מתוך קטלוג התערוכה "שורשים משותפים: מפת עיצוב בגבולות פוליטיים משתנים"
בחירתו של וצלב האבל, הנשיא האחרון של צ'כוסלובקיה והנשיא הראשון של הרפובליקה הצ'כית, בורק שיפק (Šipek) כמעצב של מצודת פראג, המעון הנשיאותי, סימלה את השינויים שחלו בעולם העיצוב הצ'כי בשנות ה-80 המאוחרות ובתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20. שיפק, ארכיטקט ואמן זכוכית צ'כי מצליח, נמלט מצ'כוסלובקיה הקומוניסטית לגרמניה ומאוחר יותר עבר להולנד, שם היה לתומך נלהב בפוסט מודרניזם מאוחר יחד עם דור חדש של מעצבים פרוגרסיביים כגון פיליפ סטארק, רון ארד, טום דיקסון, ואחרים, ששפתם הצורנית הגדירה את העיצוב העכשווי במחצית הראשונה של שנות ה-90. בעקבות בחירתו של האבל, הפכה הפרשנות של שיפק לפוסט מודרניזם לבעלת השפעה מכרעת על עיצוב הפנים בצ'כיה, שאופיין על ידי תחושה חדשה של חופש ופרשנויות זוהרות לעיצוב בסגנון היי-טק, שהפך לסמל של החברה הצ'כית החדשה. במהלך תקופה זו עוצבו חללי בנקים, משרדים, חדרי תצוגה ובניינים ציבוריים בסגנון פוסט מודרני שאיכותו הייתה נתונה בספק במקרים רבים. סגנון זה היה רחוק מרחק רב מזרם העיצוב הפוסט מודרני האפל, הביקורתי, והרומנטי המזוהה עם קבוצת אתיקה (Atika), שהכתה בתדהמה את עולם האמנות המקומי קודם ל"מהפכת הקטיפה".
שיפק השפיע באופן ישיר על דור המעצבים החדש בצ'כיה כשהרצה באקדמיה לאמנויות, ארכיטקטורה ועיצוב בפראג בין השנים 1996-1990. לסגנונו הייתה השפעה מכרעת על התפתחות שדה עיצוב הרהיטים המקומי, כמו גם על תחומי עיצוב נוספים. בנוסף להיותו פדגוג מצוין, הוא גם לימד את תלמידיו כיצד לתקשר עם יצרנים, ועזר להם לפתח תחושה של ביטחון עצמי כמעצבים. בין תלמידיו נמנים יאן נמצ'ק (Nemecek) ומיכאל פרונק (Fronok) שייסדו את הסטודיו אולגוי חורחוי (Olgoj Chorchoj) בויטרה ב-1999, בארה סקורפילובה (Škorpilova), שייסד את הסטודיו מימולימיט (Mimolimit) יחד עם יאן נדווייד (Nedved). בני דור המעצבים הזה, שעבודותיהם היצירתיות זכו במהרה להכרה, הצליחו להסיט את העיצוב הצ'כי העכשווי מעיסוקו בפוסט מודרניזם וליצור זן חדש של פלורליזם שהלך והתגבש במהלך המחצית השנייה של שנות ה-90, וסלל את הדרך להתפתחויות עתידיות. גם הארכיטקטים רודולף נטיק (Netik) ואיוון קרופה (Kroupa), שזכו להכרה הודות לסגנון המינימליסטי שלהם, הם חלק מטרנד עיצובי זה. דור המעצבים הראשון שהתבסס לאחר המהפכה אופיין, אם כן, בגישה חדשנית, שהתקבלה בהערכה הן בצ'כיה והן בזירה הבינלאומית.
