בעולם המערבי התחוללה בעשורים האחרונים מהפכת מידע. רשת האינטרנט, האימייל, הנגישות למידע והתקשורת הזמינה בכל עת שינו מן היסוד את הרגלי העבודה ושיטות הניהול. העשור הראשון של המאה הנוכחית התאפיין ביוזמה גלובלית של המרת התכנים של אמצעי התקשורת השונים למאגרי מידע זמינים ברשת. הפיכת המשאבים, הידע והאמצעים נגישים לכלל החברה תמשיך להיות אחד האתגרים המרכזיים במאה ה- 21.
צריכת מידע פסיבית, שאפיינה את ראשית עידן האינטרנט, עוברת בהדרגה לייצור אקטיבי: יצרני תוכן ורעיונות עצמאיים מציגים כיום את מרכולתם לכל דורש. אם שחרור צוואר הבקבוק של הפצת המידע היה התוצאה של המהפכה הראשונה, הרי שהעשור השני של המאה אמור להביא לשחרור צוואר הבקבוק של הייצור. המהפכה איננה מבוססת על שכלול טכנולוגי מהותי של יכולות המכונה, אלא של יכולות האדם. המהלך מתרחש ממש עכשיו אל מול עינינו – הסרת החסמים על ייצור והפצה מובילה בהדרגה למעבר מכלכלה של סחורות ושירותים לכלכלה של רעיונות.
ההיסטוריה הקרובה מלמדת שהמעבר למדיה דיגיטלית ושחרור צוואר הבקבוק של ההפצה ערערו את מעמדם של שחקנים דומיננטיים עד כה, בעיקר בתעשיות התוכן והתקשורת (מוזיקה, וידיאו, מו"לות ועיתונות). תהליך הביזור החדש פותח את צוואר הבקבוק של הייצור ושוחק את מעמדם של מחזיקי הידע ובעלי האמצעים. הדור הצעיר, המרבה לפעול באמצעות הרשת, אינו מכיר יותר במעמד בעלי הכוח הריכוזי, במערכות החוקים ובמוסדות המקיימים אותם. פיראטיות, התעלמות מזכויות יוצרים, שיתוף קבצים, האקרים ומניפולציה של תרבות ההמונים הם רק חלק ממאפייני תרבות הנגד, שקמה כמחאה וכאלטרנטיבה למודלים הריכוזיים.
מעצבי ומתכנני מוצרים ניצבים בפני אתגר המאפיין את כלל התרבות המערבית. לב השינוי הוא המעבר מגישה ריכוזית למבוזרת. המהפכה התעשייתית החדשה איננה מבוססת על בעלות או על שליטה על אמצעי הייצור, וייעודה הוא לשרת צרכים אישיים, שכרגע אינם בהכרח מסחריים. בנקודת הזמן הנוכחית האפשרויות הטכנולוגיות קיימות, אבל בהיעדר מסה קריטית של משתמשים, השפעתן עדיין שולית.
מאבק אידיאולוגי ניטש היום בין הגישה המאופיינת בריכוזיות משאבים וידע כמצרך ממודר, לבין גישה הדוגלת בביזור המשאבים והפצת ידע חופשי לכולם. על-פי התפיסה הריכוזית, יש לשמר ידע כמשאב מוגבל וכמקור להשפעה ולכוח. מעבדות מו"פ ממודרות יהיו בהכרח מוגבלות בכוח אדם, בידע ובאמצעים העומדים לרשותם. בגישה הריכוזית כל אמצעי הייצור – המחקר, הפיתוח, הרעיונות והצרכים – מוכתבים על-ידי גרעין מצומצם הפועל לשימור כוחו. מודל "חדשנות" ריכוזי ישלול כל המצאה המערערת את כוחו כחלק ממנגנון הישרדות טבעי. לכן, במודל ריכוזי המשאבים מובילים את החדשנות. לעומת זאת, במודל מבוזר החדשנות מובילה את המשאבים.
איך זה עובד?
