מתוך קטלוג התערוכה "שורשים משותפים: מפת עיצוב בגבולות פוליטיים משתנים"
במאמר זה בחרנו להתמקד במבחר של מיזמי עיצוב חדשים ומתוחכמים ובסיפורים שמאחוריהם – סיפוריהם של מעצבים הנחושים לממש את חזונם ולשמש השראה לאחרים. בראש ובראשונה, רצינו ללמוד כיצד פועלים המעצבים ההונגרים הצעירים העומדים מאחורי שורה של מיזמים יצירתיים, ולבחון את סוגי התמיכה העומדים לרשותם ואת הפורומים שבהם הם יכולים להציג את עבודותיהם. בחלק הראשון של המאמר נספק סקירה היסטורית קצרה ונתאר את השינויים שחלו בעולם העיצוב ההונגרי מאז 1989, הכוללים הקמת ארגונים פרטיים וציבוריים ומגוון קבוצות, חברות ופרויקטים הונגריים, ובמקרים מסוימים גם שיתופי פעולה בינלאומיים. בחלקו השני של המאמר נתמקד בעבודותיהם של צמד מעצבים, מעצבת עצמאית, וקבוצת מעצבים המייצגים כולם גישות מקוריות וחדשניות בתחומי עיצוב שונים.
רקע היסטורי
כינונה של האימפריה האוסטרו-הונגרית ב 1867-הביאה לקיצה תקופה של סערות פוליטיות וסימנה את תחילתו של מה שנחשב היום כתור הזהב של החברה ,התרבות, והכלכלה ההונגרית, שנהנו מפירותיהם של תהליכי תיעוש נרחבים ומפעילותם המסחרית של גופים הונגריים ובינלאומיים. שתי מלחמות העולם וסדרת המשברים ההיסטוריים, הפוליטיים והכלכליים שהתרחשו במחצית הראשונה של המאה ה 20-הביאו לנפילת העלית הכלכלית של הונגריה, ומחקו את הישגי המאה הקודמת. התשתית התעשייתית הנרחבת של הונגריה נהרסה לחלוטין במהלך מלחמת העולם השנייה, ואילו העשורים שאחרי המלחמה עוצבו על ידי כלכלה סוציאליסטית מתוכננת, הלאמת הרכוש הפרטי, התמקדות בייצור תעשייתי שהיה מנותק מצורכי הציבור, ושינויים חברתיים שונים. בשנות ה-70 החלו להתפתח מיזמים קטנים ובינוניים חדשים, אך התפיסה הסוציאליסטית של כלכלה מתוכננת המשיכה לתת את הטון אפילו לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי.
עיצוב עכשווי בהונגריה
רקע זה מאפשר לנו להבין מדוע המעצבים ההונגרים החותרים להגדיר מחדש את מקצוע העיצוב בעידן הפוסט-קומוניסטי עומדים בפני משימה מורכבת וקשה. גורם משמעותי בהקשר זה הם השינויים שחלו בסקטור התעשייה הקלה: המפעלים הגדולים והמבוססים (כגון יצרני הקרמיקה והפורצלן המסורתיים החשובים הרנד (Herend), ז'ולנאי (Zsolnay), הולוקו (Hollóko) ויצרני הזכוכית שלגוטריאן (Salgotarjan), פאראד (Parad), אייקא (Ajka) וטוקוד (Tokod), שהעסיקו בעבר מעצבים צעירים, נעלמו זה מכבר או עומדים על סף פשיטת רגל. ואילו המפעלים שנמכרו או הופרטו משתמשים עדיין בטכנולוגיות ותהליכי עיצוב ישנים, או מתמקדים בייצור מוצרי מותרות שאינו רווחי דיו. יוצאת מן הכלל בהקשר זה היא תעשיית הטקסטיל, המייצרת כיום הזמנות עבור מותגים בינלאומיים, ומאפשרת למפעלים לשמור על רמת ייצור גבוהה ולספק מקומות עבודה. אך יצרנים אלה עדיין אינם תומכים במיזמים יצירתיים מקומיים, ואין ביניהם כאלה המעוניינים או יכולים לקחת על עצמם פרויקטים בקנה מידה קטן או ליצור שיתופי פעולה עם מעצבים.
