בדרך כלל, כשמדברים על עמותות מדמיינים איזו דמות פומבית כזו או אחרת עם קילומטרז' ציבורי ושם שמתקשר לכוח, כסף ואג'נדה הזוכה, לפחות על הנייר, להסכמה ציבורית רחבה. לירון הרשקוביץ, מנכ"ל עמותת לצאת מהקופסא, הוא לא אחד כזה. בחור צעיר בן 26 שיחד עם חברים וחברים של חברים מקדם בשלוש השנים האחרונות עשייה חברתית דרך ובאמצעות עיצוב.
עמותת לצאת מהקופסא היא עמותה של חבר'ה צעירים בני 24 עד 29, חובבי עיצוב, אומנות, פעילים חברתיים, סביבתיים, ירוקים שהחליטו מתוך תחושת שליחות לקדם את תחום העיצוב בארץ, לשנות את מעמדם של מעצבים ולהביא לשינוי חברתי. לירון, האזרח הראשון של העמותה מספר,"תמיד הייתי פעיל חברתי ויזם, עוד בימי בית הספר. המקרה המכונן שהניע את כל התהליך והארגון שנקרא "לצאת מהקופסא" קרה אחרי השחרור, כשראיתי את הסרט "מוסר התשלומים", של גיא מרוז ואורלי וילנאי-פדרבוש, שהוקרן באפריל 2007. הסרט ריגש וזעזע אותי, ברמה אישית כנכד לניצולי שואה וברמה ציבורית שככה חיים חלק מהניצולים. הרגשתי צורך לעשות משהו בנידון."
הצורך הביא לארגון מבצע התרמה רחב היקף שזכה לתהודה ציבורית ושבסופו גויס סכום של חצי מיליון שקל לטובת שיפור חייהם של כ-30 ניצולי שואה. "פרויקט ההתרמה למען ניצולי השואה היה מאוד אינטנסיבי ומרגש. בסיומו הרגשתי וואקום אבל גם בצורך לעשות משהו אחר, כייפי, מגניב שיאפשר לי לנצל את היכולת שלי להניע תהליכים ואנשים לטובת מטרה חברתית חשובה" אומר לירון.
"ערב אחד ישבנו כמה חברה 'מהשכונה' ודיברנו ותוך כדי דיבור עלה הרעיון לקחת קופסאות פח, כי הרי כולם אוהבים קופסאות פח, לשלב אותן עם עיצוב וככה לעשות משהו מגניב שייתן במה למעצבים ישראלים. היינו צעירים, נאיביים וממש לא חשבנו מעבר לרצון לעשות משהו כייפי ומגניב. לא חשבנו רחוק ועל איך בכלל מביאים רעיון כזה לידי הגשמה. הרעיון היה לשלב
את הפרויקט עם חגיגות מאה שנה לתל אביב אבל הדרך מרעיון לביצוע הייתה קשה ולוותה בעקומת למידה תלולה וקשה. ניסינו לפנות להרבה חברות וגורמים מתוך כוונה לרתום אותם לפרויקט אבל ללא הצלחה מרובה. לאחר התלבטות החלטנו להפוך את פרויקט קופסאות הפח לפרויקט גיוס כספים לטובת עמותת קו הזינוק שהייתי פעיל בה, כך שכל הכספים שיגויסו ייתרמו,
לאחר כיסוי ההוצאות, לעמותה. דרך 'קו זינוק' נוצר גם קשר עם מיכל ברעם, המלאך הראשון, שהבטיחה לתת שלט ענק ליד הקריה בתל אביב למשך חודש לטובת פרסום הפרויקט. העובדה שיכולנו להציע לחברות אליהן פנינו פרסום היוותה גורם משמעותי בקידום הפרויקט. השלב הבא היה למצוא שותף אסטרטגי, לאחר כמה עיכובים, אכזבות ומשברים הצלחנו לשכנע את AM PM לתמוך בפרויקט."
"המלאך השני, היה אייל קולקה, מ'קו הזינוק' שהתחייב 'להשקיע בסיכון' את הסכום הנחוץ לייצור הקופסאות. חשבנו שנוכל לייצר בארץ, אתה יודע, עבודה כחול לבן, אבל זה לא הצליח ונאלצנו לייצר את הקופסאות בסין. ברגע שהבטחנו את השותף האסטרטגי ואת הכסף לייצור הקופסאות התחילה עבודת גרילה מטורפת של פליירים, מיילים, טלפונים והכול על מנת להוציא את התחרות לפועל. ההיענות הייתה מדהימה והתקבלו המוני הצעות מתוכן נבחרו עשר הטובות ביותר על ידי צוות השופטים שהועברו לייצור.