דוגמאות לשיטת הביזור החדשה ניתן למצוא במספר הולך וגדל בכל רחבי העולם. "Hacker Spaces" הם חללי סדנאות עצמאיים, המאפשרים לכל אחד, בכל מקום, גישה למגוון רחב של אמצעי ייצור לשימוש עצמי. ביזור אמצעי הייצור מהווה מגמה הפוכה לריכוז ענפי הייצור ההמוני בדרום מזרח אסיה, ובסין בפרט. באתרי 100kgarages.com וב-hackerspaces.org ניתן לאתר את מיקומי החללים וליצור קשר ישיר עם מנהליהם לשם ביצוע עבודות מגוונות.
השיטה פשוטה יחסית: תכנון אובייקט תלת-ממדי נעשה באמצעות תוכנות תיב"מ (תכנון בעזרת מחשב). המידע נשמר כקובץ דיגיטלי, המשמש כהוראות ייצור עבור המכונות Computer Aided Design) – CAD). תחילה שימש קובץ ה-CAD לייצור תבניות או להפעלת מכונות תעשייתיות. כיום ניתן לשלוח את קובץ הייצור ליצרנים שונים על גבי הרשת, והמוצר הפיזי או התבנית נשלחים בדיוור ישיר לבית הלקוח תוך מספר ימי עבודה.
ברשת קיימים כבר מספר אתרים המספקים למשתמש הבודד שירותי ייצור, אם זה עבור אובייקט אחד ואם זה עבור מאות יחידות.
האתרים shapeways.com ו-Ponoko הם דוגמאות לאתרי אינטרנט, המהווים פלטפורמה מסחרית עבור מעצבי מוצרים, והם פועלים בדומה לחנויות המוזיקה המקוונות, בהן מוזיקאים מוכרים כיום את יצירותיהם. מבקרי האתר זוכים לצפות במגוון כלי בית, תכשיטים וצעצועים מעוצבים וייחודיים, ולהזמינם היישר לביתם.
השיטה עובדת כך: המעצבים מעלים לגלריית האתר את יצירותיהם כקובץ המוכן לייצור. הלקוחות בוחרים את המוצר הנחשק, את צבעו ולעתים גם את חומר הגלם, מתוך מבחר רחב של אפשרויות. לאחר קבלת התשלום החברה מייצרת את המוצרים במכונות שונות, ומטפלת באריזה ובמשלוח לבית הלקוח. למעט המכונות, מחסני החברות מלאים אך ורק בחומרי גלם, מסוגים ובצבעים שונים; אין צורך באחזקת מלאי של סחורה. במודל זה המעצבים הם יצרני התוכן החדש, והם חולקים עם האתרים את הרווח מכל מכירה.
אם עד לא מכבר מחירן היקר של תוכנות התיב"מ ואמצעי הייצור החדשים הגביל במידה רבה את השימוש בהם, הרי שהיום ישנם בשוק תחליפים זולים ונגישים יותר. בשנת 2002 החל השימוש בתוכנות תיב"מ זמינות וחינמיות כדוגמת Blender, והתופעה התרחבה ב- 2006, עם יציאתה של תוכנת Google Sketchup.
מדפסות תלת-ממד המאפשרות להפיק מוצרים במגוון חומרים מקובץ מחשב, קיימות כבר למעלה מעשור. מחירן ההתחלתי של רוב המדפסות המסחריות נאמד באלפי דולרים. באחרונה מסתמנת התפתחות חדשה: בינואר 2010 החלה חברת HP להפיץ בעולם את מדפסות תלת-הממד של חברת Stratasys Inc, ויש בכך כדי לרמוז, שהשוק הזה הופך אטרקטיבי גם עבור התאגידים הגדולים.
דוגמה נוספת ויוצאת דופן היא מדפסת RepRap פרי פיתוחו של ד"ר אדריאן בויר מאוניברסיטת Bath. קובצי הייצור של ה-RepRapניתנים להורדה בחינם כרכיבים לייצור עצמי, והמשך פיתוחה נעשה על-ידי קהילת מהנדסים מתנדבים. בדצמבר 2006 הדפיסה לראשונה מדפסת RepRap חלקי חילוף עבור עצמה. מבלי להחשיב אומים וברגים RepRap מסוגלת כיום לייצר כ- 50% מכלל חלקיה. לחלופין ניתן לרכוש אותה בכ- 750 דולר באתר Makerbot.
