כשחושבים על עיר ואופניים חושבים על אמסטרדם, או קופנהגן, בהן תרבות האופניים היא מושא להערצה. קופנהגן, הבירה הדנית, לא רק יצרה תנאים ותשתיות לתרבות אופניים אורבנית שניתן ללמוד מהם – תושביה, במודע או לא, יצרו התכתבות חדשה בין אופניים, אופנה וסטייל שמשפיעה רבות על צמיחתה של תרבות אופניים אורבנית חדשה ברחבי העולם.
אם תפתחו היום גוגל ותכניסו למנוע החיפוש את שילוב המושגים "STYLE" ,"BICYCLE" ו-"CHIC" ייפרשו בפניכם אין ספור אתרים, כתבות ובלוגים העוסקים בנושא. אם תחפשו תמצאו ברשת האינטרנט מותגי אופנה המשווקים אופניים תחת שמם, פרסומות אופנה המשלבות אופניים כסטיילינג לדוגמניות שלהן, חנויות בוטיק לאקססוריז אופנתיים לאופניים המציעות מוצרים נלווים ואביזרים מעוצבים שילבישו לכם את האופניים בסטייל, בלוגים הסוקרים אופנת רחוב על אופניים ועוד. העיסוק באופנה ואופניים לא מתרחש רק בפרוורי הרשת ובסביבות אלטרנטיביות, הוא מגיע גם לראשי הכותרות באתרים, עיתונים ומגזיני אופנה. מדורי רכילויות מפרסמים תמונות פפראצי של סלבריטיז על אופניים "מגניבים" נוסעים לסידורים, תצוגות אופנה בשבועות אופנה ברחבי העולם מציגות דוגמנים על אופניים, וכתבות אופנה אף קוראות לדבר בשם – "טרנד האופניים". יש שיגידו כי הקשר בין אופנתיות ואופניים הוא רק סימפטום של תופעה גדולה יותר, אך אולי התרחיש בעצם הפוך.
Bicycle Boom
העובדה היא שאנו נמצאים בעיצומו של "גל אופניים", עידן חדש המתייחס לאופניים ככלי תחבורה יומיומי ומכובד שסוחף אחריו אלפים לשנות את אורח חייהם. אולי העובדה זאת מרגישה כמו "OLD NEWS" אך לא מזמן עוד חיינו במציאות בה "תרבות אופניים" לא הייתה יותר ממשחק ילדים ונוער, או ענף ספורט אקסלוסיבי רחוק מהעין והלב שהשפיע על אוכלוסיה מצומצמת מאוד והשתייך בעיקר לעולם של "קאלט" ותחביב. היום אופניים הם טנרד אופנתי שפונה לאוכלוסייה רחבה יותר, ומשפיע לאין שיעור על יחסי הכוחות בין כלי התחבורה העירונית במטרופולינים ברחבי העולם. בעולם כבר קוראים לתופעה המרהיבה הזאת "THE BICYCLE BOOM". בעברית, ואולי לא במקרה, עוד לא נמצא לזה שם. כמו תל-אביב, המטרופולין הקטנה שלנו, רבות ערי המטרופולין ברחבי העולם בהן תרבות האופניים העירונית לא מפותחת כפי שיכולה הייתה להיות.
תרבות האופניים
לא מדובר רק בתשתיות. בעשור האחרון נעשים מאמצים רבים בעולם המערבי לייצר תרבות אופניים חדשה גם על-ידי העלאת המודעות בקרב האזרחים לשימוש באופניים ככלי תחבורה עירוני ובחלק מהערים השינויי כבר קורה. נשמע פשוט, נכון? היתרונות לרוכב העירוני ולעיר המעודדת רכיבה על אופניים הם רבים. למשתמש, האופניים הם תחבורה בריאה, זולה לתחזוקה ומאפשרת להגיע מנקודה אחת לאחרת בקלות ובמהירות. האינטרס של הרשויות גדול לא פחות. מעבר למיתוג הנחשק "עיר ירוקה", עיר בה יש תרבות אופניים מפותחת היא עיר נקייה, בריאה ונעימה יותר עם פחות זיהום אוויר, פחות רעש, פחות פקקים ויותר שלווה. עם זאת, ולמרות האינטרסים הברורים של כל הצדדים, נדמה שעדיין מתנהל מאבק להעלאת המודעות ויצירת תנאים מתאימים שיאפשרו לתרבות אופניים עירונית להתפתח.
