מיצ'יטקה הירוסה | פרופסור באוניברסיטת טוקיו
לפני כמה שנים, כאשר קניה הארה סיפר לי לראשונה על התערוכה "Senseware" שאלתי אותו, אם התערוכה, שנושאה הוא פיתוחים עתידניים בתחום הסיבים, תכלול תצוגה של מחשבים לבישים והמצאות דומות. "לא, לא", הוא ענה. "זה לא יהיה פשטני כל כך". הצטערתי שלא השקעתי קצת יותר מחשבה בשאלה ששאלתי.
התערוכה "Senseware" מתמקדת למעשה בחיפוש אחר שימושים חדשים לחומרים המוגדרים כסיבים. חומרים אלה בהחלט כוללים גם בגדים, כך שהקישור שעשיתי בין נושא התערוכה למחשבים לבישים לא היה מופרך עד כדי כך. עם זאת, מטרת התערוכה היא לתקשר ברמה שהיא מעבר לחיפוש טכני אחר יישומים שימושיים.
מה זה אומר בדיוק? לפני שאנסה לענות על השאלה, הייתי רוצה לספר לכם קצת על תחום המומחיות שלי, שהוא מחשבים. טכנולוגיית המחשבים התקדמה בצעדי ענק בעשר השנים האחרונות. קפיצה זו הביאה לשיפורים מרשימים ביחס שבין עלות לתועלת, המאפשרים שימוש במחשבים או בשבבי מחשב במקומות שלא היו עולים פעם על הדעת. די לחשוב, למשל, על מספר המחשבים הנמצאים כיום בכל מכונית חדשה. מחשבים לבישים הם תוצר של אותו תהליך. ככל שמחשבים הופכים לקטנים יותר ניתן לשאת אותם בקלות רבה יותר, ולשלב אותם בתוך בגדים. התוצאה היא סוגים שונים של שימושים פוטנציאליים, כמו היכולת להקליט כל פרט ממה שאנחנו רואים ושומעים, או לתקשר בצורה טובה יותר עם התקנים אלקטרוניים שונים. כשטכנולוגיות מסוג זה הפכו לראשונה לאפשריות לפני כעשור, מחשבים לבישים הוגדרו כבגדים המתאימים לעידן המידע. למרות זאת, הרעיון הוא עדיין מעורפל למדי. כולם מבינים שדברים מסוג זה הם אפשריים, אבל עדיין קשה למצוא דרכים מוצלחות ליישם אותן. אף אחד לא רוצה באמת להפוך למעבדת מחשבים מהלכת. אנחנו נמצאים בשלב שבו הדגמנו את הפתרון למשוואה, אך עדיין לא מצאנו דרך אלגנטית ליישם את הפיתרון. במילים אחרות, יש לנו בעיה שקשורה לעיצוב. במובן זה, הארה צדק כשהחליט להתמקד בנושא השימושים האפשריים של חומרים שונים.
מנקודת מבט טכנית, ניתן להשוות את תהליך העיצוב והתכנון של יישומים שונים לתהליך של תכנות מחשבים. אך פיתוח חומרים חדשים דומה יותר לפיתוח חומרה. שני התהליכים האלה שלובים זה בזה, והכרחי ליצור איזון ביניהם. חומרה מצוינת מאפשרת פיתוח תוכנות נהדרות. מצד שני, אם התוכנות הן חסרות השראה, החומרה המצוינת מתבזבזת. כשהחומרה והתוכנות עובדות היטב יחד, הטכנולוגיה הופכת למתוחכמת יותר, וחודרת לשוק בצורה משמעותית. בתחום טכנולוגיית המידע, פיתוח שבבי מחשב התקדם בצורה מהירה כל כך, שהדיון ביישומים אפשריים הקדים את הבנת האופן שבו ניתן לשלב את השבבים עם חומרים שונים. כיום, לעומת זאת,עיקר המאמץ מושקע באיזון שבין פיתוח חומרה לפיתוח תוכנות.