ייצור מבוזר במיקור חוץ (out sourcing)אינו חידוש בעולם התעשייתי. בעולם קיימת מזמן היכולת לתכנן, להפיץ ולייצר מוצרי צריכה, ללא צורך בבעלות על תשתיות הייצור. יכולות הייצור החדשות גם אינן מהוות שיפור מהותי בהשוואה ליכולות הייצור ההמוני. לכן יש הטוענים שאין כאן מהפכה, אלא התפתחות. על-פי גישה זו, גם האינטרנט הוא לא יותר משכלול טכני של המצאת הטלגרף. המהפכה שיצר הטלגרף נעוצה ביכולות החדשות שהציע להעברת מסרים מיידיים, ללא תלות במגבלות זמן ומרחק. הטלפון, הרדיו, הטלוויזיה, ומאוחר יותר תקשורת הלוויינים והאינטרנט, מהווים רק שכלול טכני של אותה פריצת דרך. אבל עם כל הכבוד להבחנה מלומדת זו, השוואת מפרטים טכניים של ביצועי מכונות אינה הכלי הנכון להבנת מגמות ושינויים תרבותיים.
כיום כל מוזיקאי עצמאי יכול להפיק את יצירותיו ולהפיצן בצורה מסחרית. אדם אחד – המוזיקאי עצמו – יכול לאייש מגוון תפקידים: מלחין, כותב, נגן (בכלים שונים), מפיק, מעבד מוזיקלי, טכנאי סאונד, מנהל ייצור, משווק, יחצ"ן, ובעצם כל תפקיד אחר. הדבר תקף גם לגבי אנימטורים וגרפיקאים, שעוסקים בכל מלאכת ההפקה, הכתיבה והייצור. בני הדור הצעיר רוכשים מיומנויות אלה באופן טבעי, כחלק מצורך תרבותי וחברתי חדש. בהתאמה, מעצבי מוצר עצמאים נדרשים לפתח יכולות וידע חדש, החורגים מהגדרת התפקיד המסורתי.
כיצרני תוכן מסחרי, מעצבי מוצר ניצבים כיום בפני אותה דילמה שהעסיקה מוזיקאים לפני כעשור, עם תחילת מגמת שיתוף קובצי המוזיקה. היכולת להפיק אבטיפוס – או, בהתאמה, מספר עותקים של קלטת דמו – כבר קיימת, אך הם עדיין תלויים בפלטפורמות ייצור ושיווק ריכוזיות כמקור מרכזי לפרנסתם. בשלב זה, מרבית היוצרים מעדיפים לגנוז את עבודתם מאשר להעמידה לרשות הכלל ברשת.
הפצת ויצירת המידע והידע ברשת נעשות בינתיים על בסיס יוזמות פרטיות, ולא על-ידי ארגונים ריכוזיים. כשם שמקובל כיום לשתף אחרים ביצירות מוזיקליות, קטעי וידיאו ועיצובים גרפיים מקוריים, כן יהיה מקובל לשתף אותם בקובצי הייצור של מוצרי צריכה. זה רק עניין של זמן. בדומה לכל שינוי משמעותי, אימוץ מגמה חדשה והפיכתה לתופעה נפוצה תלויים במידת המודעות ליתרונות השיטה החדשה ובתמריצים לביצוע השינוי.
David-Laserscanner היא דוגמה לאחת התוכנות המאפשרות להפוך כל מצלמת רשת וציין לייזר סטנדרטיים לסורק תלת-ממד ביתי. באמצעות תוכנה הניתנת להורדה בחינם, ניתן לסרוק אובייקטים תלת-ממדיים פיזיים ולהעלותם לרשת כקובצי ייצור הזמינים לכל. צריכת מוצרים פיזיים כמידע הניתן למשלוח ולשכפול עצמי, עשויה להשפיע על הכנסותיהם של ענפי לוגיסטיקה כדוגמת שיווק, אחסנה, הובלה ואריזה. ניתן רק לשער כיצד התרחבות המגמה עשויה להשפיע על ענפים נלווים כביטוח, מיסי יבוא, מכס, זכויות יוצרים ופטנטים. ובכל זאת, למרות זמינות האמצעים וביטול חסמי העלויות, טרם הבשילה פופולריות השימוש האישי לכלל יישום המוני.