התמונה ששיגרה מיליון זוגות אופניים לדרכים
סביר להניח שההתכתבות החדשה בין אופנה ואופניים התחילה בכמה נקודות בעולם במקביל, אך ב-2007 אדם בשם מיקאל קולווין-אנדרסן (Mikael Colville Andersen) יצר בלוג קטן ובפעולה אחת התחיל מה שעתיד היה לעשות היסטוריה. אולי בישראל עוד לא שמענו עליו אבל בכל העולם הוא כבר הפך לשם דבר. מייקל קולווין-אנדרסן הוא יוצר סרטים וצלם במקצועו. לפני כשש שנים, בזמן שרכב לעבודתו בקופנהגן, הוא צילם תמונה של בחורה בחצאית רוכבת על אופניים ופרסם אותה בפליקר. היום, ידועה התמונה האחת הזאת כ"תמונה ששיגרה מיליון זוגות אופניים לדרכים". בעיקבותה פתח מיקאל קולווין-אנדרסן בלוג בשם "CYCLE CHIC" שמוקדש כולו לצילומים של אנשים, בעיקר נשים, לבושים "יפה" ורוכבים על אופניים ברחבי קופנהגן בהרבה חן ושיק. התמונות הסקסיות, האסתטיות והאנושיות שהופיעו בו כבשו בסערה את ליבם של אלפי גולשים מכל רחבי העולם. הבלוג, שהיה אז ראשון מסוגו, הביא להדים רבים, להשפעה אדירה ולהשראה למאות חיקויים בדמותו. עם השנים הפך הבלוג לקטליזטור לתרבות אופניים חדשה שרק הולכת ומתפשטת. גם שמו – CYCLE CHIC – הפך למונח שנטמע בז'רגון הבינלאומי ומסמל היום את כל המתקשר לסטייל ואופניים. בזמנו, כל שמיקאל רצה זה לתעד ולשתף את האופן בו תושבי העיר רוכבים על אופניים. בסטייל ובקלילות, בכל ימי השבוע. כל שעשה בפועל זה לפזר את הערפל מעל האופניים, ולהראות לכולם שרכיבה על אופניים יכולה להיות פעולה יומיומית. שאין צורך לשנות את צורת הלבוש על-מנת להשתמש בהם, להיפך. הצילומים בהם מתועדים אנשי עסקים בחליפות ונשים עם חצאיות ועקבים רוכבים על אופניים רק הפכו את הפעולה לנחשקת יותר, ובכך גם הם גם מיתגו אותה ככזאת. ההתכתבות החדשה שיצר בין טרנד, סטייל, אופנה ואופניים תפסה תאוצה. היום, ההתכתבות הזו מצליחה לגאול את האופניים מהסטיגמה הספורטיבית המיוזעת שסחבו עימם שנים רבות כל-כך ולגרום לרוכבים פוטנציאלים רבים שנרתעו, או היו אמביוולנטים כלפי רכיבה עירונית באופניים להימשך לרעיון.
ראיון עם מיקאל קולווין אנדרסן, האפיפיור של רכיבת האופניים האורבנית
בשמו של מיקאל קולווין-אנדרסן נתקלתי במקרה, בשוטטות באינטרנט, כשחיפשתי נתונים על מצבן של תשתיות האופניים של העיר תל-אביב ביחס לעולם. כשהכנסתי את צירוף המילים "BICYCLE FRIENDLY CITIES" גיליתי את האינדקס של קופנהגנייז דיזיין (Copenhagenize Design Co) המדרגת מידי שנתיים את הערים הידידותיות ביותר לאופניים בעולם. שם גם נתקלתי לראשונה בשמו של מיקאל קולווין אנדרסן, טיסה לקופנהגן לא יכולתי להרשות לעצמי, אז ריאיינתי אותו מרחוק.
