מה בין התערוכה של האמן הסיני המוערך איי ויי ויי בגלריית ליסון בלונדון לתערוכה "ללא מעצורים" שהוצגה במוזיאון העיצוב חולון. גילי יובל מתעכבת על נקודות המבט.
בחדר המרכזי של גלריית ליסון הלונדונית מוצגות שלוש עבודות חדשות מסדרת "Forever״ של האמן הסיני איי וייויי (Ai Weiwei). בסדרה מבנים מורכבים מדגמים מתכתיים של זוגות אופניים, כאשר קונסטרקציות אסטרונומיות ממנה הוצגו בשנה החולפת בטורונטו ובטאיוואן. בהתייחס למימדים, הגירסות שיצר וייויי במיוחד עבור גלריית ליסון נראות כמו דגם מוקטן ומופשט, מעין פרוטוטייפ, שלהן.
המיצב בטורונטו
אם מניחים רק לרגע את המטען של וייויי כאמן ביקורתי וכאקטיביסט למען זכויות אדם, מנקודת מבט טכנוקרטית לחלוטין, בולטת בתערוכה זו ההתמקדות שלו בחומרים, בצורות ובמבנים.
האובייקטים בתערוכה מציגים את יכולותיו להשתמש בצורה מוכרת עבור יצירת אובייקט בעל משמעות חדשה. כך למשל ספות עור רכות לכאורה הופכות בחצר הגלריה לספות שיש קרות וכבדות שעדיין משמרות (כלפי חוץ בלבד) את התכונות של ספת עור, למשל קפלי בד ורכות מדומיינת. באופן דומה הופכים אזיקים לאובייקט מסקרן כאשר את המתכת הקשוחה מחליף עץ מהוקצע או לחילופין אבן ירקן (ג׳ייד) ירוקה, וצורתו של קולב יומיומי משתמרת כאשר הוא מיוצר מקריסטל בוהק או ממתכת מבריקה, שהופכות אותו בבת אחת לאובייקט נוצץ תרתי משמע.
נושא שימור הצורה מתחזק כאשר מתייחסים למיצבי האופניים של וייויי, מסדרת Forever. ההתחקות שלו אחר צורה כללית יוצרת מבנה, סטרוקטורה חזקה ובלתי ניתנת לפירוק. נסו להוציא זוג אופניים אחד – והמבנה כולו יתמוטט. כוחו של המיצב מונע מהאחידות ומאי-השונות של הפרטים המרכיבים אותו, בין אם מדובר במבנה אופניים דו מימדי המתפרש על פני קיר בגלריה, או בקונסטרוקציה מסובכת ואסטרונומית המונה יותר מ-3,000 זוגות אופניים כמו זו שהוצגה בככר נתן פיליפס בטורונטו בשנה שעברה.
אופניים הפכו בשנים האחרונות לאובייקט המאתגר מעצבים ואמנים ולמושא תערוכות בפני עצמו. כאן במוזיאון העיצוב הוצגו בתערוכה ״ללא מעצורים״ ב-2013 כמאה זוגות אופניים איקוניים בהיבטים של עיצוב, היסטוריה וחדשנות. מעניין להיזכר במסלול המפותל בגלריה העליונה שבו נתלו בגובה אופניים מהאוסף הפרטי והמרשים של הארכיטקט מיכאל אמבאכר. צורת המסלול איפשרה למבקר להנות מהדרך שנפרשה לפניו ובאותה עת גם לעבור בין זוגות האופניים ולבחון מבנה, צורה וחומר. נסו להוציא זוג אופניים אחד, ודבר לא יקרה למבנה, אבל נאבד סיפור או טכניקה או רעיון, בין אם מדובר באופניים ששימשו צנחנים במלחמת העולם הראשונה או כאלה המשמשים רוכבים מקצועיים בטור דה-פראנס.
אצל וייויי לעומת זאת, החוויה שונה בתכלית. האופניים אינם באמת הסיפור והמראה המתכתי הנקי והמבריק כלל לא מעלה קונוטציה של רכיבה בעיר מאובקת ומיוזעת או רכיבת שטח הררית בטבע פראי. כאן הסיפור האמיתי הוא המבנה, הצורה הכוללת, השלם העולה על סך חלקיו.
הסטת המבט מהקונסטרוקציה הכללית אל עבר הפרט היחיד מעורר השתאות למראה הריתוכים העדינים בחיבורי המתכת של חלקי האופניים שנוצרו בידי אומן. אך למען האמת, אין ממש טעם להתעכב על הפרטים הקטנים לאחר שבוחנים זוג אופניים אחד מאחר שכל זוגות האופניים המרכיבים את המיצב זהים זה לזה ושווים זה לזה ורק החיבורים ביניהם הם אלה שמחזיקים את המבנה יציב ואיתן.
מישהו הזכיר קומוניזם?
Lisson Gallery, London – נעילה: ב19 ליולי 2014.
התערוכה ללא מעצורים הוצגה במוזיאון לעיצוב חולון בין התאריכים: 13.11.2013 – 28.03.2014