עם זאת, ישנם אנשי מקצוע כמו מעצב המוצר זלווארי יוז'ף (Jozsef), המשמש כמרצה באוניברסיטה לטכנולוגיה וכלכלה של בודפשט (BUTE), הטוענים שהבעיה איננה התעשייה עצמה, אלא העדר תקשורת יעילה בין יצרנים למעצבים, כמו גם התניות ששרדו מן העבר. מנקודת מבט זו, פעילותם של מפעלים חדשים או של מפעלים ישנים שקמו לתחייה עדיין אינה שקופה דיה. יחד עם זאת, חשיבותם של מיזמים קטנים ובינוניים הולכת וגדלה, וכוללת גם השקת מותגי מעצבים עצמאיים והתארגנויות עצמאיות אחרות הקשורות לשינויים שעוברים בשנים האחרונות על עולם העיצוב המקומי. גורמים שונים אלה חוברים יחד בכדי ליצור אופקים חדשים עבור המעצבים הפועלים כיום בהונגריה.
מקורות תמיכה
המועצה ההונגרית לעיצוב (היא חלק מהמשרד ההונגרי לרכוש אינטלקטואלי, הנמצא תחת פיקוח משרד המשפטים והאדמיניסטרציה הציבורית של הממשלה ההונגרית) אחראית על ייצוג אסטרטגיות ממשלתיות לקידום מעצבים מקומיים, בעוד שהמכון ההונגרי לתרבות ולאמנות אחראי למכרזים ממשלתיים בתחום העיצוב ולנושאים הקשורים לחקיקה, ואילו הארגון ההונגרי לאמנויות יפות ושימושיות מייצג ותומך באמנים.
המלגה על שם לאסלו מוהוי-נאגי (Moholy-Nagy) ופרס העיצוב ההונגרי קיימים כבר 30 שנה, ואילו הפרס לניהול בתחום העיצוב, שקיים מאז 2009, נותן ביטוי להכרה בחשיבותם של תפקידים ניהוליים בתחום העיצוב. אחת הדרכים המרכזיות לזכות בתשומת לב ציבורית היא השתתפות בשבוע העיצוב המתרחש בהונגריה כל שנה במהלך תשע השנים האחרונות (בשנה שעברה הוזמנה מדינה זרה – פולין – להשתתף בפעם הראשונה כאורחת מיוחדת, ואילו השנה נבחרה פינלנד כאורחת הרשמית). פורום חשוב נוסף הוא טרמינל העיצוב, שנפתח ב-2011 בכדי לייצג ולקדם מיזמי עיצוב לאומיים (כחלק מארגון הגג Hungaricum Forum).
אך למרות הפעילות של גורמים רשמיים וארגונים מקצועיים אלו, אין עדיין להונגריה מדיניות רשמית מוגדרת לקידום תעשיית העיצוב. המועצה ההונגרית לעיצוב מקדמת שיתופי פעולה עם מיזמים קטנים ובינוניים, בעוד שלמלגה על שם לאסלו מוהוי-נאג' נוספה לאחרונה קטגוריה חדשה המאפשרת הגשת בקשות משותפות של מעצבים ויצרנים. הצטרפותו של מיקלוש בנדז'ל (Bendzsel), נשיא המועצה ההונגרית לעיצוב, לחבר המנהלים של המיזם האירופי לחידושים בתחום העיצוב, שנוסד ב-2011, מבטאת גם היא הבנה חדשה לגבי החשיבות האסטרטגית של שדה עיצוב והתפקיד שהוא משחק ככלי חשוב לחידוש ולשינוי. בהקשר זה, יש לציין שמיזם אפשרי שיוכל לסייע רבות למעצבים מקומיים הוא הקמת מוסד שישמש כארכיון וחלל תצוגה למוצרי עיצוב, כמו גם לפרסומים נלווים. מוסד מסוג זה יוכל גם להציג מגמות חדשות בעולם העיצוב הבינלאומי ולספק מאגר מידע של יצרנים, בכדי לעודד שיתופי פעולה בין מעצבים ויצרנים.
