היא זכתה לאחרונה בפרס אנדי היוקרתי ותערוכת יחיד שלה מוצגת בגלריה פריסקופ בתל אביב. ראיון עם מעצבת הטקסטיל גלי כנעני.
תערוכת היחיד של גלי כנעני, OSLO XXL, נפתחה לקהל הרחב באחד הערבים החורפיים והסוערים שידעה תל אביב השנה. לעומת הקור בחוץ, בחלל התערוכה (המוצגת בימים אלה בגלריית פריסקופ) שוררת אווירה אינטימית וחמה. בצד אחד עבודות ארוגות קטנות, בצד השני תצלומי ספרים ובמרכז הגלריה ספריית עץ גדולה וכבדה ועליה הספרים עצמם.
השאלה המתבקשת הראשונה שעולה על הדעת היא מה בין ספרים לטקסטיל בכלל, ולאריגה בפרט?
לעולם הספרות ולמלאכת האריגה יש לא מעט נקודות השקה: אריגה על נול, כמו קריאת ספר, היא פעולה אינטימית הנעשית לבד ובשקט; שתי הפעולות, גם אריגה וגם קריאה, הן פעולות הנעשות על ציר של זמן, עם הפסקות הקוטעות את הרצף; ישנו גם הרבה דמיון ויזואלי בין העולמות – חוטי השתי הצפופים המושחלים בנול נראים מן הצד כמו דפים של ספר עב כרס.
כנעני הפכה את הדמיון הזה לקישור ממשי בסדרה אחת של עבודות המוצגת בתערוכה בשם "pattern book" או "ספר הדוגמאות". זו סדרת צילומים מרתקת שהיא תוצאה של עבודה על מדף הספרים הביתי. נדמה שהעבודות המוצגות בתערוכה הן רק קצה חוט של מה שיכול להתפתח מהן בעתיד. אפשר כבר לדמיין מילון בדים שלם, הנארגים מדפיהם של ספרים אלה. איך ייראה דריל או פפיטה או אולי אפילו פיקה (שמות של חיבורי אריגה נפוצים. ש.ש)?
בחלקה השני של התערוכה מוצגות עבודות ארוגות קטנות, תחת זכוכית, של חלקי בגד שונים, פעם חפת, פעם שרוול, פעם כפתורים רכוסים. עבודותיה הארוגות של כנעני נוצרו על נול ידני, בעמלנות וסבלנות אין קץ, כזאת שלעיתים יכולה לזכות בהערכה של יודעי ח"ן בלבד. כנעני בחרה בפרטי לבוש, פרמה חלקים מהם ואז ארגה אותם מחדש לתוך חוטי השתי של הנול. מדובר בעבודת נמלים, עבודה מאוד עדינה ודקה במיוחד לאור העובדה שבחוטי השתי השתמשה כנעני בחוטי תפירה לבנים בצפיפות גבוהה של 30 חוטים לס"מ.
מעניין לבחון את הקשר בין ספרות לאריגה גם דרך הדימוי שנוצר. דפי הספר מתמלאים מילים, פסקאות, סיפור, תמונה. גם החוטים מהן מורכב האריג מייצרים יחד דימוי. דוגמה טובה לכך הן העבודות הארוגות בעלות ההדפס. ההדפס המקורי נפרם ונוצר מחדש בהתערבותה של כנעני.
שני חלקי התערוכה משלימים וגם מחזקים זה את זה. יתרה מכך, נדמה שבעבודת ה"ספרים" ישנה משחקיות ואתנחתא מעבודת הנול הסיזיפית. אפשר לדמיין את כנעני עובדת שעות, מוציאה את הספרים, ממיינת אותם לפי גודל וצבע ומסדרת אותם מחדש ב"נול" המאולתר כשבראשה הדימוי הרצוי, שהוא למעשה חיבור של חוטים מעולם האריגה.
נפגשתי איתה לראיון קצר:
מהיכן נובע שם התערוכה?
כל השמות של העבודות הם מאוד לאקוניים. לא רציתי משהו יותר מדי עמוס במשמעויות. בשם OSLO יש מגוון אסוציאציות אבל בכולן התחושה היא של ערים רחוקות. ה XXL מחבר לעולם של הבגד, לעולם של לבוש. אהבתי גם את המשחק הזה בין ה XXL לעובדה שהעבודות מאוד קטנות.
בעצם השם OSLO XXL לקוח מתווית של אחת החולצות בתערוכה.
כן. הכול מקרי ובדיעבד, כמובן. כל הבגדים שבתערוכה הם יד שנייה, אספתי, קיבלתי וקניתי.
רק בדיעבד התווית הזאת על אחת החולצות, OSLO XXL, התאימה לי כשם לתערוכה עצמה.
אחת מנקודות ההסתכלות המעניינות בתערוכה היא זו של תלמיד-מורה-תלמיד.
כנעני החלה את דרכה במחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר, שם למדה במשך 4 שנים עם ישעיהו איש גבאי האוצר של התערוכה. כיום היא בעצמה מרצה במחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר ובמחלקה לצורפות ואפנה בבצלצל.
ספרי לי קצת על מערכת היחסים המיוחדת שלך עם איש ועל תהליך העבודה המשותף לקראת התערוכה.
