מהו צבע? לכאורה התשובה מובנת מאליה, אבל למעשה אנחנו לא רגילים לחשוב על צבע בנפרד מחומר, או כחומר בפני עצמו, ובמיוחד כשמדובר במזון. זה בדיוק מה שהתערוכה "צבועים" (אוצרת: ליאור חרמוני) המוצגת כיום במוזיאון מנסה לעשות – להציף את המשמעות של הצבע והדרך בה אנחנו מפרשים אותו בעולם האוכל.
"המזווה", פרויקט מרכזי בתערוכה, מציג אינדקס של צבעים טבעיים לצד הצבעים הסינתטיים אותם אנו רגילים לראות סביבנו. השוני בגווני הצבע ניכר באופן מיידי, כאשר הצבע הסינתטי בולט לעין במלאכותיות שלו, ומעלה את השאלה כיצד אנו מסכימים לצרוך אותו כל כך בקלות. "הצבע הסינטתי עושה בצורה תעשייתית את מה שהצבע הטבעי עושה עוד משחר ההיסטוריה", מספרת יוצרת הפרויקט, יוליה פיטיה. "אנחנו נמשכים לאדום כי זו העגבנייה הבשלה ביותר או הבשר הטרי ביותר, ונשאר לנו משהו מזה בזיכרון הגנטי שלנו. כשבייצור תעשייתי מוסיפים תמצית צבע אדום לנקניקים, או לסוכריות גומי, זה בעצם ניסיון לייצר ולהחיות מחדש את הזיכרון של מה שמשך אותנו בתקופת האדם הקדמון, כשליקטנו וחיפשנו את כל הדברים האלה בטבע. הפער מההיסטוריה ועד היום הוא תהומי – כיום אנחנו נמצאים במקום כל כך תעשייתי שההקשר הזה נותק. מבט על הצבעים הסינתטיים שליאור חרמוני (אוצרת התערוכה) ואני דגמנו והצגנו בפרויקט, במיוחד הצהוב והכחול, גרם לנו להבין עד כמה הם לא מפתים, ואפילו נראים כמעט רעילים כשהם מוצגים במנותק מהמאכל אותו הם מנסים למכור, אבל ביומיום אנחנו לא שמים לב לזה. ההחלטה להפריד בין הפיגמנט למאכל מדגישה את המשקל של חוש הראייה בדרך שבה אנחנו תופסים אוכל, ביצירת הפיתוי וביצירת הציפייה שלנו מהטעם שיהיה למזון".
מה רציתן להעביר דרך הפרויקט?
"דרך ארכיון הצבעים רצינו להציג את התשובה לצבעים הסינתטיים שמהווים סכנה לבריאות שלנו. אנחנו לא רק אומרות שהם לא טובים, אלא מציגות את התשובה אליהם – הצבעים הטבעיים, תשובה שהיא רחבה ומופלאה".
תוכלי לספר על אחד הצבעים מתוך הפרויקט?
"העניין בצבע טבעי שהוא תמיד עובד הפוך על הפוך, כך שתמיד נוכח בו אלמנט ההפתעה. חלקי צמחים שנראים הכי מלאי צבע, מתבררים בסוף כהכי פחות רלוונטיים ליצירת הצבעים. מעבר לכך, במהלך העבודה על הפרויקט, ליאור הציעה לעבוד עם צמח שלא חשבתי עליו – אפונת הפרפר. זה צמח שאפשר לגדל בארץ והוא מפיק צבע כחול עז. זה צבע אסיאתי, שמוכר בתעשייה במלזיה, שם משתמשים בו במנת האורז המסורתית. לא יצא לי לעבוד איתו לפני כן ולא היה לי ניסיון בזיקוק שלו, והגילוי שלו היה משמעותי עבורי – זה הפך לגילוי של עוד כלי. אם לא הייתי לוקחת חלק בתערוכה סביר להניח שלא הייתי נחשפת אליו בצורה כזו".
יוליה פיטיה חוקרת את ההיסטוריה והמסורת של הצבע הטבעי, יוצרת צבעים טבעיים מאדמה ומצמחים ומלווה אמנים ומטפלים באמנות בתהליכי למידה מעמיקים. לתפיסתה, הצבע הוא כלי בעזרתו אפשר לבנות גשרים אל הטבע שמקיף אותנו ואל עצמנו. "כשהתחלתי לעסוק בצבע טבעי הרגשתי שאני יכולה ללמוד דרך התחום על עצמי, על העולם והצמחים שסביבי. זה היה מניע מאוד חזק. הרגשתי שיש כאן אתגר להפוך את התחום לרלוונטי", היא מספרת.
