"אני עייף מעיצוב" – תחת הכותרת הזו החל רוברט טימן, העורך של מגזין העיצוב FRAME את הרצאתו המרתקת (שנערכה ביום העיון הנלווה לתערוכת עוצב בישראל 4 בחולון). ההרצאה שסקרה את תערוכת העיצוב במילנו ואת הטרנדים המובילים בעולם העיצוב בשנים האחרונות שיקפה נקודת מבט אישית של מי שמתבונן ומסקר את התחום כבר למעלה מ-15 שנה ומשווע לשינוי.
"לפני למעלה מחמש שנים התחלתי להתעייף מעיצוב," אמר טימן ומנה את הסיבות שהובילו אותו לתחושות האלה: בהולנד הכול מעוצב, עיצוב הוא לא ממש אקולוגי ומוביל גם לזיהום ויזואלי, הוא לא הכרחי וכמעט שאינו מעורר רגשות. התחושות האלה הובילו אותו לתהייה – "האם זה אני? או האם משהו לא בסדר בעולם העיצוב"?
התשובה שאותה לא ביטא במילים היתה כמובן – משהו לא בסדר בעולם העיצוב.
טימן בחן את הטרנדים שהפציעו בשנים האחרונות בעולם העיצוב. אחד מהם שאותו הוא מכנה Designvertising (שילוב של שתי המילים: Design ו- Advertising) מעניין במיוחד – השימוש שעושות חברות טכנולוגיות גדולות בעיצוב כדי לפרסם את עצמן. בין החברות מנה טימן שתיים – Canon ו- Toshiba שהציגו השנה את מופעי העיצוב המהפנטים והמדוברים ביותר ביריד השנה. חשוב לומר, עם זאת, שלצד הפרסום העצמי שלו זוכות החברות האלה הן עוסקות באחד התחומים המרתקים ביותר בעיצוב בשנים האחרונות – עיצוב התנסויות.
האירוע החווייתי של קנון (החלל עוצב על ידי אדריכלים ממשרד Torafu והדימויים המוקרנים של חברת WOW) היה מופע תלת מימדי מרהיב. אינספור חוטים דקים שחיברו בין הקירות בחלל הענקי יצרו "נבל של אורות", אבל הדימויים המוקרנים ששיקפו את מסע האור מיום ללילה ובין עונות השנה הם ששבו את הלב והדמיון. המופע כלל 20 מקרנים של קנון וטכנולוגיה מיוחדת המאפשרת הקרנת דימויים שונים בחלל במקביל.
אין זכר לעיצוב
בארוקיות, מקסימליזם, פלרטוט עם עולם האופנה (חברות אופנה שמייצרות רהיטים דוגמת הרמס, פנדי, ארמני, רלף לורן, מרטין מרג'יאלה ומיסוני), גימיקים (פיליפ סטארק יוצר מנורת אקדח), מעצבים-כוכבים, מהדורות מוגבלות ולהבדיל אלף הבדלות הטרנד המאופק – הסופר נורמל – כל אלה טרנדים שחלפו בשמי העיצוב בשנים האחרונות ותרמו כנראה לא מעט לתחושת ההצפה, הרוויה והעייפות.
חברת טושיבה, במופע מאופק יותר כמעט זני, הציגה מסע דרך מערה לבנה מלווים בפס של אור ומים, דרך חצר פנימית עם בריכת הצפה המוארת באור השמש וכלה בחלל המרכזי שבו וילונות של גשם ממסכים את החלל מוארים בנורות לד זעירות.
נראה שבמצב הכלכלי הקשה של השנים האחרונות רק חברות טכנולוגיות גדולות או חברות אופנה יכולות להרשות לעצמן להפיק אירועים מושקעים כל כך.
לפני שנה, מעיד על עצמו טימן, הייתי בנקודה הנמוכה ביותר. אלא שאז בתערוכה במילנו הוא גילה ניצני שינוי לדבריו ולאחר התערוכה הוציא המגזין מהדורה מיוחדת תחת הכותרת Design after things 2010 – או בעברית, איך אפשר להיפטר מאובייקטים? האובייקטים המעוצבים הפכו דקים יותר עד שכמעט היו בלתי נראים, מעצבים כמו מרטן באס הציגו אובייקטים וירטואליים והיו אחרים שעשו שימוש מחודש או ייצור חדש של אובייקטים קלאסיים.
השנה, אומר טימן נראה שמעצבים עלו על דרך המלך. האמיצים שבהם הפכו ליותר תעשייתיים. דוגמה טובה לכך היא חברת Plank שהציגה כיסא יחיד של קונסטנין גרצ'יץ במקום עשרות אובייקטים בשנים קודמות.
והמסקנות: אנחנו זקוקים ליצרנים שיש להם האומץ לבחור. אנחנו זקוקים למשקיעים שישקיעו בעיצוב. אנחנו צריכים להשקיע בפרסום ומיתוג.
אבל מעל הכול – אנחנו זקוקים לחזון.
שולחן ארוחת הבוקר של איינדהובן
האקדמיה לעיצוב של איינדהובן עסקה גם היא בניסיון להגדיר מחדש את העניינים החשובים באמת בעולם העיצוב. לאחר שבשנה שעברה העלתה בעיקר שאלות השנה גייסה בוגרים ומורים שינסו לספק תשובות. מפגשים שונים והרצאות התקיימו תחת הכותרת My Way.
"אנחנו רואים דרכים חדשות: מעצבים מחפשים תפקידים חדשים בין התחומים או פועלים יחד כקבוצה, ממזגים ידע, איכויות ונקודות מבט." הם כתבו במצע התערוכה.
לצד עבודות הבוגרים המוצגות מדי שנה, בוגרים צעירים של האקדמיה סיפרו על עבודתם, התראיינו וענו על שאלות הנוגעות לדרך בה בחרו ללכת.
תחת הכותרת Design Matters (משחק מילים שמשמעו – נושאי עיצוב וגם עיצוב הוא משמעותי) צולמו והוקרנו סרטים בהם חיוו מעצבים ואוצרים את דעתם על הקשר או החשיבות של עיצוב לחיינו.