נמצ'ק ופרונק, שזכו לפרסום נרחב בשנות ה-90, יוזמים כיום פרויקטים הנעים מעיצוב דירות מגורים לעיצוב פנים, עיצוב רהיטים, עיצוב זכוכית, ועיצוב תעשייתי. תיק העבודות של הסטודיו משנות ה-90 כולל מספר פריטי ריהוט ייחודיים שזכו להכרה נרחבת בעולם. העבודה Carbon 01, (מאוסף מוזיאון מטרופוליטן לאמנות, ניו יורק, 2008), למשל, היא דוגמא מתוחכמת להפליא של שימוש בחומר חדשני בכדי ליצור פסל שמאזכר את העיצובים האורגניים של טום דיקסון (Dixon) ומרק ניוסון (Newson). גישה זו הייתה שונה באופן משמעותי מזו שייצגו חברים לשעבר בקבוצת אתיקה, וביניהם בוהוסלף הוראק (Horak), ירוסלב שוישסטה (Šusta) ווצלב יארוש (Jaroš), כמו גם מהסגנון הפוסט מודרני בעל הנופך ההיסטורי של מתיאו בונטי (Bonetti) ואליזבת' גאראוסטה (Garouste), שזכה לתשומת לב מרובה מספר שנים קודם לכן. המעצב היחידי מבין חברי קבוצת אתיקה שסגנונו התפתח בכיוון מינימליסטי ועכשווי יותר הוא יז'י פלצל (Pelcl), שהוביל את הקבוצה. פלצל הפך למורה באקדמיה לאמנויות של פראג ואף כיהן כנשיא האקדמיה. הוא עיצב גם מספר עבודות ייחודיות לתצוגה (כמו הסדרה "Strip" מ-1998, שהוצגה בגלריה נאוטו בפריז), וכן גם מוצרי פורצלן וזכוכית לייצור המוני – ביניהם מערכות הכלים Bohemia White ו- Porcelain Cobalt שעיצב עבור חברת הפורצלן צ'סקי (Ceský) ב-2004, ומערכת הכוסות Vicenza שעיצב עבור חברת קריסטלקס (Crystalex) ב-2005. שפת העיצוב שלו, שהוגדרה במקור על ידי חשיבה רדיקלית, מאופיינת כעת על ידי שימוש בצורות יציבות ופשוטות. עם זאת, הוא חוזר דרך קבע למקורות ההשראה המוקדמים שלו – כפי שניתן לראות, למשל, בקולקציה Luxury Dwelling שעיצב ב-2011.
הפעילות האינטנסיבית של יאן נמצ'ק, מיכאל פרונק ויז'י פלצל, שלימדו שלושתם באקדמיה לאמנויות בפראג, החלה לשאת פירות אחרי שנת 2000, כשדור התלמידים הראשון שלהם החל לבסס את עצמו מבחינה מקצועית. המעצבים הבולטים בהקשר זה הם יאן צ'אפק (Capek) פיליפ סטראייט (Streit), רדים באבאק (Babak), אונדראי טובולה (Tobola), יאן צ'ורטניק (Ctvrtník), פטר מיקושק (Mikošek), רנה שוילץ (Šulc), וירי קוזה (Koza), שלמדו כולם ארכיטקטורה לפני שהצטרפו לגל המעצבים החדש. המעצב התעשייתי יאן צ'אפק, שעיצב מספר מוצרים מעניינים בתחומי הריהוט והאביזרים במהלך שנות לימודיו, החל במהרה להתמחות בעיצוב בקבוקי פוליאתילן וכוסות בירה מזכוכית, ועיצב מספר מוצרים מקוריים עבור חברות צ'כיות ובינלאומיות. רדים באבאק ואונדראי טובולה ייסדו את סטודיו Hippos, המתמחה בעיצוב רהיטים, גופי תאורה, עיצוב פנים, ופרויקטים ארכיטקטוניים בקנה-מידה קטן. הם משלבים עקרונות מבניים עם סוג של ריחוק מושגי, והמוצרים שהם מעצבים הם בו זמנית טכניים ופואטיים. רנה שוילץ, המעצב כיום עבור המותג Inveno, הוכיח את עצמו כמומחה בתחום הריהוט המרופד, בשיתוף פעולה עם חברת MM Interier. הכיסאות שעיצב – Chaise lounge, Vazka chaise lounge ו- Swing מתבססים על המסורת של אלגנטיות מודרניסטית, תוך שימוש באלמנטים דינמיים, עקרונות מודולאריים, ותחכום עכשווי.
ירי קוזה, המעצב של המותג Studio SAD, הפך גם הוא לשחקן חשוב בסצנת העיצוב הצ'כית. האובייקטים שעיצב בתחילת שנות האלפיים הם פיסוליים אך גם פונקציונאליים, ומאופיינים כולם באיכות מפתיעה. כעת מתמקדת עבודתו בעיצוב פנים ובפרויקטים ארכיטקטוניים בקנה-מידה קטן.