Zoybar כמודל אפשרי
ב- 2005, עם סיום לימודי בבצלאל, הקמתי את Zoybar כמודל ניסיוני למעבדת מו"פ מבוזרת. מרבית האמצעים הקיימים היום, התפתחו במקביל לכדי שיתופי הפעולה המוצגים ב-www.zoybar.net. הבחירה ליישם את המודל המבוזר בתחום כלי הנגינה נבעה מתוך הכרה, שמרבית היוזמות המשותפות נעשות במסגרת פעילויות הפנאי. התגמול וההכרה האישית בפעילויות מסוג זה הם התמריץ החזק ביותר ללימוד ולהפצת הידע.
הפרסום שניתן ל-Zoybar במגזינים ובכתבות טלוויזיה בעולם, תרם רבות לחשיפתה ולהחדרת המודל החדשני והאמצעים המבוזרים לתודעה של הציבור הרחב. Zoybar היא מעבדת מו"פ פתוחה, המאפשרת לאקדמאים, לחובבים ולחברות מסחריות לפתח כלי נגינה ואפליקציות נלוות על גבי פלטפורמה שיתופית. ידע, בהקשר שלנו, הוא היכולת ליצור. מתוך כוונה לאפשר מגוון רעיונות, Zoybar לא תוכננה כמוצר ספציפי, אלא כפלטפורמה גמישה המאפשרת מענה למגוון צרכים אישיים.
זהות ותרבות אופיינו בעבר על-ידי צריכת מותגים פסיבית; המותגים סיפקו זהות וסגנון חיים לרכישה. כיום מתרחש תהליך הפוך: התאמה אישית של מוצרים ושירותים עומדת בבסיס ההגדרה העצמית. המגמה הנוכחית מתבטאת במגוון תחומים, החל בהתאמה אישית של בגדי יד שנייה ועד התאמת תוכנות בקוד פתוח לצורכי עסקים מקומיים. המשותף לכולם הוא השימוש בקיצורי דרך זמינים למימוש הצורך לביטוי אישי.
שפה משותפת היא המפתח לשיתוף פעולה והאמצעי להפצת ידע. המכנה המשותף לתוכנה ולחומרה בקוד פתוח הוא הרעיון של שפה
– מערכת של אותות וסמלים הכפופים למערכת כללים (תחביר). Zoybar מספקת "ערכות לגו פתוחות" כקיצור דרך המאפשר להרכיב ולפתח מגוון כלי נגינה חשמליים פיזיים בתהליך שיתופי. מאותם רכיבי בסיס ניתן להרכיב כלים ("משפטים") שונים. עיצוב הרכיבים כאייקונים מזוהים מאפשר לכל משתמש לקרוא ולהעתיק בקלות רעיונות חדשים.
אחד המאפיינים הבולטים של Zoybar הוא קהילה גדולה של משתמשים, שיוצרת ומתקשרת באתר הפרויקט. בדומה לפרויקטים שיתופיים כמו ויקיפדיה, האינטליגנציה השיתופית מאפשרת להתייעץ, לקבל ולחלק טיפים ויישומים נוספים לערכות הבסיס. תרבות שיתוף
הקבצים היא מרכיב מרכזי בהפצת המגמה והרחבת הידע ומעגל המשתמשים. תכנון פלטפורמה פיזית כמבנה פתוח מתאפשר הודות למודולריות הגמישה לשינויים. הפלטפורמה הבסיסית המשותפת מאפשרת למפתחים להתמקד ישירות בחדשנות כקיצור דרך, בלי לבזבז אנרגיה וחומר על "המצאת הגלגל" מחדש.