לראשו של קולווין-אנדרסן נקשרו עם השנים כתרים רבים החל ממומחה לניידות אורבנית, בלוגר אופנה זוכה פרסים, אנתרופולוג לענייני אופניים, שגריר אופניים ועד לכינוי "האפיפיור של רכיבת האופניים האורבנית". בעברית היינו אומרים ש"עבודתו-אמונתו", ועבודתו היא בהחלט יותר מג'וב רגיל.
ראשית, שאלתי אותו איך הוא היה מתאר את מה שהוא עושה?
"בדנית יש לנו ביטוי שאומר 'לילד אהוב יש שמות רבים', או באנגלית, תקרא לי איך שתרצה, רק תקרא לי. אני מניח שבאמת קשה להגדיר את מה שאני עושה. האמת היא שכל הדבר הזה הוא כמו כדור שלג, והוא רק הולך וגדל. זה מעורר ענווה."
איך כל הדבר הזה התחיל? איך הופך צלם ויוצר סרטים (המקצוע הרשמי שלו) להיות מומחה לניידות אורבנית וקידום תרבות האופניים בעולם?
"הכל התחיל ב-2007, כשהחלטתי לשים תמונות שצילמתי שעסקו בתרבות האופניים בקופנהגן במקום אחד באינטרנט. תחילה, אלה היו סדרות של צילומים שעסקו בתיעוד החברה בקופנהגן, ובשלב מסוים החלו לכלול דימויים מחיי היומיום של התושבים בעיר הבירה, שרובם רוכבים על אופניים. במרבית מהצילומים תועדו תושבים אופנתיים על האופניים שלהם ואותם התחלתי לפרסם. לבלוג שפתחתי קראתי CYCLE CHIC. הפידבק שקיבלתי על התמונות שפורסמו היה חיובי, והיה ברור שבחו"ל התפתח עניין בלראות איך האופניים הם חלק אינטגרלי מחיי היומיום בבירה הדנית. מה שקרה אחרי שהבלוג פורסם הפתיע את כולם. אז, לא היה אף אתר באינטרנט שעסק בתכנים שהעלתי, שדיבר על בחורות על אופניים או שילב סטייל ואופנה עם אופניים רגילים וצנועים. כשפתחתי את הבלוג וקראתי לו CYCLE CHIC, בעצם יצרתי מושג שמתאר את האומנות שברכיבה על אופניים עם בגדים אופנתיים אך יומיומיים, ומשם הדברים החלו לתפוס תאוצה. התמונה הראשונה שפורסמה מכונה היום 'התמונה ששיגרה מיליון זוגות אופניים לדרכים'. הבלוג יצר תנועה גלובלית, טרנד אופנה חדש, ואת חזרתם הממשמשת ובאה של האופניים ככלי תחבורה במרחב העירוני. ככל שהפך פופולרי יותר, נאספו סביבו קוראים שמתעניינים גם באופנה, וגם באופניים ובתרבות אופניים. עם הפופולריות הופיעו גם בלוגרים ברחבי העולם איתם חברתי, וכך נוצרה רשת גלובלית רחבה יותר שמביאה זוויות ונקודות מבט שונות לבלוג."
את הבלוגים המקבילים ברחבי העולם איתם חבר ניתן לראות דרך הבלוג שלו, CYCLE CHIC. הם אפילו זוכים לשאת את הלוגו שלו ולהיות חלק אינטגרלי מהאתר. מלבד אלה, ישנם עוד למעלה מ-100 "חיקויים" ברחבי הרשת, ויכולתי רק להניח שהם לא תחת השגחתו. תהיתי מה דעתו, כיוצר, על התופעה הזו.
האם הוא מאמין שכתנועה, ל CYCLE CHIC כבר יש חיים משלה ורואה את ה"חיקויים" כדבר חיובי שעוזר לקדם אותה? או שמדובר בפגיעה בזכויות יוצרים?
מיקאל מיהר לתקן אותי, שהמספרים שהיו בידי אינם מעודכנים.
