פרס יקיר התוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל לשנת 2010 מוענק לפרופ' שמואל קפלן.
פרופ' עזרי טרזי העניק את הפרס לקפלן וקרא בשם הועדה את נימוקי השופטים:
"דבר הועדה:
התוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי חוגגת 7 שנים להווסדה.
השנה החליטה התוכנית לפתוח במסורת של הענקת פרס יקיר התוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל מתוך הכרה בפועלם של מעצבים, ומנהלי עיצוב, מחנכים ואף תעשיינים ואנשי ממשל שתומכים בעיצוב.
כשהתכנסה הועדה שמנתה את ועדת ההוראה של התוכנית, השם הראשון שעלה לשולחן הדיונים היה ונשאר פרופ' שמוליק קפלן, ואנו גאים על כך שבידנו לכבדו להיות ראשון הזוכים בפרס זה לשנת 2010.
פרופ' קפלן, יליד 1944, עלה עם משפחתו מדרום אפריקה, ושירת כמ"פ בצה"ל. הוא סיים את לימודיו בבצלאל בשנת 1969, ובתחילת שנות השבעים החל מעצב במרכז לסיוע לתעשייה בתל אביב. בשנת 1973 הוא נוסע ללימודים מתקדמים בפראט בניו יורק אך קוטע את לימודיו, וחוזר לישראל בגלל פרוץ מלחמת יום הכיפורים. החל משנות השבעים המאוחרות הוא מעצב תעשייתי בתחום הריהוט, ומוצרי צריכה. משנות התשעים ואילך הוא מעצב ומנהל עיצוב בחברת אינדיגו, כיום משויכת לחברת HP.
כמעצב הוא יוצר נכסי צאן ברזל כמו הקומנדקר 'אביר', ריהוט בצלאל בקמפוס הר הצופים, הטלפון הציבורי, ומכונות הדפוס הדיגיטליות הראשונות בעולם.
כמחנך לעיצוב, הוא סייע לבנות את המסלול לעיצוב תעשייתי בתוך המחלקה לעיצוב, ולאחר מכן להפוך אותה בשנות השמונים למחלקה עצמאית. במשך 11 שנה כיהן כראש המחלקה לעיצוב תעשייתי ובנה דור שלם של מעצבים ומחנכים לעיצוב. הוא סייע לבנות את התוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי, ולגבש את תכניה בשני המסלולים של 'אודות עיצוב' ו'מתוך עיצוב'. תרומתו להבאת בצלאל להיות אחד מבתי הספר המובילים בעולם בעיצוב היא מכרעת.
הוא נחשב לאורים והתומים של ההסטוריה והתיאוריה לעיצוב בישראל, הידע העצום ויכולתו האינטלקטואלית והבקורתית הקנו לו חוש נבואי לראות את הדברים לפני כולם. בתקופה המודרניסטית של בצלאל הוא החדיר את הספק הפוסט-מודרניסטי, ובתקופת הפריחה הפוסט-מודרניסטית הוא החל לדבר כבר לפני עשור על החזרה לאידאלים של 'פחות הוא יותר'. הוא עוסק רבות בשאלת הזהות הישראלית הן ברמה התיאורטית והן כאוצר ויוזם של קורסים ותערוכות.
פרופ' קפלן מכתיב בדרכו את הדיון המתמיד הבקורתי, מטיל הספק, התובעני בכנותו, והמפקפק במרכזי הכוח הנוכחיים, ומציע באופן תמידי סימני שאלה ותביעה לבדיקה פנימית. במקום להגדיר מהו עיצוב, הוא מנסח מחדש מהו איננו עיצוב, ופורע גם את ההגדרות האלה שוב ושוב. אך מעל הכל, פרופ' קפלן מדביק את כל מי שמתקרב אליו בלהט הבלתי נשלט לאהבת העיצוב. זהו וירוס שאני מכנה אותו 'פילו-דזיין', ובאמונה הבוערת, שכאן, על סף המדבר, הציה והשממה, אנחנו יכולים לקיים תרבות עיצוב, שעומדת בקו ישר בחזית עם כל מקום אחר בעולם, ללא מורא וללא רגשי נחיתות."
אחריו עלה פרופ' יעקב קאופמן וסיפר על דרכם המשותפת:
"אילולא שמואל לא הייתי כאן. הכרנו בשנות השישים, שמואל הגיע מבצלאל והיה מלא טענות כלפי לימודי העיצוב שאותם למד מפי אדריכלים. אדריכלות היתה אז 'מלכת האומנויות' והגישה שלה היתה טוטאלית. אין ספק שהמוטיבציה להיווצרות המסלול לעיצוב תעשייתי צמחה מתוך התפישה ש'אדריכלות זה לא'. שמואל רב והתווכח עם גדולי האדריכלים של אותם ימים והדברים נרקמו תוך כדי מאבק. שמואל נאבק ואני הייתי טרמפיסט. ברגליו הוא כבש שבילי עיזים ועם הימים, השבילים היו לאוטוסטראדות. אחת מהן היא המסלול לתואר שני."
