הם זכו בפרס בינלאומי נחשב. מיוצגים על ידי גלריה יוקרתית במילנו, זכו לתשומת לב ניכרת ביריד "צבע טרי" האחרון ועכשיו הם במוזיאון העיצוב. סטודיו מג'נטה מסכמים שנה.
הכול החל מצורך. רונן בבלי צריך היה לבנות גוף תאורה מעל המיטה של בתו. אז הוא החל לשחק בחומרים רכים. אל הצורך הזה התווסף החיפוש המתמיד של רונן אחר חומרים חדשים ומחברים יוצאי דופן, תוצרים של מפעלים ותיקים שעומדים להעלם מן העולם. ואז הגיעה הפנייה של יריד צבע טרי. לאחר שהציגו בתערוכה המקדימה ובחלל המרכזי של היריד בשנה שעברה החליטו חברי מג'נטה לבנות הפעם מיצג לא מסחרי ולעסוק בנושא שהעסיק אותם במשך תקופה ארוכה בסטודיו – חשמל במתח נמוך העובר דרך גופי התאורה עצמם. כשהגיעו לחצניות המתכת שמצא רונן באחד המפעלים שבהם הוא נוהג לשוטט היה ברור לכולם שהם מצאו את ה"שחקן המרכזי".
התוצאה – חלל אור עשוי מתכת המוליך חשמל, מנוקד בדוגמה חזרתית של לחצניות מתכתיות, וממנו נתלות מנורות בד רכות באשכולות אשכולות כאילו התקבצו יחד לחזק זו את זו ולהעצים את כוחן מן ההסתופפות המשותפת.
"בתהליך החשיבה בסטודיו חשבנו הרבה על מה זה עדר או להקה, חשבנו גם על תנועה והבנו שהריבוי הופך לפאטרן ומעורר תחושה שהמיצב הוא אנושי," אומר רונן. "וכמו כל דבר אנושי, למקריות יש כאן תפקיד מרכזי," משלימה אורנית ארנון את דבריו. "כשהקמנו את המיצב במוזיאון נפלה מנורה אחת ויצרה קומפוזיציה חדשה, אז החלטנו להניח לה להוביל את התנועה וקיבצנו את השאר סביבה."
העיסוק הזה בריבוי ופאטרנים, מתברר, אינו חדש לרונן בבלי. כבר בשנה ב' בבצלאל בקורס להמחשה חזותית (שהעבירה המורה המיתולוגית מילכה צ'יזיק ז"ל) הוא השתמש בריבוי והפעלה של הצופים, אלא שאז היו אלה ביצי עין. "לשיעור הראשון שלנו הגיעה מילכה לבושה כהומלסית," מספר רונן. "לא ידענו בכלל שהיא המרצה, עד שחשפה את עצמה ואמרה שמעכשיו היא מצפה שבכל שבוע אחד הסטודנטים יפתיע את כל השאר. "היו במיצב הזה 500 ביצי עין. בכניסה חילקנו לסטודנטים סיכת דש הנראית כביצה והם היו בטוחים שהם נכנסים לארוחת בוקר. כשנכנסו פנימה הם ראו מישהו עומד ומטגן ביצה והחליטו לשתף פעולה ולהמשיך את השביל. רק בימים האחרונים אני רואה את הקשר בין העבודה הזו למיצב העכשווי."
אבל המעשה הזה שהתחיל בביצת עין והסתיים לעת עתה במיצב תאורה במוזיאון העיצוב, הוא רק חלק מן העשייה של סטודיו מג'נטה, אחד מן השבילים המתפצלים ומעוררים מחשבה המאפשרת להם לעצב באופן הנטול תכתיבים חיצוניים. לצד העבודה העיקרית שלהם עם מותג האופנה קסטרו (הם בונים להם את כל ריהוט המתכת בכל החנויות שלהם בעולם) מצליחים חברי הסטודיו בשנים האחרונות להציג תערוכות כמו "הקובעים חוק לעצמם" בגלריית פריסקופ. לזכות בפרסים בינלאומיים כמו פרס Lexus Design Awards 2014 בעבור הספרייה "מנוף" שעיצבו רונן בבלי ואורנית ארנון ופרסים בינלאומיים נוספים על המנורה Didi. היום חמישה אובייקטים בעיצובם מוצגים בגלריית דילמוס הנחשבת במילנו והם ממשיכים ומתכננים וחוקרים צורות חדשות ופנים יצירתיים של תצוגה.
"כשהקמנו את המיצב במוזיאון הרבה מאוד מההחלטות קרו תוך כדי תנועה, בשטח עצמו", אומר רונן. "לכן החלטנו שנבוא כמה פעמים לאורך השנה הקרובה ונשנה את המיצב." המשחק בלחצניות המתכת מאפשר תנועה מתמדת של הגופים התלויים. במיצב שהוקם ביריד חשבו תחילה חברי הסטודיו לאפשר לכמה אנשים שהם חפצים ביקרם להזיז כמה מנורות בודדות על פני הקיר. אך, בדיעבד התברר שהקהל הישראלי הוא "מאוד השתתפותי" והקיר הפך לאינטראקטיבי. ברגע שאדם אחד נעצר והחל להזיז את אחת המנורות, התקבצו אחרים סביבו. אנשים התעכבו, לקחו חלק והתבוננו. "זו המטרה," אוצר רונן. "אני תמיד אומר שאם אתה מצליח לעכב מישהו לרגע, להתבוננות נוספת, זו הצלחה גדולה."
