הדר גליק, מדריכה במוזיאון וסטודנטית לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי חולון, מציעה להתבונן בכמה אובייקטים בתערוכה "הישן החדש – עיצוב בהווה מתמשך" במבט נוסף. שלא במקרה כמעט כולם הם של מעצבים ישראלים או יכולים היו להיות כאלה.
18 מעצבים מהמגרש הביתי שלנו מציגים בתערוכה ה"ישן החדש", חלקם ידועים יותר וחלקם מוכרים פחות, אך ביחד הם יוצרים מגוון ישראלי מרתק.
טלילה אברהם, מעצבת תעשייתית, בוגרת הטכניון והמכון הטכנולוגי חולון, שואבת השראתה מעבודות נשיות, עדינות ועמלניות ומביאה אותם לידי ביטוי מחודש על ידי שימוש בחומר ובטכנולוגיה מתקדמים ושונים מהמקור. בעבודתה המוצגת במוזיאון לוקחת אברהם את שמיכת הטלאים המוכרת מסרטים אמריקאיים רבים, ומביאה דרך שימוש בחומר חדש את עבודת הטלאים הידועה למקום שונה ומפתיע לחלוטין. אברהם יצרה את השמיכה לא מבד, כמקובל, אלא מפלדת אל-חלד (נירוסטה), כשהדוגמאות הססגוניות והפאטרנים המתחלפים בכל טלאי נוצרו על ידי תהליך של צריבה פוטוכימית בחומר הנירוסטה.
על אף העובדה שלמעצב יש חופש פעולה בהתייחסו למקור, בחרה אברהם להשאיר את קווי התפירה שבין ריבוע טלאי אחד לשני והגדילה לעשות כשהציגה דרך העדר החומר גם את הקפלים הנוצרים כשהשמיכה מונחת על מיטה. אם תתרחקו כמה צעדים לאחור תוכלו להבחין אפילו בדמות הנחבאת מתחת לשמיכה.
מעבודתה של מירב פלד-ברזילי, הוקסמתי כבר כשנתקלתי בה לראשונה לפני שלוש שנים, כשהציגה אותה כעבודת גמר בסיום לימודיה במכון הטכנולוגי חולון. העבודה המציגה 2 אגרטלים עשויים קרמיקה לבנה ונקייה, נוצצים מציפוי הגלזורה ועם זאת נפולים. פלד- ברזילי מציגה בפנינו את הפרשנות המעניינת שלה לזקנה. כשאנחנו חושבים על ייצוג של זקנה באגרטלים עולה ודאי במוחנו אגרטל ישן וסדוק, שצבעו מתקלף, כזה שחינו סר. אך אגרטליה של פלד-ברזילי מדמים אדם שגילו צעיר, אך נפשו זקנה. פלד ברזילי מייצרת כאן אסתטיקה מחודשת למושג זקנה. מהרגע שיוצרו האגרטלים בייצור תעשייתי בתבניותיהם הם קופלו ונמעכו ידנית על מנת לקבל את צורתם הנוכחית. רק אז המשיך התהליך בחומר, שכלל שריפה חוזרת בתנור, ציפוי גלזורה ועוד.
פלד-ברזילי ידועה בעיצוביה המשלבים עבודה בייצור וטכנולוגיה תעשייתיים עם נגיעה ידנית ואומנותית. עבודה נוספת שלה הראויה לאזכור למרות שאינה מוצגת במוזיאון – היא שטיח שעיצבה. שטיח שחלקו האחד מלא שיער ארוך וחלקו האחר חף משיער. דרך השטיח מתייחסת המעצבת למושג הכל כך ישראלי – "הלוואה וחסכון". תזכורת לראשם של הגברים המבוגרים, שמלווים שיער מצד אחד ומעבירים לצד השני. מושג זה פוגש אותנו בתחומים אחרים בחיים, כשמנסים לאלץ מפת שולחן, שחסרים לה 5 ס"מ לכסות שולחן שלם וכדומה.
משמו של יוהאן אולין, אפשר אולי ללמוד שהוא לא ישראלי, אבל מבט אחד על הכורסא שעיצב יכול להטעות. מתוך מגמת עיצוב בן קיימא, עיצוב המשלב תפיסה חדשה של איכות חיים. עיצוב כמתן פתרונות להתנהגות יומיומית באופן שפוגע בצורה מזערית בטבע ומציע חלופות לאורך זמן. אולין עטף כורסא במסקינגטייפ אפור כבד ובכך הקנה לה מראה חדש לחלוטין, מגע שונה ותחושה אחרת. לצופים בכורסא אין ולו רמז על צבע הכורסא, התחושה או המגע שלה טרם הציפוי. כורסא זו יכולה היתה להחשב בקלות לעיצוב ישראלי – יכולת האלתור שהיא מקרינה, סתימת חורים ופתרון בעיות באמצעות נייר דבק כזה או אחר – מוכרים לנו היטב.
מעניין לפגוש בתערוכה את אריק בן שמחון, מעצב רהיטים אופנתיים המתכתבים עם התרבות העדכנית. בתערוכה, בן שמחון לוקח את המכתבה הישנה פריט ריהוט עתיק, שכמעט נעלם מחיינו בשנים האחרונות ומחזיר אותה לחיינו. המכתבה עשויה מעץ אירוקו, עץ קשה בגוון חום-זהבהב בעל עמידות גבוהה, אשר נהוג לעשות בו שימוש לריהוט פנים כמו שידות וארונות. הרהיט מרהיב בעבודת הגימור שלו ובעיצובו העכשווי, אך לא רק באמצעות שינוי הצורה והסגנון בן שמחון מצליח לגעת בנו שוב, כי אם באמצעות היעוד שלו. אם בעבר היה במכתבה מקום לנייר, כסת ודיו, היום נמצאים במכתבה תאים מובנים לאקדח, לפטופ, אייפוד ואייפון. הדיוק בעבודתו היא ההתאמה למציאות היומיומית שלנו.
מעצבים ישראלים נוספים מציגים בתערוכה ועבודותיהם משתלבות ללא הבחנה בעבודות האחרות בתערוכה ובכל זאת כדאי להתבונן בהם במבט נוסף ולראות מה הם משקפים.
התערוכה הישן החדש – עיצוב בהווה מתמשך הוצגה במוזיאון העיצוב חולון בתאריכים: 26.05.2011 – 10.09.2011
