מתוך קטלוג התערוכה "שורשים משותפים: מפת עיצוב בגבולות פוליטיים משתנים"
נסיעה למרכז אירופה קשורה עבורנו, בני דור שני ושלישי, לזיכרונות ויזואליים, סיפורים אישיים, חפצים וצילומים שאינם עוד. לימודי אירופה, ההיסטוריה של העם היהודי ולימודי השואה, אותם לומד כל תלמיד תיכון חילוני בארץ, מתערבבים עם המציאות העכשווית.
הנחיתה בוורשה שנדמית ברגעיה הראשונים לכל נחיתה בשדה תעופה אחר, הופכת במהרה, עם הנסיעה ברכבת, לרצף של זיכרונות לא לנו ומראות נשכחים מתצלומים בשחור ולבן. האם ייתכן שאלפי התצלומים והסרטים, הטקסטים והעדויות, הפכו את הנוף המוחשי למוכר כל כך? הרי לא נולדתי כאן, בפולין. הזיכרונות האישיים שלי קשורים לירושלים – לריחות ולטעמים שלה, ובכל זאת, נדמה היה לי, לפני כשנתיים, ברכבת בין ורשה ללודז׳ שחלק שלי שייך לכאן. לודז׳ אפורה, עגומה, חסרת צבע, בתיה מתפוררים. הכול נקי אמנם, אבל לא מטופח וקר. קפוא. אני נוסעת לכתובת ששלחה לי אגניישקה יעקובסון, אוצרת שבוע העיצוב בלודז׳, ובבת אחת אני נמצאת בחזרה בטריטוריה מוכרת. עיצוב עכשווי.
חלל עצום של מפעל ישן בנוי לבני שמוט אדומות, חלונות גדולים, אלפי מטרים סביב חצר מרוצפת אבנים, שודאי שימשה עגלות ומשאיות, ועכשיו היא מלאה בכיסאות ובשולחנות של בית קפה המגיש מרק ירקות בקערות נייר חד פעמיות. עוד שעה וחצי נותרו לפני ההרצאה שלי ואני הולכת בין הביתנים והחפצים המוכרים. אלה כמו לקוחים מתערוכות בוגרים של בצלאל, שנקר או המכון הטכנולוגי חולון, אירוניה בתלת מימד, אלתור מתוכנן, חומרים ראשוניים מעובדים במהירות וקונספטים מוכרים ממלאים את התערוכה. ״זה לא יכול להיות,״ אני אומרת לאגניישקה, ״זה נראה כמו עיצוב ישראלי״.
קראנו לה בשמות רבים כל כך בשנתיים שבה נארגה התערוכה בין חולון ללודז׳: "מזרח חדש", "שגרירויות עיצוב", "גבולות פרומים". חיפשנו שם שיבטא את תמונת המצב החד-פעמית שאנחנו עומדות להציג. מעצבים שנולדו במדינות מרכז אירופה, עוד בתקופה הקומוניסטית, ועם סיום לימודיהם הם פועלים במרחב פוליטי חברתי וכלכלי מערבי, חופשי ורב אפשרויות. ״אנחנו,״ כך אומרת מעצבת צעירה מפולין,״ הרבה יותר יצירתיים מהילדים שלנו. חיינו יחד, בחצר המשותפת והמצאנו צעצועים ומשחקים ממקלות וגרוטאות. היום הכול מוכן, לא צריך להמציא שום דבר יותר, אין אתגרים״. לצד יצירתיות ייחודית, העיצוב הפולני, רומני, הונגרי, קרואטי, סרבי, בולגרי, צ׳כי וליטאי, חזר אחרי שנים של
אחידות עיצובית וצבעוניות מוגבלת, אל השורשים המסורתיים של תרבות החפצים המרכז אירופית: רקמה עשירה בצבעי אדום וכחול, זכוכית בניפוח ידני וקרמיקה מעוטרת, סריגה, קליעת נצרים, גילוף עץ ומוטיבים כפריים. ההתרפקותהעיצובית פינתה את מקומה, אחרי מספר שנים מועט, לעיבוד חדש של חפצים ורהיטים הנושאים בתוכם זיכרונות, סימנים משותפים, כמו קוד גנטי העובר ביניהם ללא קשר לגבולות גיאוגרפיים, שפה או מדיניות פוליטית.
במשך העבודה על התערוכה חיפשנו דרך לבטא זיכרונות של עיצוב מרכז אירופי בעיצוב ישראלי. יצרנו מפת נדידה של רעיונות, חפצים ומחשבות שתבטא את התנועה משם לכאן, מלודז׳ ללודז׳יה. זיכרונות מסורתיים של עיצוב מרכז אירופי, בעיצוב מזרח תיכוני. מזרח חדש.
תודה לאגניישקה וקלרה על עבודת האוצרות המורכבת ביותר שנעשתה עד היום במוזיאון, במסירות, באהבה ובמקצועיות. תודה ליוסי פרידמן, על ההזדמנות ללמוד ולהקשיב. ותודה לצוות המוזיאון שמאפשר לי ללמוד, לחשוב, להרחיק ולחקור, לגלות ולחזור.
התערוכה שורשים משותפים הוצגה במוזיאון העיצוב בתאריכים: 15.11.2012 – 25.03.2013
