ממסכה למסך: המסת גבולות וזהויות

אם נתקלתן בפרסומי תערוכת ״שובר.ת שוויון״ בפלטפורמות השונות, וודאי הבחנתן בדימוי הראשי המלווה אותן – פנים בעלות עיטור שבטי־עתידני, עטויות ברדס וורוד. דמות זו היא חלק מהעבודה "גן בכחוס" (Bacchus Gen), מיצב מציאות רבודה של מעצב האפנה ואמן התלת־ממד רועי דרהי. בכחוס הוא שמו הרומי של דיוניסוס (Dionysos) – אל היין, הפריון והאקסטזה במיתולוגיה היוונית. דמותו של דיוניסוס, שהיווה את ההשראה למיצב, קשורה בעירוב בין זהויות והמסת גבולות. זהו גם מוטיב מרכזי בחג הפורים, הנחגג השבוע. ואכן, מהותו הסמלית וההיסטורית של חג הפורים קשורה גם היא בפולחן דיוניסוס.

בעבודה זו, דרהי חוקר את דמותו רבת הפנים של דיוניסוס. על גבי מיצב וידיאו־ארט בן שבעה מסכים מופיעות ארבע דמויות ממודלות בטכנולוגיית תלת־ממד המבוססות על פניו של דרהי. כל דמות עוטה מערכת לבוש המהדהדת את צורותיהן המשתנות של דיוניסוס ופמלייתו, ומגלמת היבטים שונים של טרנספורמציה ודואליות. בנוסף, דרהי יצר חווית מציאות רבודה בה מבקרי התערוכה יכולים לעטות על פניהם את אביזרי האווטארים שעיצב. בסיפור המיתולוגי דיוניסוס היה בנו של זֶאוּס ובת תמותה, אשר נהג לנדוד ולהפיץ את בשורת ייצור היין, שייצג את דמו. התלוותה אליו פמליה המסמלת מצבי כלאיים: מנאדות (Maenads) – נשים שברחו מביתן אל היערות והפכו לכוהנותיו, הסילני (Sileni) והסטירים (Satyre) – אסופת יצורים היברידיים, עירוב של אדם וחיה. הכת הדיוניסית נהגה בפולחן שהיה אירוע אקסטטי של ריקוד, אירוטיות ושימוש בסמים, לעיתים תוך התחפשות לבני פמלייתו המיתולוגיים – עד־לא־ידע.

"שיבוש הגבולות הדיוניסיים באמצעות במציאות רבודה"- מתוך 'גן בכחוס', עבודתו של רועי דרהי (צילום: אלעד שריג).

מטרת הפולחן הייתה חתירה להתמזגות וביטול מחיצות – בין המינים, בין המעמדות, בין הטבע לתרבות ובין האנושי לאלוהי. האל ייצג המסת גבולות – באופיו ופמלייתו – ופולחנו חתר גם הוא לאותה פעולת שיבוש זהותית. הזהות מייצרת נפרדות, המייצרת סדר, המייצרת התרחקות מן הכאוס, המייצר חיים. בראשיתה, נרדפה כתו של דיוניסוס בידי השלטון היווני, עד שזה החל למתן את תפיסתו ומהמאה השישית לפנה"ס, נערכו בערי יוון ובכפריה חגיגות הדְּיוֹנִיסִיָה (Dionysia). מאוחר יותר, מסורת זו אומצה בידי הרומאים ונקראה הבכחנליה (Bacchanalia).

