בתערוכה המוצגת בימים אלה בגלריה פריסקופ בתל אביב, מותחות בנות מותג תכשיטי האופנה נוריתמי את הגבול בין תכשיט לבגד ובין פריט לבוש לאובייקט פיסולי, ומעוררות למחשבה על מושאי היופי שנשים בוחרות לענוד/ללבוש, על החומרים בהם נעשה שימוש ועל מחירן של תפיסות תרבותיות סביב סוגיות של יופי ונשיות.
בחדר משלהן יושבות תמר אידלמן ואלינור אבני ויוצרות תכשיטי אופנה לנשים המבקשות לשדר עוצמה ועצמאות. בעבודתן הן משלבות חומרים טבעיים ואלמנטים אורגניים לצד מתכות מלוטשות ושפה אדריכלית, ויוצרות פריטים אקסטרווגנטים מבלי לוותר על פרמטרים של נוחות שימוש ותנועה.
למול האקסטרווגנזה הפרקטית והאובייקטים המעצימים המאפיינים את העשייה של השתיים ביום יום, הן יוצאות מאיזור הנוחות שלהן ומציגות בחלל גלריית פריסקופ בעיקר פריטים על קו הגבול המתמסמס בין "שימושי" ל"אמנותי". בסדרת אובייקטים שנולדו עבור התערוכה, הן מותחות את הגבול בין תכשיט לבגד, בין אלמנט חופשי לאלמנט מגביל ומעוות ובין פריט לבוש לאובייקט פיסולי. דרך הפריטים הן בוחנות יחסי אובייקט, גוף ומרחב, ומעוררות מחשבה על מושאי היופי שנשים בוחרות לענוד/ללבוש, על החומרים בהם נעשה שימוש ועל מחירן של תפיסות תרבותיות סביב סוגיות של יופי ונשיות.
כפפת עור שחורה, רכה, מלטפת, ננעצת בטפרי זהב מעוקלים המעוטרים ביהלום לתוך היד הענוגה העוטה אותה ; מבנה שלד חשוף של "כנפי עטלף" מתורגם לאובייקט הממשיך את אצבעות כף היד, מקשה על תנועתן, דוקר, נתפס ומגביל את "יכולת המעוף" של האישה העונדת אותו.
אובייקט עשוי חוליות פליז כבדות חושף את מבנה עמוד השידרה ומשמש תכשיט יפיפה המלווה את הגב החשוף, אך בו זמנית ענידתו חונקת את הצוואר, מעוותת את יציבת הגוף ומכופפת אותו מכובד המשקל; סדרת צמידים בהשראת חוליות משלבת יחידות בגדלים ועוביים שונים לאורך היד, מחצינה את מבנה השלד, מסיתה את השימוש בו מכלי המאפשר תנועה וגמישות לאלמנט מגביל ומקבע והופכת את הגוף לאובייקט פיסולי במרחב; צמיד כבד עוטף את הזרוע כשיריון אבירים, דוקר ומגביל את תנועתה.
ב"דיוקן עצמי", עבודת וידאו, מוצגת אלינור כשהיא עונדת ענק עשויי פס מתכת מצופה זהב שנועד לעיטור הצוואר. מהלך ענידת הענק – ליפוף סיזיפי בו הקצה דוקר, השיער נתפס, והפעולה מעמידה אותה בפוזיציה פיזית לא נוחה – מהווה אנלוגיה למהלכים שעושה אישה בדרך אל המראה הנחשק כמושא יופי ועוצמה, מציפה את אי הנוחות בדרך ל"שלמות" ולכוח ויזואלי של אישה בעלת נוכחות ומעלה תהיות על המחיר שהיא מוכנה לשלם.
עולמות התוכן העולים מתוך האובייקטים נעים מגותיקה אפלולית, מיניות וסאדו מאזוכיזם, לסוריאליזם ועולמות של אבירים. למול הניקיון והאסתטיקה הארכיטקטונית של הקולקציה המסחרית מתחדדים הצדדים בהם בורחות אבני ואידלמן מהטריטוריה המוכרת לתוך עשיה של פריטים קונטרוורסליים, בהם העידון הופך חייתי והשיחרור מתחלף במגבלה. בדו שיח בין תשוקה לרתיעה ובין "מקובל" למה שמחוץ ל"איזור הנוחות", הן יוצרות פריטי הוט קוטור מוקפדים הבוחנים את גבולות ההסכמה של נשים ומעוררות למחשבה על הפוליטיקה של הייצוג – מה המסר שמעביר האובייקט ואת מי הוא נועד לשרת? הבחירה להציג אובייקטים מהקולקציה המסחרית לצד אובייקטים שעוצבו במיוחד עבור הגלריה יחד באותו חלל, מחדדת את הדיון על הגבולות המתמסמסים סביב הגדרת האובייקט ומשמעותו. דרך אסתטיקה מוקפדת ואופן הצבה פתייני מתעתעות אבני ואידלמן בצופה ומציפות את הדו שיח המתקיים בין העצמה והחלשה ובין שימושי לאמנותי בשדה האופנה, כאשר לא ברור אם ננקטת כאן עמדה של ביקורת או עמדה של קבלה.
"יוצאות מאיזור הנוחות" ; 7 בנובמבר – 7 בדצמבר 2013
גלריה פריסקופ, בן יהודה 176, תל אביב ; אוצרת: שרי פארן, טקסט: מירב רהט
צילומים: קית גלסמן, מירב רהט