איש ואני נמצאים בקשר רציף מאז סיום לימודיי. במשך השנים צברתי גוף רחב של עבודות והרגשתי שהגיע הזמן לתערוכת יחיד. מיד פניתי לאיש בבקשה שיאצור את התערוכה והוא הסכים ללא היסוס. ההנחיה שלו היתה מאוד עדינה. הוא לא אומר הרבה וזה מאוד מאפיין את הקשר שלנו עוד מימי הלימודים. מספיק שהוא יזרוק לי מילה אחת וזה כבר נותן לי רעיון להמשך עבודה. הוא מנתח את הדברים ונותן לי לראות אותם דרך זוויות ראייתו, זאת לא הנחיה. לא הרגשתי כמו תלמידה, אבל מצד שני באמת איש תמיד יהיה המורה שלי. אני לומדת ממנו כל הזמן.
אתן שלוש אחיות, כולכן יוצרות, ולכולכן קשר הדוק לעולם הטקסטיל. שירי מעצבת טקסטיל ורוני צלמת שעוסקת הרבה בצילומי אופנה. איך זה קרה?
במשך כמה עונות אמא שלי הייתה עושה סריגים לרקמה של רוז'י בן יוסף. אין לה השכלה מסודרת אבל יש לה את זה. ריקי בן ארי (מאיירת אפנה מובילה מהתקופה) הכירה ביניהן והיא עיצבה סריגים שנמכרו בכל העולם. היא המשיכה לסרוג במכונה ביתית ואחר כך פתחה חנות של עבודות יד בה התקיימו גם חוגים של רקמה.
אבא של אמי נפטר בגיל מאוד צעיר, כשהייתה בת 12 והוא היה מייסטר של מפעל אריגה במגדל העמק בשם "עמק טקסטיל". לא ידעתי את זה עד גיל מאוחר. לא מזמן מצאנו כל מיני דוגמאות אריגה קטנות שלו ותעודה שלו מהלימודים שלמד בבוקרשט.
יש משהו מאוד משמעותי בקשר הזה עם אחיותיי, כל הזמן מתקיים רב שיח. רוני תמיד מצלמת את העבודות שלי, גם לספר המלווה את התערוכה. עם שירי (המציגה בתערוכה "מעצבים פלוס עשר" במוזיאון- ש.ש) יש לי דיאלוג רציף, התייעצויות וביקורות הדדיים.
גם שירי וגם רוני גרות ופועלות בתוך תל אביב. את חושבת שהעובדה שאת גרה בטבעון משפיעה על עבודותייך?
אני מאוד מחוברת לעיר, גרתי בתל אביב לפחות 10 שנים. תמיד עבדתי בתל אביב יום – יומיים בשבוע. מצד שני, יש את המורכבות הזאת. לחזור לנוף שגדלנו בו. לי זה עושה את זה יותר קשה כי אני לא רואה את כל התערוכות שבמרכז. מצד שני, הטבע פה נורא חזק ואני בטוחה שהוא משפיע, הוא מספק המון השראה.
היום אני הרבה יתר מחוברת לעונות השנה. אני אוהבת את החורף, כשאני כאן בתוך היער אם יש חורף שחון זה מאוד מדכא. אולי מה שאני רואה כחסרון לפעמים הופך ליתרון כי אני פחות מושפעת ממה שקורה במרכז גם מבחינה יצירתית.
תערוכתה של כנעני מלווה בספר מושקע ביותר, בו מאמרים של ישעיהו איש גבאי (אוצר התערוכה), קטיה אויחרמן וענת זכריה. עיצוב הספר נעשה על ידי גל סיני, במסגרת קורס עיצוב ספרים בהנחיית אביגיל ריינר, המחלקה לתקשורת חזותית, שנקר.
בשלב מאוד מוקדם החלטנו שנעשה גם ספר שיהיה כמו עוד עבודה בו יוכלו להתקיים העבודות בצורה אחרת. העבודה במסגרת הקורס וחיפוש אחר דרך לקשר בין עבודותיי לספר הן מה שהוביל אותי לסדרת העבודות של הספרים המוצגת בתערוכה. הספרייה המוצגת בגלריה הינה העתק כמעט מדויק לספרייה הביתית שלי. במשך שלושה חודשים אף אחד לא יכול היה לקרוא ספר בבית. בדרך כלל עבדתי בלילות. תמיד התחלתי מלמיין את הספרים לפי גודל. גובה, רוחב וצבע. הספרים החומים הם של נדב בן זוגי, הוא קורה ספרי פנטזיה באנגלית. בעבודות האלה חוויתי סיפוק מהיר, אחרי כמה שעות כבר יש תוצאה, בניגוד לעבודה על נול שלפעמים יכולה לקחת שבועיים. יש בזה גם משהו דינמי, מן הפסקה כזאת מהאריגה.
עבור כנעני זוהי תחילתה של שנה מרגשת במיוחד: תערוכת יחיד ראשונה ובנוסף זכייה בפרס אנדי היוקרתי לשנת 2012.
לפני שנתיים זכה בפרס צורי גואטה, גם הוא מעצב טקסטיל ובן כיתתה של כנעני מימי שנקר.
על שאלתי איך היא רואה את התפתחות הטקסטיל בארץ היא עונה:
התחום נמצא כיום בתהליך של טרנספורמציה וחיפוש דרך. אנחנו נמצאים ברגע של שינוי צורה מאוד משמעותי. בתקופה שלי היינו מאוד מכוונים לתעשייה. היו מפעלים ובכל מפעל היה סטודיו של מעצבים. בשכבה שלי אין הרבה כאלה שפועלים לבד במסגרת עצמאית. הדור שמסיים כעת את לימודיו יהיה זה שיצטרך להביא את השינוי וזאת נראית לי תקופה מאוד מעניינת.
OSLO XXL
גלי כנעני
אוצר | ישעיהו איש גבאי
נעילת התערוכה | 31.3.2012
