מעצבים צעירים, בוגרים טריים של בתי ספר לעיצוב, משתלבים היטב באחת המגמות המרכזיות שציינה לי אדלקורט בתחזית שלה לשנים 2010-2050. התגובה העיקרית שלנו למשבר הכלכלי האחרון, אומרת אדלקורט, היא הצורך הגדל והולך באותנטיות, משיכה לדברים אמיתיים. דוגמה לכך היא השווקים הרבים של מזון אורגני הפזורים בערים הגדולות. הם מסמלים את הרצון שלנו לשוב לערכים ישנים, למסורות, לאמנויות, לדברים שהם אותנטיים. אנחנו חיים בנפרד אבל רוצים להיות יחד, היא אומרת.
בעתיד נחיה בערים כאילו היינו חקלאים. מיליונים רבים עושים זאת כבר בעולם הווירטואלי של-Farmville.com, המרחב שמאפשר לא רק להיות ולהיראות אלא גם לזרוע ולקצור.
מזון איטי ואופנה איטית הם חלק מהתנועה הזאת, המובילה אותנו לאורח חיים חדש המנסה להתרחק מהעיר ומרמות המתח הבלתי נסבלות הנלוות אליה, ועדיין להישאר קרוב אליה או בתוכה.
"חקלאות ביתית בעיר" הוא נושא הפרויקט של מאיה גולן, בוגרת המחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר – מערך גידול מודולארי המתאים לחללים קטנים, בנוי לגובה ובעל מערכת השקיה חסכונית.
גם "Grow eat" של קרן לבנט מהמחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר היא ערכה לגידול ירקות בבית. אלא שזו מכילה לא רק עציץ, מזלף וזרעים אלא גם תבניות לירקות. הערכה המרעננת הזאת המיועדת לילדים החיים בדירות עירוניות מאפשרת להם לגדל ירקות בעלי צורות גיאומטריות מפתיעות ולא שגרתיות.
האינטרקציה בין בני אדם לצמחים היתה מקור השראה לגינון טיפולי הנהוג היום בבתי חולים רבים. מגדה רוק בוגרת מכללת הדסה בעיצוב תעשייתי מכליל לקחה את האינטרקציה הזו צעד אחד קדימה והביאה את הטבע אל חדרי המטופלים באמצעות גינה צפה ניידת.
המגע הקסום והאסתטי שלה בצמחים בא לידי ביטוי גם בפרויקט אחר שלה בקורס עץ בתרבויות השונות:
בעתיד חוזה אדלקורט הסימביוזה (שאנו רואים ביטוי נרחב שלה בשנים האחרונות) בין ביולוגיה לטכנולוגיה תלך ותגדל כך שנוכל לא רק להנדס עיצוב אלא גם לגדל רהיטים וכתוצאה מכך הערים יהיו ירוקות יותר וחיי הכפר עכשוויים ומודרניים יותר.
עבודתו של אסיף קאהן שנוצרה במסגרת הפרויקט "Designers in Residence" של מוזיאון העיצוב בלונדון, ממחישה תפיסה זו ומציגה לנו רהיטים צומחים
אגב, דוגמה מהפנטת למיזוג הזה בין הטבע לעיר, בין ישן לחדש, בין צומח לבין דומם אפשר לראות בבית הטחב שעיצבו חברי קבוצת העיצוב היפנית ננדו ב-2008. הם שיפצו בית עץ ישן בשכונה שליד נהר השיבויה בטוקיו. כדי לקשור בין פנים הבית למראה הנשקף מהחלונות הם חיקו את מראה הטחב הצומח על גדות הנהר. כיוון שלא רצו לעשות שימוש בטפטים המחקים את הטבע באופן דו מימדי אך גם לא רצו לכסות את כל הקירות בטחב, החליטו לגדל את הטחב בדוגמה המחקה את הטפטים וכך יצרו יצירה שאינה מלאכותית לחלוטין אך גם אינה טבעית לגמרי.
ביטוי לסימביוזה בין טכנולוגיה לעולם הטבע נותן עומר דויטש מהמחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר במוצר שהוא הכלאה בין מחשב לצמח. המחשב מגיע לבית הלקוח עם אדמה וזרעים מונבטים בתוכו ומתפקד לא רק כמחשב אלא גם כבית גידול ידידותי.
אבל בינתיים, עד שהערים תהיינה נקיות וירוקות יותר, עיצב איבצן הרון מערכת סינון והעשרת אוויר המכילה אצות חד תאיות. המערכת המשמשת מעין שכבת עור המפרידה בין החוץ לפנים מאפשרת לאצות להיזון מהפחמן המזוהם ולפלוט חמצן לחלל החדר.
כלי העבודה שעיצב איתי לניאדו במסגרת פרויקט הגמר שלו בבצלאל אינם מיועדים אמנם לדירת שני חדרים במרכז העיר אבל בהחלט מעניקים מראה עכשווי לחיי הכפר.
לאחר עידן התיעוש המוגבר והווירטואליות המואצת, נחזור, יש לקוות, לטפח ולשמר את מה שייעשה יותר ויותר יקר בעינינו – האדמה.
נעה הימלפרב (עיצוב תעשייתי, בצלאל) ערה לסגולות של משחק באדמה עיצבה סדרה של חיות משחק עשויות אדמה שאת גופן עוטפים שלדי פלסטיק צבעוניים.
מסננת אדמה ליצירת בתי בוץ עיצב יניב ברפמן מהחוג לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי חולון
ואילו ניר בית אב עיצב תנור שמש מתקדם לטיולי שטח, שבו בישול, הרתחה ואפייה נעשים על ידי ריכוז קרני השמש, ללא חשמל או דלק.
אבל את הפרשנות המשעשעת ביותר לכמיהה העירונית שלנו לחיי טבע נתנה דקלה דינור מהחוג לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי חולון. הפרויקט "שובך עירוני" (לא פרויקט גמר) כולל אמנם רק מסמר ופרוסת לחם אבל הוא שובך לכל דבר.