השכלה והכשרה מקצועית
רוב המעצבים ההונגרים למדו באוניברסיטת מוהוי-נאג' לאמנות ועיצוב (MOME), המציעה התמחויות בעיצוב מוצר, אופנה, טקסטיל, ואמנות. האוניברסיטה לטכנולוגיה וכלכלה של בודפשט מציעה גם היא הכשרה בעיצוב המוצר, כפי שעושים גם הפקולטה למדעי העץ והמכון לאמנויות שימושיות באוניברסיטת מערב הונגריה שבשופרון והאקדמיה של בודפשט לתקשורת ועסקים, שהיא מוסד פרטי. תכניות נוספות באמנות חזותית קיימות במכון לתקשורת של אוניברסיטת מוהוי- נאג', המציע קורסים באנימציה, צילום, עיצוב למדיה ועיצוב גרפי, באוניברסיטה בשופרון, המציעה תואר שני בעיצוב גרפי, באוניברסיטה ההונגרית לאמנות, המציעה לימודי עיצוב תפאורה ועיצוב גרפי ובפקולטה לאמנות של אוניברסיטת קאפושוואר (Kaposvar). ישנן אפשרויות נוספות להכשרה מקצועית כמו בית הספר לאמנות קראה
(Krea), ובית הספר לעיצוב פנים ועיצוב חלונות ראווה. תכניות אלו הן בדרך כלל טובות מאוד, ומצטיינות בהכשרה מעשית בתחומי אומנות
(craft) שונים, ובכך מגבירות את הפוטנציאל התחרותי של מעצבים הונגריים. כיום, עם זאת, המשמעות המעשית של עבודה כמעצב בהונגריה היא, כפי שהגדיר זאת אחד המשיבים לשאלון שלנו, "לעבוד כעצמאי", אך ללא הידע הכלכלי, המשפטי, השיווקי המתבקש. פתרון אחד לאתגרים שיוצר מצב זה הוא פרויקט ה-Line הניסויי של אוניברסיטת מוהוי- נאג', התומך בבוגרים המחפשים עבודה ומקדם שיתופי פעולה בין האוניברסיטה ובין חברות שונות, כדי לאפשר לסטודנטים לעבוד על פרויקטים "אמיתיים." יש לקוות שבעתיד הקרוב ייווצרו עוד שיתופי פעולה מסוג זה, תוך שימת דגש על אפשרויות שונות עבור סטודנטים בתחומי הכשרה שונים.
יוזמות עצמאיות
אחת התופעות התרבותיות המעניינות ביותר בהונגריה כיום היא התחייה המחודשת של מגוון רחב של יוזמות עצמאיות בתחום העיצוב. יוזמות מסוג זה, שרווחו בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה, כוללות כיום גם בלוגים ופלטפורמות אינטרנט שונות. אחד הבלוגים הבולטים הואStillblog, העוקב אחרי חדשות עיצוב לאומיות ובינלאומיות, והבלוג hg.hu, שהפך לחלק מאחד מפורטלי החדשות המובילים במדינה. אירועים בלתי-רשמיים שבהם מעצבים צעירים מציגים בקצרה את עצמם ואת עבודותיהם כוללים את Pecha Kucha Nights Budapest, שנוסד ב-2006, ואת ,The BudapestDesign MeetUp שנוסד ב-2009. סדרת האירועים החודשית Best Events, שמקדמת מעצבים הונגריים וזרים, הפכה ל-WAMP, יריד עיצוב חודשי המתקיים בבודפשט, והמשמש כמודל חשוב ליוזמות דומות. מיזם חשוב נוסף הוא Stylewalker, שמטרתו ליצור קשר בין מעצבי אופנה ומעצבים בתחומים אחרים במסגרת אירועים המתרחשים פעמיים או שלוש בשנה ומקדמים מעצבים הונגריים באמצעות ערבים מיוחדים וטיולים המתמקדים בנושאים שונים. אירועים אלה מוצעים הן למעצבים הונגריים והן למבקרים זרים.