עם התחלת הייצור בסין הרגשנו צורך לוודא שלא מדובר במפעל שמנצל ילדים ואשר מבטיח תנאי תעסוקה הוגנים. אז אחת מהחבר'ה שהיא דיילת השיגה כרטיס חינם וחבר שגר בסין הציע עזרה במגורים וככה הצלחנו לנסוע לשם. הרגע שבו ראינו את הקופסאות המוכנות היה מרגש ביותר. אני חושב שרק אז התחלנו להבין מה באמת עשינו. הרגע השני היה כשכל 24,000 הקופסאות הגיעו במכולה לנמל. זה גם היה הרגע בו הבנו את הצורך בתכנון מוקדם. הרי על מנת למכור את הקופסאות ברשתות השיווק ולגייס את הכסף הקופסאות צריכות להיות עם ברקוד ואת זה לא לקחנו בחשבון….."
זו היתה עדות נוספת ליכולתו המופלאה של לירון לגיוס והתגייסות חברים וחברים של החברים, כולם התייצבו ובמשך שבוע אחד בקיץ הודבקו 24,000 ברקודים והוכנסו פליירים לכל הקופסאות שהוצעו למכירה ב AM PM ובסטימצקי.
"ההייפ היה היסטרי ובתוך חודשים ספורים, כשההפצה מתבצעת על ידי החבר'ה באמצעות אופנועים וטוסטוסים, נמכרו קרוב ל 20,000 קופסאות". את שאר הקופסאות מכרה העמותה בעזרת המלאך השלישי, ידידיה בר צבי מנהלת מחלקת "דיזנגוף יוצר" בעיריית תל אביב. "באירוע שאורגן בשדרות בן גוריון נמכרו הקופסאות הנותרות בקצב של קופסא לדקה," אומר לירון.
לקראת השנה השנייה ולאור ההצלחה המוכחת של הפרויקט נוצר קשר עם הסוכנות היהודית אשר אימצה את העמותה ופתחה בפניהם דלתות ואפשרויות רבות כולל ייצור של הקופסאות בארץ. בעמותת "לצאת מהקופסא" של שנת 2010 נתרמו ההכנסות מהמכירה לטובת פרויקט כנפיים, תוכנית המסייעת לעולים חדשים שהיו חיילים בודדים בצבא להשתלב בחברה עם שחרורם מצה"ל.
שנת 2011 עומדת בסימן התמסדות והרחבת הפעילות, העמותה שבה רשומים כיום 15 חברים נרשמה כעמותה ברשם העמותות בתמיכתה של עו"ד סיגל שלימוף אשר מלווה את לירון מראשית הדרך ולירון מונה כמנכ"ל העמותה עם ועד מנהל של 6 איש כולם בגילאים שבין 24 ל 29. העמותה נהנית מגרעין מסור של כ- 30 מתנדבים אשר באופן מפתיע מעטים מהם, אם בכלל, הם מעצבים.
העמותה השיקה זו השנה הראשונה את "סטריט פרינט", תחרות בנושא כרזות ופרסום מסיבות ואירועי תרבות בתל אביב אשר כוונתה היא לקדם את המודעות לקיומה של אומנות רחוב ואת המעצבים והאומנים המקיימים אותה.
פרויקט "לצאת מהקופסא" הנערך השנה, זו השנה השלישית, יצא לדרך השנה בחסות טמבור וביריד "צבע טרי" שהתרחש באפריל נמכרו כבר למעלה מ 3000 קופסאות. הכסף שייאסף יופנה למימון תוכנית "מעצבים לעתיד" שמפעילה העמותה בבית הספר המקצועי, מקס פיין שבתל אביב. זוהי גם הפעם הראשונה שבה הכסף שמגויס במסגרת "לצאת מהקופסא" השנתי הולך לקידום פעילות ומטרות של העמותה עצמה. במהלך שלוש שנות פעילותה גייסה העמותה תרומות בסך חצי מליון ₪ והיקף הפעילות הכולל מוערך בשני מיליון.
ההפיכה של העמותה לגוף רשמי הגיעה מתוך ההבנה שעל מנת שהעשייה והפעילות יהיו משמעותיות כמו גם הצורך בגיוס גוף חיצוני שייתן גב כלכלי לפעילות העמותה יש צורך בניהול והתנהלות באופן מקצועי וברמה גבוהה.
לסיכום, אני שואל את לירון אם הוא יכול לחשוב על עצה אחת ליזם מתחיל ואחת למעצב בתחילת דרכו.
לירון חושב קצת ומתחיל לנסח שתי הצעות ואז עוצר ושואל; "אפשר רק עצה אחת אבל לשניהם יחד?"
כמובן.
הכי חשוב זה 'הביחד'. לפעול בשיתוף ולא לפחד מלשתף ולעשות דברים כקבוצה. 'הביחד' הוא הסוד והכוח של עמותת "לצאת מהקופסא". האנשים הטובים שנתרמים ונותנים כל אחד את מה שהוא טוב בו לטובת העשייה המשותפת. קבוצה זה כוח, זו העשייה החשובה. מתוך הכיף של העשייה המשותפת מגיעה גם ההצלחה של הפעילות של העמותה המתקיימת מתוך תמיכה, הבנה, החלפת רעיונות ושיתוף.
ומה תרצה לעשות כשתהיה גדול?
אני כבר עושה את זה והלוואי שאוכל לעשות את זה כל חיי.