תעשיות הזכוכית והפורצלן, שהן בעלות מסורת ארוכה ב צ'כיה, הוכו קשות במהלך שנות ה-90 על-ידי תהליכי הפרטה ודה-רגולציה טוטלית, שהובילו לסדרת משברים כלכליים ושיווקיים וגרמו לחברות שהתמחו ביצור פורצלן וזכוכית לפנות לייצור חפצים קיטשיים לשווקים במזרח. צמד המעצבים מקסים ולקובסקי (Velcovský) ויקוב ברדיץ' (Berdych) הצליחו לנצל את המשבר באופן פרדוקסאלי והחלו בכתיבת הפרק החשוב והאותנטי ביותר בהיסטוריה של עיצוב צ'כי עכשווי. לאחר שייסד את הגלריה קובוס (Qubus), נתקל ברדיץ' – פסל, רסטוראטור, ומעצב – בסדרה של עבודות פורצלן אירוניות מאת מקסים ולקובסקי, בוגר טרי של האקדמיה לאמנויות בפראג. במהלך חמש השנים שלאחר מכן, הפכו הסטודיו והמותג קובוס לשם דבר בעולם העיצוב הבינלאומי וזכו לתשומת לב מרובה במגזיני עיצוב ברחבי העולם.
קולקציית Fast של ולקובסקי התבססה על תרגום של מוצרי צריכה מוכרים לחפצי מותרות עשויים פורצלן או זכוכית, באופן שמתח ביקורת על הבום המסחרי בעידן שלאחר המהפכה ועל אורח החיים הנלווה בסגנון "מזון מהיר". בקבוקי קוקה-קולה, צלחות עמוסות נקניקיות, כוסות בירה, שעון רוקוקו עם תצוגה דיגיטלית ומגפי גומי מפורצלן, כמו גם פסל של לנין שעוטר בדוגמת "הבצל הכחול" המסורתית ונקרא "קישוט ופשע", הפנו כולם מבט ביקורתי אל חברת הצריכה העכשווית. הם עודדו את הצופים לחשוב על ערכם של דברים, והסבו את תשומת ליבם אל המשבר שפקד את תעשיות הפורצלן והזכוכית בצ'כיה. לאחר שהסתיים התהליך המאתגר של עיצוב דגמים, הצליחו המעצבים לייצר את הקולקציה הראשונה שלהם תוך שיתוף פעולה עם בתי חרושת לפורצלן בצפון בוהמיה, וזכו לפרסום בינלאומי. אובייקטים נוספים התווספו עם הזמן אל האוסף, וביניהם מערכת הכוסות Saturn בעיצוב ברדיץ', וקולקציית חיות פורצלן המעוטרות במוטיבים דקורטיביים מוכרים, ששונו
תחת ידיו של ולקובסקי.
מדיום הזכוכית ממשיך להיות אטרקטיבי ביותר למעצבים ויוצרים בזכוכית בני דורות שונים. פרנטישק ויזנר (Vizner), שיצר פסלים בצורת כלי זכוכית ענקיים, אגרטלים, ואובייקטים גיאומטריים עד למותו ב-2011, שימר את המסורת המודרניסטית של יצירה בזכוכית שהתפתחה במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20 (ומאוחר יותר גם בשנות ה-60- וה-70). עבודות מאת מ עצבים ואמנים כגון אנה טורף (Torfs)הבלגית, שחיה ברפובליקה הצ'כית מזה מספר שנים, יג'יי שוקאייק (Šuhajek), ורוני פלצל (Plesl), כמו גם מספר פרויקטים של סטודיו אולגוי חורחוי, מתבססות כולן על מסורת אמנות הזכוכית. בנוסף לעבודות האמנות שלו, הכוללות אגרטלים ייחודיים ואובייקטים נוספים, עובד פלצל גם בתחום העיצוב התעשייתי, ויוצר כוסות זכוכית עבור החברות פילזנר (Pilsner), אורקוול (Urquell) וסטארופרמן (Staropramen); סטודיו אולגוי חורחוי נענה גם הוא להזמנות דומות לעיצוב תעשייתי. תחום עיצוב הזכוכית קיבל תפנית משמעותית בשנת 2000, הודות לשיתוף הפעולה של יאן נמצ'ק ומיכל פרונק עם יצרנית הזכוכית קווליר (Kavalier), המתמחה בייצור זכוכית מעבדה דקה מסוג סימקס. הקולקצייה Thinwall, הכוללת מבחר אגרטלים, ומערכת הכוסות וקומקום התה שעוצבו ב-2001, מתבססים על שימוש בזכוכית כפולה בכדי לייצר מוצרים שימושיים בעלי מראה חזותי מרשים. צמד המעצבים השתמש באותו סוג זכוכית ליצירת Tubelight – אורות פלורוסנט שהוחדרו אל תוך צינורות זכוכית עדינים.