כמו בתחומים רבים אחרים, התפתחות עולם התקשורת האינטרנטי והמדיות החברתיות השונות תרמו רבות לקידום עבודותיהם של מעצבים הונגרים ושל המיזמים הנזכרים מעלה. תופעה נוספת הקשורה להתפתחויות אלו היא הופעתן של קבוצות מעצבים רב-תחומיות כגון Kitchen Budapest medialab, DEFO Lab, ו-FabLab Budapest כמו גם Szovetseg '39 – אחד משלושה מיזמי העיצוב שנדון בהם בהרחבה בהמשך.
שיתופי פעולה בינלאומיים
המועצה ההונגרית לעיצוב היא חברה ב-ICSID (המועצה הבינלאומית לעיצוב תעשייתי), וב-BEDA (לשכת ארגוני המעצבים באירופה), שני ארגונים המציעים בסיס מצוין לשיתופי פעולה בינלאומיים עבור מעצבים וארגונים עצמאיים. אך דווקא שיתופי פעולה עם מעצבים בארצות אחרות במזרח אירופה הם נדירים למדי, למרות הזיקות התרבותיות והסגנוניות הברורות בין ארצות שונות באזור זה. ואכן, בהתחשב בהתפתחויות ההיסטוריות ובמאבקים הדומים המשותפים לארצות מרכז ומזרח אירופה, ניתן היה לשים דגש רב יותר על מאמצים משותפים ושיתופי פעולה בכל השלבים של תהליכי עיצוב שונים.
מעצבים הונגרים צעירים
למרות האתגרים הרבים העומדים כיום בפני מעצבים הונגרים, מעצבים צעירים בשנות העשרים והשלושים לחייהם זוכים להצלחה מפתיעה, ויש לקוות שיהוו דוגמא גם לאחרים. מעצבים צעירים אלו תרים אחר הזדמנויות לשיתופי פעולה מקצועיים בתחומים שבהם הם עובדים, ומשתמשים בהזדמנויות כאלו כדי לחזק ולפתח את רשת הקשרים המקצועיים שלהם. דוגמא אחת לשיתוף פעולה מסוג זה, שיוזמיו הם שלושה מהנציגים המוכשרים ביותר של עולם האופנה ההונגרי הוא המותג USE unused, שהוקם על ידי צמד המעצבים של הסטודיו לאופנה Je Suis Belle, חברת האופנה Nanushka, ומגזין האופנה The Room – שלושה מיזמים שחבריהם מכירים מאז ימי הסטודנטים שלהם. מגמה דומה מאפיינת את אופן הפעולה של קבוצת POS1T1ON – פלטפורמה אינטרנטית לקידום אופנה הונגרית ובינלאומית. מעצבים צעירים מנסים לנצל כמיטב יכולתם את האפשרויות הקיימות לתמיכה ולקידום המקצועי, תוך שהם מחפשים דרכים חדשות להגיב למקורות השראה מקוריים ומגמות בינלאומיות.
סיפורי הצלחה
בהקשר זה, חשוב לציין את מספר המעצבים הגדול שזכו להצלחה מקצועית בתאגידים אירופאים שונים, וביניהם גבור נמט (Nemeth) בחברת מרצדס בנץ, לאסלו הרצג (Herczeg) בחברת פיליפס, ולבנטה סאבו (Szabo) בחברת אלקטרו לוקס. בפרק זה בחרנו להתמקד בשלושה מיזמי עיצוב שסיפוריהם מלמדים על שימוש באסטרטגיות שיכולות, בטווח הארוך, לשמש את עולם העיצוב ההונגרי בכללותו. שלושת המיזמים האלה מנוהלים כולם בהתלהבות יוצאת דופן. זאת ועוד, בכל שלושת המקרים מתמקדת רוב עבודתם של המעצבים בניהול העסק, בעוד שרק כ-15% מזמנם מוקדש לתהליך העיצוב – הזמן העומד לרשותו, כפי שמתאר זאת בהומור אחד המעצבים, מתבזבז על" לישון, לנסוע בטראם, ולאכול …"
Je Suis Belle
החברים באחד מצמדי המעצבים ההונגרים המצליחים ביותר בתחום עיצוב האופנה בשני העשורים האחרונים הם דאלמה דוואני (Devenyi) וטיבור קיש (Kiss), שייסדו את העסק שלהם ב-2005. דוואני וקיש החלו לעבוד יחד כשלמדו עיצוב טקסטיל באוניברסיטת מוהוי-נאג'. דוואני עבדה קודם לכן כמעצבת תלבושות לפרסומות, בעוד שקיש עבד כעורך בעיתון אופנה. ההצלחה של הקולקציה הראשונה שלהם עודדה אותם להמשיך ולעבוד יחד, בדגש על עיצוב בגדים "לבישים, נוחים וייחודיים".