יסודות פולחניים אלו הביאו לצמיחת הקרנבל הנוצרי בימי הביניים – אירוע פומבי המציין את מות ישו ותחייתו, ונחגג בליווי תחפושות, מוזיקה וריקודים. הקרנבל (מקורו בביטוי האיטלקי "Carne Vale" – "להניח את הבשר בצד") ביטא מעבר בין הפיזי לרוחני, פרידת האדם מהנאות הגוף בטרם ארבעים ימי הצום (Lent). מסורת הקרנבל פשטה באירופה והפכה מנהג חילוני, ובמאה ה–18 התבססה גם באמריקה בחסות הקולוניאליזם. החוויה הקרנבלית מתאפיינת בהמסת גבולות – חיים ומוות, גוף ורוח, אמת ובדיה, חטא וגאולה. טקס ההתחפשות, העומד במרכז ההוויה הקרנבלית, מהווה אמצעי לשחרור תרבותי, מגדרי ופוליטי. הוא מאפשר ראיית עולם חלופית הנפתחת אל האחר, ומתמסרת לאי-ההגדרה. פרידריך ניטשה טען כי הקרנבל מאפשר התקרבות לכאוס הדיוניסי הבראשיתי, ההכרחי לכינון התרבות והאמנות.

בעבודתו, דרהי מייצר מרחב קרנבלי בעל ממד עתידני – דמויותיו הן שעטנז בין המיתולוגי והמלאכותי. בכך הן נוגעות למושג הסייבורג – עירוב של גוף חי ומכונה, המציג לכשעצמו אסתטיקה של טשטוש גבולות, הכלאה של המוכר והזר המערערת על התבנית הבינארית המסורתית. הסייבורג מייצג את העולם ההיברידי, המגדיר את הזהות המינית, הפוליטית והפילוסופית של האדם בסביבה הטכנולוגית של ראשית המאה ה־21.

המסכה, מוטיב מרכזי בחג הפורים, היא בסיס היפוך התפקידים הקרנבלי – היא מכסה את הפנים אך גם מחקה את מאפייניהן, ובכך מאפשרת את מיסוך הזהות. בתרבויות שבטיות, האמינו כי המסכה היא אובייקט מאגי שעטייתו מזמנת כוחות נסתרים החודרים אל הגוף ומתמזגים בו. ביוונית, היא נקראת בשם "פרסונה" ("להישמע דרך"), לאור שימושה הבימתי בעת שהשחקן נדרש להציג לקהל את מהותו הפנימית. מושג זה היווה את בסיס פרשנותו המודרנית של הפסיכולוג קארל יונג, לפיה המסכה איננה מהות עצמאית, אולם היא מגוננת על הנפש ומאפשרת את חירותם של חלקים סמויים באישיות. הווירטואליות בעבודתו של דרהי מביאה את המסת הגבולות אל נקודת שיא. טכנולוגיית המציאות הרבודה מאפשרת למבקרים, לאווטארים ולדרהי כיוצר, להשתלב זה בזה באופן קרוב יותר מאי־פעם. מסנני פנים בטכנולוגיית מציאות רבודה (״פילטרים״) הם כלי המאפשר התבוננות מנקודת מבט חדשה.

עבודתו של דרהי חוקרת מגדר במבט פרוספקטיבי. דרהי מעיד כי עבורו, המציאות הרבודה מאפשרת לנו להרחיב את ההסתכלות על כלל השכבות המרכיבות את זהותינו. בלחיצת כפתור וללא שינוי פיזי, נוכל לנוע בין הגברי לנשי, בין החייתי לאנושי, בין המיתולוגי לממשי, המלאכותי לביולוגי. ואכן, לא רק בפורים אנו מרחיבים את גבולות זהותנו – בכל פעם שאנו מודדים פילטר חדש, אנחנו מייצרים ייצוג היברידי חדש עבור הממד ווירטואלי. בחסותו, נוצר קרנבל גלובלי של עירוב עולמות.

מקורות

• בר נוי, ל׳, מוסן לוי ב׳ (2023), בצלאל כתב עת לתרבות חזותית וחומרית, קוויר, גיליון 9.
• גורביץ', ד' וערב, ד' (2012): אנציקלופדיה של הרעיונות: תרבות, מחשבה, תקשורת, תל אביב: בבל ומשכל (ידיעות ספרים).
• ניטשה, פ' (1976): הולדת הטרגדיה מרוח המוזיקה, תרגום: י' אלדד, תל אביב וירושלים: שוקן. 
• Jung, C. G. (1980), The Archetypes and the Collective Unconscious. [Princeton, N.J.] :Princeton University Press.