"יכול להיות שכבר יש קרוב ל-200 חיקויים. רבים מהם כבר לא פעילים, אך עדיין יש לא מעט. רובם מבקשים רשות ובזכותם יצרנו את רפובליקת ה-CYCLE CHIC, שהיא קבוצה בה פועלים בלוגרים נמרצים ומלאי תשוקה לדבר מכל רחבי העולם. הקבוצה היא מעין 'ליגת על' שאחרים חייבים לשאוף גבוה בכדי להצטרף אליה. אין לנו שום כוונה למשטר בלוגים אחרים, אבל המערכת שיצרנו עוזרת מאוד בקידום של תפיסה מסוימת ולכן אנחנו נוריד חיקויים המשתמשים בשם CYCLE CHIC אך לא דבקים בפילוסופיה שלנו."
מאתיים בלוגרים מרחבי הגלובוס החליטו לאמץ את הקונספט. אכן מדובר בהשפעה אדירה. שאלתי את מיקאל האם הוא ידע בזמנו שהוא יוצר משהו גדול כל-כך, ומהן לדעתו הסיבות להצלחה שלו?
"הכל קרה די במקרה, אך למרבה המזל הצלחתי לזהות בזמן את הסיבה להתלהבותם של אנשים רבים כל-כך מהתמונות בבלוג CYCLE CHIC. בעבר היו האופניים צורת התניידות רגילה בערים בכל רחבי העולם, אך כבר כמה דורות שהאופניים נדחקו הצידה בשל התכנון העירוני המתרכז בעיקר במכוניות. אנשים שכחו את הדימויי שהיה אז נפוץ כל-כך, של תושבים שרוכבים על אופניים ככלי תחבורה עם בגדיהם הרגילים, כי בדורות האחרונים נתפשו האופניים כספורט והתכתבו בעיקר עם פנאי ותחביב ולא יותר מזה. כנראה שאיפה שהוא 'גן האופניים' עדיין טבוע באנשים עוד מפעם והדימויים שפרסמתי עוררו אותו. ראיתי את הערך של זה והמשכתי לפרסם עוד ועוד תמונות. אנשים קיבלו מזה השראה, וזה נתן לי השראה להמשיך. הצלחתו של ה-CYCLE CHIC הובילה ל-Copenhagenize.com, וכך נהיו לנו שני בלוגים מקבילים. האחד בוחן דרכים בהם ניתן להשיג עיר "קופנהגנית" והשני מראה מה נקבל אם זה יקרה.
בנוסף, מיקאל הפנה אותי לפוסט בבלוג שלו, המודה לכל תומכיו ומצטט מיילים שקיבל ובהם עדויות להשפעה שיש לבלוג על קוראיו בכל רחבי העולם.
נדמה שהבלוג שלו CYCLE CHIC החל התכתבות מסוג חדש בין אופנה וסטייל לאופניים. נכון, היום זה כבר מרגיש טבעי. האופניים מככבים היום בפרסומות אופנה ואף נמכרים בחנויות אופנה, כשסמל המותג עליהם, יש אינספור אקססוריז אופנתיים לאופניים, ותמונות פפראצי אף מתעדים סלבריטיז רוכבים עליהם. האופניים היום הם טרנד לכל דבר, ובניגוד לתפישה שרווחה בעשורים האחרונים, פעולת הרכיבה הנונשלנטית עליהם ברחבי העיר נהיתה "מגניבה". נדמה כי להתכתבות בין אופנה ואופניים יש השפעה לא קטנה על ההתפתחות המתחדשת של מודעות לשימוש יומיומי בהם.
האם תדמיתם החדשה והנחשקת חייבת תודה גם לחברות האופנה והתקשורת, שאומנם מנצלות את האופניים למטרות רווח, אך גם נותנות להם במה מכובדת ותורמות לקידומם? שאלתי את מיקאל לדעתו.