תערוכת העיצוב Designblok, שהופקה לראשונה על ידי סוכנות התקשורת Profil ב-1998, הפכה לתערוכת העיצוב החשובה ביותר בצ'כיה. במשך השנים, התערוכה התפתחה מאירוע "חתרני" ליריד מסחר בינלאומי וסדרה של אירועים נלווים, והפכה להיות הכוח המרכזי המניע התפתחויות בעולם העיצוב המקומי, והמקום שבו מוצגים רוב מוצרי העיצוב החדשים הראויים לציון. התערוכה כוללת עבודות מאת מגוון גדול של מעצבים צעירים ובלתי ידועים המציעים פתרונות עיצוב חזותיים ופונקציונאליים חדשים, ומעוררים את המודעות הציבורית התקשורתית לעיצוב צ'כי. מבין המעצבים שזכו לראשונה להכרה במסגרת התערוכה ניתן למנות את לוסי קולדובה (Koldova), שהחלה כמעצבת רהיטים ותאורה. סגנונה, שהיה בתחילה גס במקצת, הפך עם הזמן למלוטש יותר, ומציע פרשנות חדשה לפונקציונליזם עכשווי. השולחן Treasury שעיצבה עבור חברת Process וקולקציית הרהיטים Home Fitness (פרויקט הגמר שעיצבה ב-2009 באקדמיה לאמנויות בפראג בהנחיית יאן נמצ'ק ומיכאל פרונק) הם אובייקטים בעלי קווים נקיים, המאופיינים בפרטים ובפונקציות יוצאי דופן. קולדובה עברה לפריז והחלה לעבוד בסטודיו של אריק לוי, שם פגשה את המעצב דן יפת. קולדובה ויפת ממשיכים לשתף פעולה, וסגנונם הפך עם הזמן
לרך ופיוטי יותר, באופן המבטא את השפעת העיצוב הצרפתי. צמד מעצבים זה כבר עיצב מוצרים למותגים צ'כיים ובינלאומיים כגון Brokis ,La Chance , ו- When Objects Work.
בנוסף לקולדובה, שחקנים חדשים יחסית בשדה העיצוב הצ'כי הם צמד המעצבים Whitefruits (שכבר אינם פועלים יחד), המשתמשים בתהליכי ייצור פורצלן בכדי לברוא עולם אינטימי של חפצים פשוטים המאופיינים ביופי שברירי ותחכום מאופק. עבודתם, כמו זו שלמספר מעצבים אחרים כגון דניאל פירשיץ (Piršc), שחי ועובד במיקולוב ושהתפרסם בזכות עבודותיו הדקורטיביות עד כדי דקדנטיות, הסיטה את הדגש מן השפה המושגית חמורת הסבר שקידם סטודיו קובוס, לעיסוק רך ולירי יותר בסיפורים המבוססים לעיתים על זיכרונות ורגשות אישיים.
סגנון זה, השם דגש על תהליך היצירה ועל האספקטים הפרפורמטיביים שלו, הפך לרווח בשנים האחרונות. פריטי הריהוט וגופי התאורה מעץ המעוצבים בסטודיו לייב (Llev), לדוגמא, הם בעלי נופך דקורטיבי, ומתייחסים למסעותיהם של המעצבים ביערות הצ'כיים. המחיצה Sad screen , המעוטרת במוטיבים גיאומטריים בהשראת היער, כמו גם שרפרפי ה- Origam, עשויים בעבודת יד באיכות גבוהה, ומאופיינים בשימוש בחומרים גולמיים ובמימד סיפורי.
