בתצוגת בוגרי המחלקה לעיצוב אופנה ויצו חיפה, "ישראליות" היתה הנושא המרכזי. 21 בוגרים עלו לבמה עם קולקציות הגמר עליהן עמלו בשנה האחרונה והציגו את הפרשנות שלהם לנושא.
אתמול התקיימה התצוגה השנתית של בוגרי המחלקה לעיצוב אופנה של ויצו חיפה. התצוגה, שסימנה את פתיחתו של חודש הבוגרים, הייתה בסימן ישראליות. בניגוד למקובל, החליטו סגל המחלקה לתת לסטודנטים נושא-על לקולקציות הגמר השונות, הנושא הנבחר – ישראליות. כל סטודנט פירש את הנושא בדרכו שלו ועל הבמה עלו 21 קולקציות שונות שנתנו מענה למגוון סגנונות אופנה, ממחויט דרך שמלות ערב ועד לבוש רחוב (streetwear). כמה קווים עברו כחוט מחבר בין הקולקציות השונות ובראשם השימוש הרחב בבדים סינתטיים. הבדים המבריקים, השקופים, הקשיחים, הניילונים והמטאליים בלטו על המסלול והעלו תהייה האם השימוש בהם תחת הכותרת הכפויה "ישראליות" מעביר ביקורת (גם אם לא מודעת) על הצורך לעצב קולקציית גמר תחת נושא מוכתב. קו נוסף היה השימוש בפלטת צבעים מונוכרומטית – היו שהקדישו את כל הקולקציה לצבע יחיד על גווניו והיו שיצרו קולקציות בהן כל מערכת לבוש זכתה בצבע אחד ויחיד משלה.
בחרנו את הקולקציות הבולטות:
אירית לוסטגרטן – ספקטרום רוחני
מחשבות ראשוניות: גיאומטריה, שקיפויות, עטיפות ממתקים, יעקב אגם, פוטוריסטי, מטאלי, מבריק, הדפסים, צרימה צבעונית מרתקת.
השאירה עלינו רושם: כשהדוגמן הראשון יצא, התנגשות הצבעים, ההדפסים והקווים סימאו את עינינו, אבל עם כל דגם שיצא אחריו, הקולקציה התגבשה בצבעוניות מרתקת שבתחילה היתה צורמת ולבסוף התאחדה לפרשנות טקסטילית מעניינת ומוצלחת. גם בלי לקרוא את הטקסט שנלווה לכל אחת מהקולקציות, היה ברור שיעקב אגם נמצא בכל כיס ובכל תפר.
הברקה: השימוש בבדים והדפסים בצבע כסף הזכיר מים ודימה באופן ברור אבל לא מילולי מידי את המזרקות של אגם.
רעות קליפה – בין קודש לחולות
מחשבות ראשוניות: פייטים, משטחים נוצצים, רקמה עבודת יד, סמלים מפורקים, מגן דוד, מנורה, שקיפות, הדפסים.
השאירה עלינו רושם: למרות חוסר אחידות ברמת הדגמים, הקולקציה הייתה מעניינת והצליחה ליצור מראה צנוע אבל נועז בו זמנית. נושא השכבות קיבל משמעות קצת שונה כשקליפה בחרה לאגד יחד שכבות של בדים שקופים ומודפסים, התנועה של השכבות – ביחד ולחוד – הצליחה ליצור ערך מוסף לנושא השכבות המוכר. בלטו במיוחד שני המעילים – האחד מודפס ועליו רקמת פייטים וחרוזים והשני מעיל לבן עשוי פאנלים מבד נאו פרן (בד המיועד במקור לבגדי צלילה) בעל שדרה גבית שחורה עשויה פייטים.
הברקה: המעיל הלבן. מדויק, מרגש, ייחודי ועל זמני.
אמי ניקולאיבסקי – ארץ נהדרת
מחשבות ראשוניות: צבעוניות, הדפסים, הומור, טקסטורות, משחקיות, קווילטינג (Quilting), צלליות מעניינות, ישראליות.
השאירה עלינו רושם: הרושם הראשוני היה של בוגרת שנהנתה מיצירת פרויקט הגמר שלה. למרות הישראליות שלה מילולית וצועקת מכל הדגמים, התוצאה היתה כיפית, קלילה, נעימה וגם שוברת כמה מוסכמות. הצבעוניות הייתה בולטת אבל לא מובנת מאליה (כתום-כחול הוא לא שילוב שכיח ובחירת הגוונים שלה הייתה מדויקת), משחקי הנפח נתנו לקולקציה טון משועשע, בד הפוך, שבדרך כלל מתקשר לכבדות מעילי החורף, קיבל תרגום קליל וקיצי בדמות סרפן תמים/ילדותי/נאיבי עליו מודפס הלוגו המוכר "יוצר בישראל". ואילו בד פרחוני נבחר דווקא לשמש כמעין וסט לגבר. ההדפסים שהלכו ונערמו זה על זה במערכות הלבוש הצליחו ליצור עומס אבל התחמקו מכבדות שבדרך כלל מגיעה איתם.
הברקה: האותיות שהתחבאו בשמלת הבבושקות, גאומטריה מכוונת ובעלת מטרה ומשחק משעשע לצופים.
אורטל יחזקאל – דיסטרביה
מילות מפתח: מונוכרום, שמנת, לבן, צהוב, סריגים, טקסטורות, שכבות, גאומטריה, שכמיות, גסות, רכות, טבעי, פראי, שלם.
השאירה עלינו רושם: הסטיילינג המדויק והראוי לציון, הגזרות המעניינות, ההרגשה הפראית. הטקסטורות הגסות הזכירו שכמיות של רועי צאן מדבריים ומערכות הלבוש הצהובות את השמש הקופחת עליהם. האיזון בין הגס לעדין ובין השכבות לחלקים החשופים של הגוף היה מדויק ורגיש. היתה הרגשה שהקולקציה שלמה, מערכות הלבוש שהרכיבו אותה תמכו זו בזו והצליחו להיות מעניינות גם בזכות עצמן. זו קולקציה שהצליחה להעביר את היותה סך כל חלקיה בצורה המיטבית.
הברקה: לא העלינו על דעתנו שבקולקציה אחת אפשר להכיל כל כך הרבה גרסאות לשכמייה. הקולקציה שהייתה מהודקת ואופנתית נתנה הרגשה שככה צריכה להתלבש מלכת המדבר לו המסע האתגרי היה נעשה בסטייל ושיק.