"אנשים ניסו לנצל את טרנד האופניים כבר במאה הקודמת. אנחנו רואים את אותו המקרה היום. השוק מלא בכל-מיני 'בגדי אופניים'. זאת כלכלה מבוססת צרכנות אז זה מה יש, אבל המטרה שלנו היא לגרום לאנשים להבין שהם לא צריד כים מכנסי ליוויס מטופשים שעוצבו במיוחד לרכיבה עירונית, שכל זוג מכנסיים יעשה את העבודה. בקופנהגן, אף אחד לא שם ציוד מיוחד או לובש בגדים מיוחדים לרכיבה. אנחנו מתלבשים לרכיבה על אופניים באותו אופן שהיינו מתלבשים להליכה או לנסיעה באוטובוס – כרגיל. תעשיית האופנה קפצה על טרנד ה-CYCLE CHIC כבר בהתחלה והיא ללא ספק עזרה למנף אותו. מותגי האופנה ה'מיינסטרימים' החלו להשתמש באופניים בפרסומות שלהם. אני חושב שזה טוב. ככל שהאופניים יתפרסמו יותר ובכל מקום, כך זה מקרב אותנו למטרה – להפוך את הרכיבה העירונית על אופניים לנורמלית ויומיומית ובכך לבסס אותה מחדש בנוף האורבני. אנחנו חייבים לשמור שהאופניים יהיו עכשוויים ורעננים בתודעת הציבור, ולשם כך אנחנו משתמשים בטכניקות שיווק 'מיינסטרימיות'. נראה שאנחנו מצליחים לעשות זאת, שזה טוב. לרכוב על אופניים נהיה שוב נורמלי והאופניים הפכו להיות סמל לאיך היינו רוצים שהערים שלנו יראו."
למיקאל יש רגשות מעורבים בקשר לשימוש בטנרד האופניים בתעשייה ובכלל. כתבה מצוינת שכתב על הצלחתו של ה-CYCLE CHIC כבלוג, מושג, תנועה וטרנד מפרטת את החדשות הטובות והרעות שנלוות לה. למרות שההתכתבות בין אופניים, אופנה וסטייל שעורר גרמה לתעשיית האופנה לנצל לרעה את כוחו של הטרנד העכשווי, היא גם הניבה לא מעט שיתופי פעולה עם מותגים ואירועי אופנה שזכו בתמיכתו. הוא הפיק פרסומת שמשלבת אופנה ואופניים עם מותג האופנה "מיוז", חברת אופנה דנית, המשווקת בגדים בעיצובם של מעצבי אופנה צעירים מקומיים, והשתתף בתצוגות ואירועי אופנה ברחבי העולם. רציתי לשמוע על החוויה שלו, ועל המניע לתמיכתו בדבר.
קופנהגנייז דזיין היא החברה שמיקאל הקים לאחר הצלחתו של הבלוג שלו. החברה מייעצת לערים ואירגונים ברחבי העולם ומתמחה בתכנון תשתיות עירוניות לאופניים ובקידום תרבות האופניים דרך עיצוב. החברה רואה באופניים כלי אפקטיבי בארגז הכלים העירוני לבניית ערים תוססות וידידותיות לסביבה ולאזרחיהן במאה ה-21. החברה, בניצוחה של מיקאל, מונה שישה אנשי צוות מקצועיים וצעירים וסטאז'רים מרחבי העולם. באתר שלהם, בעמוד הבית כתוב:
"אנו ניגשים לכל עבודה דרך נקודת מבט אנושית, ומשתמשים בעיצוב, אנתרופולוגיה, סוציולוגיה והגיון פשוט כנקודות פתיחה."
נשמע מצוין, ומשכנע, אבל איך עושים את זה? שאלתי את מיקאל. מהם אותם כלים עיצוביים ואנתרופולוגים בהם הם משתמשים, ומה מבדיל אותם מכליהם של מהנדסי הערים כיום?
"קודם כל, אנחנו פונים ל-99 האחוזים, התושבים הרגילים, בעיצוב שלנו, בשיווק שלנו, בהכול. לא אכפת לנו מ'הרוכבים הלהוטים' בבגדי הספאנדקס ואופני הקרבון-פייבר שלהם. אנחנו מעוניינים בתחבורת אופניים ותרבות אופניים עירונית, ולא ברוכבים שטסים במהירות על מסלול 100 קילומטר באיזו תחרות. אנחנו מבינים את ההשפעה שיש לתרבות אופניים מפותחת כמו זאת בקופנהגן על הנוף העירוני ואנחנו רוצים לראות את זה קורה בכל העולם. זווית ראייה אנתרופולוגית וסוציולוגית היא גם כלי מפתח להבנת התנהגותם של אנשים וגם כלי שבעזרתו ניתן לשנות את אותן התנהגויות או ללמוד מהן בצורה אפקטיבית. נדמה כי כל מה ש'הרוכבים הלהוטים' רוצים זה לגייס חברים לתת-התרבות שנוצרה. מה שאנחנו רוצים זה להחזיר את האופניים לחברה הרחבה, בה יוכלו לשרת אותנו ואת ערינו כמו שעשו בעבר."