במקרה של מחשבים לבישים, אפשר בהחלט לחשוב על שילובים אפשריים בין טכנולוגיית מידע לבין בגדים. הבעיה היא להבין כיצד ניתן ליישם רעיונות כאלה. אי אפשר לחשוב על המחשבים בנפרד מהבגדים. רק כאשר המושגים האלה מפורקים ונבחנים ברמת הסיבים והבדים, ניתן להבין את הפוטנציאל הגלום בהם.
למרבה המזל, יש התקדמות בתהליך. תגים המיוצרים בטכנולוגיית RFID (כלומר, שבבי מחשב שמחוברת אליהם אנטנה זעירה) מיוצרים כיום בגודל הקטן ממילימטר אחד, ואנחנו מגיעים לשלב שבו ניתן לשלב אותם בתוך סיבים או אפילו לארוג אותם לתוך בד. פריצת דרך זו מסמנת את הולדת ה- "e-textiles" שהם למעשה בדים מקוונים. יש עדיין מקום לבחון איזה שימושים נוכל ,לעשות בבדים מסוג זה, אבל אין ספק שאנחנו מצמצמים את הפער שבין העברת מידע והשימוש בחומרים שונים.
ברצוני לחזור עכשיו לדון בתערוכה "Senseware" ולבחון אותה מנקודת מבט זו. המוצגים, בתערוכה שונים מאוד זה מזה, ומרתק לראות את המסרים השונים שהם מעבירים בנוגע לקשר שבין חומרים לבין יישומים.
האדריכל קנגו קומה (Kuma), לדוגמא, פיתח קיר שקוף למחצה בכדי ליצור חלל ביניים ,המתקיים בין פנים וחוץ. אם מומחה למחשבים היה ניגש למשימה זו תוך שימת דגש על מציאת פיתרון פונקציונאלי, הוא היה משתמש קרוב לוודאי במצלמות ובמסכים גדולים. אך התוצאה במקרה זה הייתה מערכת נפרדת לגמרי מהקיר עצמו, בה האדריכלות וטכנולוגיית המידע מתקיימות כשני מרכיבים שונים. קומה, לעומת זאת, בחר בחומר שיש לו תכונות מבניות של מוצקות ויציבות, ושיכול בו-זמנית להעביר מידע חזותי מחלל אחד לחלל אחר. הרעיון הוא אותו רעיון שבבסיס האנדוסקופים בהם משתמשים רופאים כדי לבחון את פנים גופנו. האפשרות להעביר דימוי הנמצא על פני צד אחד של הקיר אל צידו השני דומה לאופן שבו מתפקד מעגל תקשורת הכולל מצלמה, עדשה ומרקע עליו ניתן לצפות בדימוי. קומה שילב מערכת שכזו בתוך קוביות שיכולות לתפקד בתור חלק ממבנה אדריכלי. הדימויים המועברים דרך הקיר ברורים פחות מאלה שניתן היה לייצר באמצעות מכשור אלקטרוני. עם זאת, הם תואמים את המטרה של יצירת חלל שאינו מוגדר בבירור, שבו ערפול הוא חלק מהקונספט העיצובי. האיזון שהושג בין המרכיבים השונים של מוצג זה הוא אכן מרשים ביותר.
המוצג "ענן זוהר" ראוי גם הוא לשבחים דומים. הגימור של מוצר זה גורם לעונג אסתטי שמזכיר לי את המכניזם של הקראקורי (karakuri) היפניות – בובות מכניות מתוחכמות (אוטומטונים) השייכות לתקופה שלפני עידן המידע. אפשר לעשות הכול באמצעות שילוב של חיישנים, מנגנוני הפעלה ומחשבים, אך כאן ניתן לראות בבירור כיצד הפך המוצר לפונקציונאלי. העניין הוא כיצד ניתן לשכלל את העקרונות המודגמים פה, ואת המאמץ שנעשה בכדי ליצור אב טיפוס מרשים שכזה, כדיליצור משהו מינימליסטי יותר. טכנולוגיית המידע הנמצאת בשימוש כיום דומה במידה מסוימת למנועי סילון חזקים, שיכולים להטיס גם מטוס בלתי-יעיל. בהשוואה למבנהו של רובוט, המבנה של בובת קראקורי מסתמך על מספר רב בהרבה של טכניקות ומרכיבים ספציפיים. במקרה זה, העיצוב הוא זה שגורם למוצר לעבוד.
