בימים אלו מוצגת בגלריה פריסקופ בתל אביב תערוכתה של הצורפת ניצה רונה, המגלה את היופי בדברים הפשוטים ומזקקת תחושות, מחשבות ורגעים לכדי אובייקטים.
ניצה רונה, צורפת, מגלה את היופי בדברים הפשוטים ומזקקת תחושות, מחשבות ורגעים בזמן לכדי אובייקטים. בתערוכה "עד שתנוח דעתי" מציגה רונה שני מהלכים – באחד היא מזמינה את המבקרים להכנס ולהחשף לעולמות התוכן המניעים אותה דרך שלוש קבוצות של אובייקטים היוצרים חיבור בין סביבה, גוף ונפש; בשני, היא מאפשרת הצצה אל תהליך העבודה שלה דרך הצבת עמדת צורפות בה היא עובדת, בתוך חלל הגלריה, במהלך התערוכה. החיבור בין שני המהלכים מציף דו שיח המתקיים בשדה העיצוב בו נבחן הקשר בין עיסוק תיאורטי לביטוי פרקטי.
התערוכה נפתחת באקט טקסי בו מציבה רונה סדרת סידורי פרחים כמחווה של אירוח והזמנה להכנס אל תוך הטריטוריה שלה. הקומפוזיציות המוקפדות, בהן היא מתכתבת עם סידורי פרחים יפניים – אִיקֶבָנַה – משלבות בין מהלך רוחני וחיבור אל הטבע, לתרבות אירוח שמהווה חלק דומיננטי באישיותה.
בחלל הגלריה רונה פורשת שלוש קבוצות של אובייקטים – "המקום הנמוך ביותר בעולם", "חמוקיים" ו"נקודת מבט" המצפינות משמעויות רגשיות ושכלתניות: "המקום הנמוך ביותר בעולם" מתחיל במושג ה"אדמה", המצע הקיומי והקרקע עליה וממנה נולדים חיים. בסדרת אובייקטים בהם היא מטביעה מוטיבים שנלקחו מאיזור ים-המלח, רונה מקפיאה ייצוגים וזכרונות של מקום ונוף ופורשת אבני דרך למסע אישי בו היא מקיימת דיאלוג המחבר בין הקרקע עליה היא צועדת לעולם חלומות ורוח אליו היא מטפסת.
את המהות הפיזית – הגוף – רונה מייצגת בסדרה של פריטים חושניים בעלי נפח וקווי מתאר מעוגלים תחת הכותרת "חמוקיים". דרך הצורות האורגניות היא מנהלת דו שיח עם מבנה הגוף הנשי, עם אבריו ועם תנועתו, ובוחנת מערכות יחסים ונקודות מפגש אפשריות בין הפריטים לבין הגוף.
ב"נקודת מבט", הראיה החודרת של רונה והחיפוש אחרי נקודת איזון רוחנית מקבלות ביטוי בסדרת אובייקטים עגולים המשלבים עץ (אבוני) וכסף. בסדרה זו רונה משלבת את המהות הרעיונית של העין כחלון אל הנפש עם ייצוגים סימבוליים של צורת העיגול המושלמת כמהות שמכילה הכל וממשיכה עד אין סוף. גם כאן רונה מדייקת באופן הנחת האובייקטים ביחס לגוף והופכת את חווית הענידה לאלמנט פותח תודעה, מייצב ומאזן.
המהלכים של רונה טעונים בסיפורים ומשמעויות אישיות אך בו זמנית מונעים מאתגרים שהיא יוצרת לעצמה בעבודה עם החומר. במהלכים שהיא מקיימת בתערוכה היא לכאורה משתחררת מהפן הפרקטי ובמהלך של חירות יצירתית וניסיינות חומרית וטכנולוגית מתרחקת מהעיסוק ביפה וקישוטי לטובת בחינה של מהות; מאידך, כחלק מהכנסת המבקרים לתוך עולמה, היא מכניסה אל הגלריה עמדת צורפות בה היא עובדת לאורך התערוכה ומחברת את העשייה הקונספטואלית אל החיים והפרקטיקה.
רונה פועלת בשדה הצורפות אך משתמשת בעיקר בחומרים פשוטים בהם היא מטפלת ולתוכם היא מטעינה אהבה שהופכת כל פרט ופרט לבעל ערך. הבחירות שלה מוקפדות ולכל מהלך יש משמעות – היא חיה את החומר, את הצורה ואת המשמעויות שהיא מצפינה לתוכן, מייצרת לעצמה טקסים, מתמסרת לתהליכי העבודה, דנה בינה לבינה שוב ושוב, ושוב, מקדישה תשומת לב לכל פרט, מחפשת, מעבדת – עד שתנוח דעתה.
נעילת התערוכה: שבת 1.8.15