השניים החלו ביצירת קולקציות בקנה מידה קטן, אותן מכרו בבוטיקים כמו Retrock Deluxe, לפני שהקימו את המותג USE unused יחד עם חברת האופנה Nanushka ומגזין האופנה The Room. מקימי שלושת המיזמים האלו למדו בהדרגה כיצד להתנהל מול תעשיית האופנה ההונגרית והאירופית, תוך שיתוף פעולה ועזרה הדדית.
נקודת מפנה חשובה עבור צמד מעצבים זה הייתה השתתפותם בשבוע האופנה של ברלין ב-2009 ו-2011, דוואני וקיש שואפים לשלמות בתהליך העיצוב והייצור, והצליחו לבנות בסיס לקוחות נאמן בהונגריה ורמת מודעות גבוהה לקיום המותג, המאפשרים להם לערוך ניסויים ושיתופי פעולה שונים הן בתחום האופנה והן בתחום האמנות. אחד הפרויקטים האחרונים שבו השתתפו היה עבודתו של אישטוואן צ'אקאן -Ghost Keeping, שהוצגה בדוקומנטה 2012. דוואני וקיש מתמקדים כעת בקידום המותג שלהם בשוק הבינלאומי, ובניסיון ללמד את לקוחותיהם להעריך את ההבדלים בין בגדי מעצבים ובגדים בייצור המוני.
קלה שרה (Kele Sára)
"פרויקטים שונים מוצאים את דרכם אלי, ואני אוהבת לעבוד באופן זה", אומרת קלה שרה, שאותה ניתן לתאר כ"אשת רנסנס" עכשווית: היא החלה את לימודיה בתחום האסתטיקה והאנתרופולוגיה התרבותית, ואז פנתה ללימודי ארכיטקטורה באוניברסיטה לטכנולוגיה וכלכלה של בודפשט, שם סיימה לבסוף במחלקה לעיצוב תעשייתי. בהמשך השתתפה בשיעורים גם בפקולטה להנדסה אזרחית ותעשייתית באוניברסיטת ספיינצה שברומא, ואילו העניין שלה בעיצוב מוצרי עץ הוביל אותה לעבוד גם כשוליית נגר.
במהלך הכנת עבודת הגמר שלה, פגשה שרה את צוות המעצבים של Sausagefence, והם חברו יחד לעצב זוג אופניים הנמצא כעת קרוב לשלב הייצור. רהיט העץ Wally בעיצובה של שרה זכה להיכלל ברשימת עשרת הפריטים הבולטים בשבוע העיצוב של לונדון ב-2011, ונבחר על ידי Trend Guide כאחד מעשרת פרטי הריהוט ההונגריים הטובים ביותר של 2012. שרה מודה שהיא מתעניינת יותר בפרויקטים שהיא עוסקת בהם מאשר באפשרות של רווח כספי. עם זאת, היא מציינת את העדרו של שוק מקומי לעבודותיהם של מעצבים הונגריים, בניגוד לשווקים של ספרד, איטליה, ואנגליה. היא עדיין מעוניינת להמשיך ולעבוד בהונגריה, ומעדיפה בדרך כלל לעבוד באופן עצמאי, אם כי היא תשמח להזדמנות לשתף פעולה עם בעלי ניסיון ניהולי בתחום העיצוב, המתמחים במשימות ארגון ולווי תהליך הייצור. היא תוכל לעשות זאת בקרוב במסגרת המיזם החדש אותו היא משיקה יחד עם פטר קרמר (Kramer), איתו תעצב ותייצר קולקציית נעליים כחלק מסצנת חברות הסטרט-אפ המשגשגת של הונגריה.
