחברה צריכים להשתנות שינוי גדול… לא רק במציאת פתרונות יעילים ואסתטיים לחיי היום יום של כולנו ולא בהופעה במגזיני עיצוב נחשבים, אלא בעשייה ובמעורבות חברתית, פוליטית ואידיאולוגית" (עמ' 231).

בתמונה הנגלית לעיננו מתוך ספר זה נראה העיסוק בעיצוב תעשייתי כסדור וברור לעוסקים בו. יחד עם זאת עולות תהיות האם הוא רלוונטי בתצורתו הנוכחית למציאות העסקית והתרבותית שמשתנה ללא הרף. אנו חוזרים ושומעים את המעצבים מלינים על כך שלא מבינים אותם, מחבלים בעבודתם, ומצרים את צעדיהם. נראה שהבעיה אינה רק בעולם החיצוני לתחום, אלא בתפיסת המעצבים את העולם, את מה שמצפים מהם ומהתוצרים שלהם. המימד האנתרופולוגי שמציע יונתן לעיצוב, נראה כבסיס טוב לפיתוח הבנה שונה של עיצוב ואופן פעולה שונה של מעצבים.

* ראה את המאמרים טוויית סדרים על ספרו של דניאל מילר Stuff, וכן את אתְנוֹ-ארכיאולוגיה על יחסי אובייקט/אדם