נראה שהחיפוש אחר חומריות חדשה הוא נצחי. בכל שנה מסיימים מאות סטודנטים את לימודי העיצוב שלהם. בכל שנה הצופים מגיעים להתבונן, להתרשם ולהציץ לרגע קל אל תוך מוחם של הבוגרים הצעירים. לראות את התוצאה של תהליך ארוך כל כך שמתחיל בגרעין קטן של רעיון, ממשיך במחקר עמוק, בניסיונות רבים, חלקם כושלים וחלקם מוצלחים ומגיע לסופו במוצר מוגמר. חלק גדול מתהליך זה מוקדש לחומר.
בדרך כלל החלוקה ברורה, בעיצוב אופנה חוקרים טקסטילים, חוטים, בדים, סריגים. בעיצוב גרפי חוקרים נייר, קרטון, דימוי, חיתוך. בעיצוב תעשייתי חוקרים פלסטיק לסוגיו, מתכות ,עצים וכן הלאה, כל מחלקה והחומרים שלה. אך כאשר מערבבים את החומרים והמחלקות נוצרות הפתעות קטנות ומרתקות.
כזה הוא הפרויקט של דקל בניטה. בניטה, בוגרת המחלקה לעיצוב תכשיטים בשנקר, פיתחה סדרה של תכשיטים המשלבים כסף עם בטון. השילוב של הבטון, חומר שבדרך כלל מתיישב בדעתנו עם בנייה כבדה ותעשייתית, עם קונסטרוקציות עדינות של כסף גורם לכך שהתכשיטים, למרות היותם עשויים בטון, אינם נראים כבדים. הצורות של התכשיטים שנראות מוכרות מאוד, ממש כאילו נלקחו מאתרי בנייה שונים, מצליחות לעניין ולהפתיע בצורתן ותפקודן החדש.
פרויקט נוסף, מפתיע בחומריותו הוא הפרויקט "זכרונות. ילדות. שוקולד" של רינת דיאמנט מהמחלקה לעיצוב אופנה ואביזרים בבצלאל. דיאמנט, יצרה סדרה של תבניות עגולות ואסתטיות ליציקות שוקולד. חלק מהתבניות קלאסיות יותר, מטרתן לייצר מטבעות שוקולדת עליהן מוטבעים דימויי ילדות דוגמת איש "לגו" או אסימון ישן. אך תבנית אחת מטרתה לייצר שישה עפרונות שוקולד איתם ניתן לצייר זיכרונות נשכחים. העבודה המפתיעה בחומריותה ובשימושה, מרעננת בנוף המחלקה לעיצוב אופנה ואביזרים שבדרך כלל נצמדת לחומרים מסורתיים יותר.
גם במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר הייתה הפתעה חומרית נעימה. רננה קרבס בפרויקט הגמר שלה "אפקט החממה" יצרה קולקציית בגדי גברים אקולוגית. בניגוד לקולקציות אורגניות רגילות, אותן אנחנו מכירים כחלק מהטרנד הירוק שהשתלט על העולם בשנים האחרונות, קרבס לא רק משתמשת בטקסטילים אורגניים אלא ממש מגדלת טקסטיל חדש. היא פיתחה טקסטיל המורכב משילוב של בד אורגני וצמח טחב הצומח עליו ומשתרג בו. לדבריה: "טקסטיל מלבלב ו'ירוק' במלוא מובן המילה".
במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל לקחה יעל הולנדר פריט שהוא בדרך כלל נסתר בחלקו מן העין והפכה אותו למהות הפרויקט – לפריט חיצוני. הולנדר, בפרויקט שלה "2Miles" בחרה לעצב נעליים. בניגוד לחומרים הרגילים מהן בדרך כלל עשויות נעליים; עור, פלסטיק או בדים למיניהם על גבי סוליות גומי, בחרה הולנדר ליצור נעליים שלמות מגרביים. היא לקחה מוצר קיים, שאותו אנחנו רגילים לראות כביגוד תחתון, והפכה אותו בעזרת תהליכי הקשיה ועיצוב שונים לאביזר עליון – לנעל עצמה.
מי שעוד משתמשת בחומר מפתיע שמשפיע באופן בלתי רגיל על התוצאה, היא מיכל פרגו מהמחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית. בפרויקט שלה Else, פרגו עושה שימוש ביריעות ספוג בכדי ליצור תבניות חדשות ליצירת קרמיקה. בטקסט הנלווה לעבודתה היא כותבת: "התבניות והייצור הסדרתי הפכו את המוצרים הקרמיים לבעלי אופי פלסטי. אני מעוניינת לשנות את השפה העיצובית הרווחת ולתת למשטחים שונים ולנראות קראמית אותנטית מקום בשיח העיצובי". התוצאה היא כלים מרתקים בעלי טקסטורה של ספוג, הנראים כאילו הם ממש עשויים ספוג, אך למעשה ניחנים בקושי, בעדינות ובשבירות של הקרמיקה.
האשליה של חומר אחד הנראה כחומר אחר מצויה גם בעבודתה של סיון רויז מהמחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר. רויז יצרה סדרה של אובייקטים עדינים ומרשימים המורכבים משכבות רבות של משי חתוך בחיתוך לייזר היוצר אשליה של חומר אורגני. הצפייה בשרשראות הטקסטיל שיצרה, מדמה התבוננות בצמיחה איטית של צמח, ואילו התיקים שעיצבה נראים ממש כצידה הפנימי של פטריית יער גדולה. הפרויקט המרשים כל כך בעדינות וברגישות החומר שבו, מראה מה שכבר מתחיל להיות ידוע: עיצוב טקסטיל אינו רק הדפסים יצירתיים, סריגה מעניינת או אריגה לאובייקטים שונים לעיצוב הבית, הוא מכיל בתוכו עולם שלם של פוטנציאל לאובייקטים מרשימים העומדים בפני עצמם. עבודתה המבטיחה של רויז, מעוררת ציפייה רבה לגבי העבודות העתידיות של המעצבים של מחר.