"לפני הצלילה שלי לעולמות הצבע הטבעי הסתכלתי על הטבע כתמונה – הרגשתי שהיא יפה וגורמת לי להרגיש טוב, אבל לא הבנתי ממה היא מורכבת. כשהתחלתי לעסוק בצביעה טבעית, הכרתי שמות של שני צמחים. היה לי ידע בסיסי בלבד והיום לשמחתי אני יכולה להגיד הידע הבוטני שלי פנומנלי. לידע יש כוח מאוד חזק וזו אחת הסיבות שאני רוצה ללמד אנשים אחרים על צבע טבעי. הדהימה אותי ההבנה שזאת טכניקה קדומה, אבל כמעט ולא קיימת היום".
איך הגעת לתחום?
"הגעתי לזיקוק צבעים דרך עיסוק בהדפסה בוטנית, טכניקה שעושה שימוש בפיגמנטים הנמצאים בפרחים ובעלים על מנת לייצר הדפסים על גבי נייר וטקסטיל. מזקקים את הצבע מהצמח בתהליך של בישול, ואז הצמח מועתק אל הדף. בהדפס הראשון שעשיתי החלטתי לעשות שימוש באקליפטוס לצביעת בד. זה גם היה הצבע הראשון שיצרתי. גרתי באותה התקופה בקיבוץ גליל ים, ששופע בחורשות אקליפטוסים. אני גם זוכרת איזה אקליפטוס זה היה, זה חרוט לי בזיכרון. זיקקתי ממנו צבע ירוק זית שמצחיק לקרוא לו כך, מאחר והוא מופק מאקליפטוס. אבל הצבע הוא לא הזיכרון המשמעותי, אלא התהליך, העובדה שהצלחתי לזקק צבע בפעם הראשונה. כשפתחתי את ההדפס עבר בי גל ממש גדול של תחושות. הרגשתי שראיתי משהו שמעולם לא ראיתי לפני כן, פלא. ואת הפלא הזה יצרתי בעצמי. עם הפליאה הזאת הבנתי שהדבר הזה יכול להיות בעל ערך לאנשים אחרים. הם חייבים להרגיש את זה, את מה שאני הרגשתי. את התחושה הזאת שאפשר לייצר משהו פלאי. דברים כאלו גורמים לנו להרגיש יותר מחוברים לעולם, יותר מסוגלים, יותר חיים. הבנתי שאת הטכניקה הזו אני חייבת להעביר לאנשים אחרים. הרגשתי חיבור חזק לנושא, והרגשתי שאני יכולה לבנות עסק מהעניין שלי בצבע. ההחלטה הזו לעסוק בצבע טבעי הגיעה עם נחישות מאוד גדולה, עם אפס כלים, ועם הרבה אמונה עצמית. רגע נדיר בחיים שהרגשתי שכל הכוכבים שלי הסתדרו נכון ואני יכולה ללכת על זה".
"מאז, סדנת ההדפסה הבוטנית רצה כבר שלוש שנים. בסדנה יוצרים צבעים טבעיים מדיו אלכוהולי. בעיני זה כלי מקסים שאני מקווה שיהפוך לכזה גם בשביל אנשים אחרים, לזקק בפשטות צבעים, ולהשתמש בהם. כל אחד מתחבר אל הטכניקה הזו אחרת אבל אני חושבת שהיא מפליאה את כולם, כל אחד מתוך העולם הפנימי שלו. יש אנשים שזה ממש תופס להם את הנפש והם ממשיכים לעבוד לבד אחר כך. בכל התכנים שאני בונה, אני מאוד מאמינה ושואפת שהדברים שאני מלמדת יהיו תכנים פרקטיים שאפשר לקחת ולהכניס לחיים".
לסיום, ולאחר כמה חודשים שפרויקט מוצג, איך את תופסת אותו?
"כשאני מסתכלת עליו בהקשר של התמונה רחבה של צבע טבעי בישראל או בעולם אני חושבת שזה ממש מהפכני לבחון צבע באופן כזה. אמנם במקרה שלנו העיסוק בצבע מגיע מתוך מחשבה על אוכל, אבל יש משהו פורץ דרך בבחירה להציג רצון או תשוקה דרך חומרים טבעיים. זו אמירה מאוד רלוונטית ודרך העבודה שלי אני רואה כמה זה הופך להיות שיח יותר רחב, ועם הרבה יותר מודעות".
הכתבה פורסמה במקור באתר ספריית החומרים.
כתיבה – צוות ספריית החומרים: ליאור חרמוני, גיל קובו, הדס כהן, לי מרגולין, ניקול קצב.
עריכה- יעל ברנקין.
