האם יש היום בכלל עיצוב ללא מחשב? האם יש מי שמוכנים בכלל להיפרד ממנו ולצייר או לכתוב ביד? ולמה לעזאזל זה חשוב? למיכל צדרבאום ברור שלמחשב יש תפקיד חשוב בחיינו אבל כך גם להתנסות חדשה, לקשר מוח יד, לשרבוטים בספר הסקיצות. גם בעבודה שהציגה יחד עם בן זוגה נועם דובר בתערוכה פוסט פוסיל היא מחפשת אחר שפה ויזואלית חדשה.
באחת הסצינות המרשימות ביותר בהפקה הישראלית שוויצרית של ההצגה "אורלנדו" (עיצוב: נעם דובר, דימויים מוקרנים: מיכל צדרבאום) נראה אורלנדו יושב מתחת לעץ אלון ומהרהר וסביבו נושרים עלי שלכת מרהיבים שוב ושוב – 12 פעמים.
צבעם של העלים שהוקרנו על המסכים הלבנים המקיפים את החדר היה כל כך עמוק וחד שקשה היה שלא להישבות בקסם. את העלים האלה ציירה מיכל צדרבאום, אחר כך סרקה והדפיסה וגזרה את הקונטור ולבסוף צילמה את הכול בשולחן אנימציה. ברור היה לה שלאיכויות האלה ולעומק הטקסטורות והצבעים לא תוכל להגיע בעבודה במחשב. ואכן הדימויים שיצרה הם יותר פיוטיים מטכנולוגיים ובעיקר אל זמניים.
זו אינה הפעם הראשונה שמיכל צדרבאום מערערת על שליטתו הבלתי מעורערת של המחשב על חיינו. בויצ"ו חיפה היא מעבירה סדנה בשם "טיפוגרפיה ללא מחשב" ומציעה שיטות עבודה אלטרנטיביות לעיצוב מבוסס מחשב. צעד אמיץ ללא ספק כשמדובר בקורס שפונה לסטודנטים שנולדו לעולם ממוחשב.
האם יש היום בכלל עיצוב ללא מחשב? האם יש מי שמוכנים בכלל להיפרד ממנו ולצייר או לכתוב ביד? ולמה לעזאזל זה חשוב? למיכל ברור שלמחשב יש תפקיד חשוב בחיינו אבל כך גם להתנסות חדשה, לקשר מוח יד, לשרבוטים בספר הסקיצות. לדבריה הסטודנטים שפגשה בקורס היו צמאים מאוד לחוויות חדשות כאלה.
גם בעבודה שהציגה יחד עם בן זוגה נועם דובר בתערוכה פוסט פוסיל היא מחפשת אחר שפה ויזואלית חדשה. היא מנסה לחבר בין טכנולוגיה עדכנית לבין מבנים מן הטבע ומעלה שאלות כמו – מה מכתיב את מה? הבחירה הטכנולוגית את השפה הצורנית, או להיפך? איך ניתן למתוח את גבולות השימוש בטכנולוגיות? ואיך ניתן להעשיר את השפה הויזואלית של תלת מימד ממוחשב?
בכלי שהציגו השניים הם יצרו מסע של חלוק נחל דרך טכנולוגיות עכשוויות. את חלוק הנחל הם סרקו למחשב בטכנולוגיה חדישה של סריקה תלת מימדית , על ידי חיתוך וכרסום במסור cnc, יצרו מודל גושני וממנו תבניות גבס ליציקות קרמיות. כך הם החלו את המסע בחלוק נחל טבעי וסיימו בחמר – אבל באמצע היו הרבה מאוד התערבויות של מכונות וטכנולוגיות.
גם כאן חשוב היה לשניים לעצור את המסור רגע לפני הסוף כדי לשמור על תחושה לא מושלמת בעיטורים שהם מעין עקבות אופייניים בחומר.