השימוש בעץ (שהוא חלק מטרנד רחב יותר של חזרה לטבע ודגש על מלאכת יד) והמימד הנרטיבי הם חלק ממגמה גלובלית חדשה בעיצוב עכשווי, הניכרת בעבודותיהם של מעצבים צ'כיים נוספים. קלרה שומובה (Šumova), הדמות הבולטת ביותר מבין המעצבים הצ'כים שזה עתה סיימו את לימודיהם, זכתה לראשונה לפרסום כשהפכה גזע עץ לעמוד מעקה בסגנון בארוק, בעוד שמנורת ה- Laska שלה היא דוגמא לעיצוב מבוסס-תהליך המשלב במוצר המוגמר חומרים ברמות עיבוד שונות – החל בעץ מכוסה קליפה טבעית וכלה באלמנטים שעובדו בתהליך ייצור תעשייתי. לאחר שהות בהולנד ובוונקובר שבקנדה, החלה שומובה לעצב חפצים העשויים לרוב מעץ. חפצים אלה, המתייחסים לזיכרונות אישיים של המעצבת, מציעים מבט מלנכולי על היערות של צפון בוהמיה, חבל הארץ שבו נולדה. מעצבת צעירה נוספת בת אותו הדור, מיכאלה טומישקובה (Tomiškova), מתמקדת גם היא במורשת חבל הארץ שבו נולדה, ופרויקט הסיום שלה באקדמיה לאמנויות בפראג ב-2011 התמקד ברב-גוניות המאפיינת את שדה עיצוב הזכוכית בצ'כיה. הקולקציה שיצרה, Made by Breath, משלבת שני סוגי זכוכית שונים: זכוכית בדולח דקורטיבית של חברת מוסר (Moser) אשר נמצאת בקרלובה וארה (Karlovy Vary), וזכוכית סימקס של יצרנית הזכוכית קווליר, המאופיינת בעדינותה ובתכונותיה המבניות. המאפיינים הייחודיים לשני סוגי זכוכית אלו נוצלו בכדי ליצור גופי תאורה חדשניים.
בשנים האחרונות הכירו מספר יצרנים צ'כיים בפוטנציאל הגלום בשיתופי פעולה עם מעצבים חדשניים. המותג Ton (נוסד 1861), לדוגמא, המייצר ריהוט מעץ מכופף, המציא את עצמו מחדש בשנתיים האחרונות: תחת ניהולם היצירתי של יאן נמצ'ק ומיכל פרונק, יצרה החברה קולקציית מעצבים מיוחדת המבוססת על שיתופי פעולה בין מעצבים צ'כים צעירים ומעצבים בינלאומיים והכוללת, בין השאר, את הכסא 002 בעיצוב ירוסלאב יוריצה (Jurica), העשוי משתי פיסות זהות של עץ מכופף. המותגים החדשים Bomma ו- Lasvit מובילים רנסנס נוסף בתעשיית הזכוכית הצ'כית. חברת Bomma מתמקדת בייצור זכוכית באמצעות טכנולוגיות רובוטיות, בתהליך שבו מוצרים שעוצבו באופן ידני הופכים למוצרים תעשייתיים מושלמים בקולקציות שעיצבו סטודיו אולגוי חורחוי, סטודיו קונצרן דיזיין (Koncern Design), מקסים ולקובסקי, ופרנטישק ויזנר (Vizner). חברת Lasvit ממוקמת בנובי בור, המרכז ההיסטורי של תעשיית הזכוכית הצ'כית, ומתמחה בעיצוב וייצור נברשות ייחודיות ומוצרי זכוכית אחרים לחללים ציבוריים ופרטיים. הודות לכמות גדולה של הזמנות מרחבי העולם, יש לחברה את האמצעים הנדרשים לשיתופי פעולה עם מעצבים בעלי שם עולמי, היוצרים עבורה מהדורות מוגבלות וקולקציות ייחודיות. ב-2011 יזמה החברה שיתופי פעולה עם הסטודיו היפני לעיצוב ננדו (Nendo), עם פביו נובמברה (Novembre), ועם רוס לאבגרוב (Lovegrove), שבמסגרתם חברו הסגנונות הייחודיים של מעצבים אלה למסורת ייצור הזכוכית הצ'כית. הודות ל- Lasvit , זכוכית צ'כית הוצגה ב-2012 בתערוכת העיצוב במילאנו, וזכתה לתשומת לב בינלאומית בקנה מידה שלא זכתה לו מזה שנים רבות. אלו הן חדשות נפלאות הן מבחינת שימור מסורות העבר והן מבחינת ההתפתחויות העתידות לבוא בעולם העיצוב הצ'כי.
התערוכה שורשים משותפים הוצגה במוזיאון העיצוב בתאריכים: 15.11.2012 – 25.03.2013