ומה עם המטרופולין שלנו? תל-אביב היא עיר צעירה, שופעת סטייל ושוקקת חיים. למרות שנעשים מאמצים מסוימים, אני מאמינה שתושביה (ואני ביניהם) כמהים להתפתחות משמעותית בתרבות ובתשתיות האופניים העירוניות.
שאלתי את מיקאל האם הוא מאמין ששינויי אמיתי יכול לבוא מהאנשים ומתפישתם, ולא רק מהרשויות, וקיוויתי לקבל כמה טיפים טובים שיעזרו לנו ליצור שינוי. מיקאל החזיר אותי לקרקע.
"בסוף הכול עניין של תשתיות. העיר צריכה לפתח את עצמה, להיות מודרנית ולייצר נתיבים מוגנים לאופניים בדרכיה הראשיות. זה מה שערים ברחבי העולם עושות עכשיו. הערים ב-Copenhagenize Index 2013, בהן לפני כ-5 שנים לא נשארו עוד אופניים, בונות את תרבות האופניים שלהן מחדש והן מראות את הדרך להצלחה. הן מפתחות מערכות לאופניים שיתופיים, תשתיות ואף פועלות להורדת מהירות הרכבים בכבישים עירוניים. ערים כמו בורדו, פריז, בודפשט, דבלין, נאנט, סביליה וברצלונה מוכיחות שבזמן קצר מאוד ניתן לעשות שינויי משמעותי ולהפוך כל עיר ל'קופנהגנית'. תל-אביב צריכה מתכננים ומהנדסי תנועה ותחבורה שעובדים במאה הזאת, ולא תקועים בשיטות תיכנון מיושנות בהן רכבים ממונעים הם 'מלכים', ופוליטיקאים עם חזון לעתיד שלא חיים בעבר. היה נהדר לראות שישראל ביטלה חלקית את חוק חבישת הקסדה לרוכבים על אופניים, ואני אישית לקחתי חלק בזה. צעד שכזה מעודד אנשים לשקול להשתמש באופניים ככלי תחבורה יומיומי, הוא שופך אור חיובי ועוזר לקדם את הרעיון, וזהו צעד נכון בכיוון המודרני."
בתשובתו, הפנה אותי מיקאל לאותו אינדקס דרכו הגעתי להכיר אותו. כפי שכבר אמרתי, תל-אביב לא הופיעה שם. שאלתי אותו עם המטרופולין שלנו עלה אי-פעם ברשימותיהם. מיקאל סיפר כי תל-אביב אכן דורגה באינדקס שלהם ב-2011 ו-2013, אך בשני המקרים היא לא הגיעה ל-20 הערים המובילות, אך ציין שזכור לו שהיא דורגה "די טוב" ברשימה הגלובלית הרחבה.
לסיום הראיון, לא יכולתי שלא לשאול על אילו אופניים רוכב האדם ששינה את תרבות האופניים בעולם, אז למקרה שגם אתם תהיתם, יש לו כמה.
"יש לי זוג אופניים שוודיות מ-1955 שמשמשות אותי ביום-יום. עיצוב נהדר, והן מאוזנות ובנויות להפליא. יש לי אופני מטען של CARGO להסעת הילדים והובלת מצרכים למיניהם. חוץ מזה יש לי גם כמה זוגות שאני מחזיק לאורחים שמתארחים אצלי."
תערוכת ללא מעצורים – מסע אופניים לאורך ההיסטוריה של עולם העיצוב – 100 זוגות אופניים איקוניים, הוצגה במוזיאון העיצוב חולון בתאריכים: 13.11.2013 – 28.03.2014
*המאמר נכתב במסגרת קורס אוצרות בתואר השני בבצלאל, שיתוף פעולה בין מוזיאון העיצוב חולון לאקדמיה לעיצוב ואמנות בצלאל.