Szövetség '39
לאחר שסיימו את לימודיהם, ייסדו המעצבת אנה בארוטי (Barothy) והארכיטקט קריסטיאן קלנר (Kelner) את הקבוצה Szovetseg 39', אליה הצטרפו במהרה המעצבת מלינדה בוז'ו (Bozso) ומאוחר יותר מעצבת הטקסטיל צ'נגה קולז'ווארי (Kolozsvari), שלקחה את מקומו של קלנר בצוות. הם מתמקדים במה שהם מגדירים כ"עיצוב אמנותי מורכב" בתחומי הארכיטקטורה, האמנות הציבורית, והחינוך.
משפחתה של בארוטי סיפקה לצוות האנגר קטן שבו עבדו תחילה לבדם, ושאותו הם חולקים כעת עם קבוצות יוצרים נוספות (כגון Nextlab ו-re:orient), כך שהמקום הפך למרכז עיצוב של ממש. קבוצת Szovetseg '39 הפכה לבעלת נוכחות משמעותית כתוצאה ממעורבותם בפרויקט עיצוב המלון Lanchid Design Hotel 19, שלו יצרה הקבוצה חזית זכוכית אינטראקטיבית בשיתוף עם קבוצת Nextlab. כעת מתמקדת הקבוצה בפרויקטים העושים שימוש בבטון, כפי שעשו במקרה של פרויקט העיצוב Csücsüloko שבעיר פץ', עליו עבדו ב-2010. אחת העבודות האחרונות של חברות הקבוצה היא החזית שעיצבו ב-2011 עבור האגף החדש של האקדמיה למוסיקה ע"ש ליסט. חזית פואטית זו מתייחסת לפונקציה העיקרית של הבניין – לימוד מוסיקה – באמצעות שימוש בצבע. חברות הקבוצה גאות בכך שהן כולן נשים, כמו גם ביכולתן לשרוד למרות הקשיים הכלכליים המתמידים העומדים בפניהן, ובתרומתן לקידום עיצוב אינטראקטיבי ושיתופי פעולה רב-תחומיים.
שלוש הדוגמאות הללו מייצגות רק מספר קטן מבין קבוצות המעצבים המוכשרים הפועלים כיום בהונגריה.
כפי שסיפורי ההצלחה האלו מגלים, הארגון מחדש של מוסדות, חברות, וארגונים קיימים, והקמתן של קבוצות, ארגונים ומיזמים חדשים, מייצג שלב חדש ומרגש בהיסטוריה של העיצוב ההונגרי.
התערוכה שורשים משותפים הוצגה במוזיאון העיצוב בתאריכים: 15.11.2012 – 25.03.2013
תודות:
Zoltán Ács – Design Terminal
Maxim Bakos – MOME LINE
Bálint Ferenczi – Kitchen Budapest
Petra Hoffmann – Stilblog
Eszter Kavalecz – POS1T1ON
László Kertész – Hungarian Institute for Culture and Art
Barbara Majcher, Szonja Szesztai – Hungarian Design Council
Róbert Mascher, Borbála Cseh- FISE – Studio of Young Designers‘ Association
Réka Matheidesz- WAMP
Dorka Meleg – Stylewalker
József Zalavári, DLA – BUTE (BUDAPEST UNIVERSITY of TECHNOLOGY and ECONOMICS)/Institute of Machine Design/ Department of Product Engineering and Agricultural Machinery
Je Suis Belle (Dévényi, Dalma, Kiss, Tibor)
Szövetség ‘39 (Baróthy, Anna, Bozsó, Melinda)
Kele, Sára
Translation: Zsófia Paku and the Authors