פן מרתק נוסף של התערוכה "Senseware" הוא האופן שבו רבים מהמוצגים מפריכים את הרעיון המקובל שסיבים הם חד-ממדיים. הפסל הנושם של יסוהירו סוזוקי (Suzuki) "ישות סיבית", מעניין מכיוון שהוא משלב מספר רב של סיבים במוצר תלת-ממדי. הפסל של סוזוקי מבצע תנועות מורכבות מאד בחופשיות מרשימה. מהנדס רובוטיקה חסר ניסיון שהיה מנסה להפיק תנועות כאלה היה זקוק למספר רב של מנגנוני הפעלה בכדי ליצור אפקט דומה. מבחינת אופיו המינימליסטי, מוצר זה הוא בעל איכויות אסתטיות הדומות לאלו של הקיר השקוף למחצה. הפסל מזכיר לי את הנימים הרבים שנמצאים בגופינו: כלי דם הם חד-ממדיים, אך הם מתפקדים על ידי כך שהם מתפרשים בתלת-ממד בכדי להזרים את הדם דרך הרקמות. זוהי דוגמא לאופן שבו כיפוף נכון של סיבים מעניק להם פוטנציאל ליצירת צורות תלת-ממדיות.
אריגת סיבים ליצירת בד דו-ממדי היא המצאה נפלאה, אך חלק מהמוצגים בתערוכה הצליחו אף ליצור מבנים תלת-ממדיים. חד-ממדיות היא אחד המאפיינים הבסיסיים של כל סיב, כך ששילוב סיבים בכדי ליצור מוצר בעל ממדים נוספים הוא אתגר לא קטן. הטבע מספק לנו כמה דוגמאות לאופן שבו ניתן להתגבר על האתגר: בנוסף לנימי דם, ניתן לחשוב על עלים, שהמבנה הדו-ממדי שלהם ערוך כך שאור השמש מכה בהם בצורה אנכית, בכדי שיוכלו לספוג אותו בצורה היעילה ביותר.
"משחקים המכילים אוויר הנראה לעין" היא עבודה בה קוביות העשויות מאותו חומר כמו הפסל "ישות סיבית", אך הגישה במקרה זה היא הפוכה, שכן הבסיס לחידוש הוא חומר תלת-ממדי ומוצק. מוצר זה מציע פתרון לשאלה מדוע גופנו מכיל נימים רבים כל כך. הטבע נדמה לעיתים כפשוט, אבל למעשה הוא מורכב ביותר, ודבר בו אינו מקרי.
כשאני חושב על התערוכה "Senseware" בכללותה, אני רואה איך הסיבים שציפיתי מהם להתנהגות פסיבית ושקטה הפכו לאקטיביים, והעבירו את המסר שלהם בצורה רהוטה ומרשימה. הופתעתי לראותם משחקים תפקיד פעיל כל כך. במקרים אחדים, הסיבים מגיבים לשינויים פיזיים בסביבתם בכך שהם מוסרים סוג מסוים של מידע. אך גם אלה שאינם משתתפים בתהליך זה במלואו ממלאים תפקיד באיזשהו חלק ממנו. במונחים של טכנולוגיית מידע, ניתן לקרוא למרכיבים פעילים מסוג זה "מחשבים". בתקופה שבה מחשבים הולכים וקטנים לממדים של סיבים, אם כן, סיבים מתחילים להתפתח לכיוון, של מחשבים. במאה ה-20, כמעט שלא היה לסיבים ולמחשבים מכנה משותף. כיום, במאה ה-21 המרחק בין השניים הולך וקטן.
תערוכת Senseware סיבים מיפן, הוצגה במוזיאון העיצוב חולון בתאריכים: 24.06.2012-04.09.2012