בדצמבר 2009, במסגרת מאמר במגזין Innovation Journal, יצרה Zoybar תקדים והפכה לחברת החומרה הראשונה, המאפשרת גישה לקובצי ייצור לשימוש לא מסחרי. זמינות הקבצים מאפשרת ליוצרים עצמאים לפתח רכיבים נלווים מהמחשב הביתי, ואף לייצר ולשווק אותם באמצעים החדשים. המשתמש הבודד זוכה להשתמש במערכת הנמצאת בשדרוג תמידי, מבלי להחליף את המערכת כולה. Zoybar כיצרנית החומרה, זוכה לזנב ארוך של תוספים, המקנים לחוויית המשתמש ערך מוסף, בדומה לאפליקציות המפותחות עבור מכשירי אפל וגוגל אנדרואיד.
מאז הושק רשמית בפברואר 2009, החלו משתמשים מכל העולם להעלות לאתר מגוון כלים חדשים, שלא היו ניתנים לפיתוח תחת מודלים עסקיים קונבנציונליים. בינואר 2010 זכתה Zoybar בפרס עתיר לשנת 2009 מטעם משרד התמ"ת, על תרומתה בתחום החדשנות המבוזרת והחומרה הפתוחה.
העתיד המשותף לפנינו
בתחילת העשור השני של המאה ה-21 עדיין שולטות גישות ייצור שמרניות וריכוזיות, המבוססות על מאפייני המהפכה התעשייתית של המאה ה-19. רבות מפלטפורמות הייצור הריכוזיות אינן בנויות באופן שיכול לתת מענה מספק למגוון צרכים, בהיקפים ובמיקומים משתנים.
הגישה היצרנית המבוססת על עקרונות מבוזרים מתפשטת. העיקרון שיש לרכז מאמץ למען מטרה משותפת לא משתנה גם במודל מבוזר, אבל השיטה מתגברת על חסמים שנוצרים במודל הייצור הריכוזי. ניתן לזהות התפתחות של מודלים מבוזרים בתחומים שונים, כמו לוחמה, הוראה, תרבות פנאי ובידור ופיתוח תוכנה. בשלב ביניים מוקמות פלטפורמות ידע ואמצעים המציגות אלטרנטיבה למודל הריכוזי. לרוב, אלו הם טכנולוגיות ואמצעים המאפשרים למשתמשים להיות מעורבים בכל הרמות ולשפר את המודל בתהליך שיתופי, במינימום חסמי כניסה. במודל החדש המטרה משותפת לפרטים רבים, והידע והאמצעים עומדים לרשות כולם. כל יוזמה שכזו מאופיינת ביצירת שקיפות, ביטול היררכיות ושיתופיות במשאבים ובידע.
ניתן לדמות את החברה הצרכנית הנוכחית לפעוט פסיבי, התלוי לחלוטין בגורם חיצוני שיספק את צרכיו. כעת הוא רק עושה את צעדיו הראשונים; תחילה תוך חיקוי הסביבה, ובהמשך תוך הפגנת יכולות ביטוי ויצירה משוכללות ועצמאיות. מסיבה זו השוואת תוכן משתמשים ל"תוכן מקצועי בוגר" מפספסת את גודל ההישג המהפכני – ביטול הסמכות והיכולת הבלעדית להיות יוצר עצמאי בעולם הפיזי. מבחינה זו, ייתכן כי גם Zoybar אינה שכלול מהותי. של כלי הנגינה המסורתיים, אך יישומיה מייצגים את תחילת מימוש השינוי.
אנו נמצאים עדיין בתחילת הדרך בכל הקשור להקניית הידע הנדרש לשם יציאה לבגרות ועצמאות מלאה. לשם כך יש להרחיב את המגמה שתאפשר את הפיכת כלל המשאבים, הידע והאמצעים נגישים לכלל החברה.
* הכותב הוא מייסד ומנהל חברת Zoybar, ובמסגרת עבודתו מעורב בפרויקטים ,ובחברות המוזכרים במאמר.
** הכתבה התפרסמה לראשונה בכתב העת "אודיסאה"
