מעצבים עם מודעות לסביבה – תערוכת עבודות של כ-20 מעצבים הנותנים דעתם על חומרי גלם, תהליכי ייצור והשפעתם של אובייקטים על הסביבה והקהילה – בכנס הקיימות הארצי באשדוד.
הכל החל בשיחת טלפון בה נשאלתי – "את יודעת מה זו קיימות?". התשובה שעניתי הובילה את הקול שבצד השני – יעל ויזל- אוצרת מוזיאון אשדוד ע"ש קורין ממן, להזמין אותי ליצור ולאצור יחד איתה תערוכה לכנס קיימות ארצי שיתקיים באשדוד ב-13-14 לדצמבר. בתערוכה – "קיימות או נמות"- ניתן יהיה לראות עבודות של מעצבים המביאים לידי ביטוי את החשיבה המקיימת ונותנים דעתם על חומרי הגלם, תהליכי הייצור והשפעתם של האובייקטים על הסביבה והקהילה.
המושג "קיימות" מתייחס ליכולת להמשיך ולקיים את כדור הארץ ונע בין הדאגה לשמירה על המשאבים העומדים לרשותנו לשימוש מושכל במשאבים הקיימים באופן המתחשב גם בצרכי הדורות הבאים. המודעות הגוברת לבעיות סביבתיות וחברתיות וההבנה בצורך בשינוי באופן ההתנהלות ודפוסי ההתנהגות הבזבזניים שצמחו במאה העשרים, מקבלת ביטוי נרחב בתחום העיצוב בתחילת המאה העשרים ואחת. למול תרבות הצריכה המעודדת רכישה אין סופית של אובייקטים, שימוש קצר מועד והשלכה של חפצים וחומרים ללא תשומת לב לנזקי זיהום, בזבוז חומרי גלם ובזבוז אנרגיה, התעוררה תרבות חדשה של שמירה על המשאבים הסביבתיים והאנושיים. תרבות זו מעודדת שמירה על הקיים דרך פעולות דוגמת שימוש חוזר ומיחזור של חומרי גלם קיימים, ניצול שאריות ופסולת מתהליכי ייצור, שימוש מושכל בחומרים טבעיים, מחשבה על אופן הייצור של אובייקטים על מנת להפחית את כמות האנרגיה שצורכים התהליכים ומחשבה על ההשלכות הסביבתיות שיהיו לאובייקטים המיוצרים בעתיד הקרוב והרחוק.
דורית מלין וגבי שטרן מציגים את "אור ירוק" – מיצב תאורה שנולד כתגובה לחוסר המודעות לזיהום הסביבתי שנוצר עקב שימוש בתאורת פלורסנט – נורה יעילה וחסכונית שבטעות זוכה להיחשב "ירוקה" אך רחוקה מלהיות כזו. במיצב מתריעים מלין ושטרן על תהליך התפשטות רעיל של הכספית – מרכיב מסוכן הנמצא בנורות שנמכרות כידידותיות לסביבה ומציפים את הפרדוקס שנוצר בין הסכנות הבריאותיות, הזיהום ובעיות המחזור שמוסתרות מהצרכן לבין היותה חסכונית.
יואב אבינועם, שיר אתר, אורי בן צבי, רוני גולדשטיין, עמית פרבר, יפעת שמלץ ואני מציגים אובייקטים שנולדו ממיחזור פסולת ושאריות מתהליכי ייצור שונים. אבינועם מציג שולחן העשוי יציקת שבבי נסורת ושרפים; אתר פיתח עבור חברת "עופרטקס" יריעות מטקסטיל ממוחזר ועיצב מהן סדרת אובייקטים לישיבה; בן צבי מציג אובייקט קונספטואלי בו הוא מחבר שאריות עצים מהנגריה לצורת המקור – גזע עץ – ופותח דרכו דיון על חומרי הגלם בהם אנחנו משתמשים ועל מחזור החיים בטבע; גולדשטיין מציגה שטיח עבודת יד משאריות עורות; פרבר יוצר מושב/הדום משאריות ספוגים צבעוניים מתעשיית הריפוד; שמלץ משתמשת בספרי טלפונים ובעיתונים ישנים כחומר גלם ליצירת אובייקטים לישיבה ולאחסון ואני מציגה אובייקטים לאחסון מאריזות קרטון ישנות אותן אני תופרת ומדביקה בשכבות לחומר גלם חדש, כמו גם גוף תאורה – "מותה של נורת הליבון" – העשוי חומרים שנזרקו ומתייחס להוצאתה של נורת הליבון אל מחוץ לחוק בגין היותה בזבזנית אנרגיה ומזהמת.
למול השימוש בשאריות ופסולת ניתן לראות מעצבים שמשתמשים במוצרים קיימים שסיימו את תפקידם ונותנים להם חיים חדשים. סטודיו גרובי הופכים חלקי אופניים שונים לשולחן קפה ולמתלה למעילים; גורית מגן הופכת אמבטיה ישנה ל"כסא משרדי" ומזוודה ישנה לשולחן מתקפל; עדיאל נזרי משתמשת בחלקי קירור של מכוניות ישנות והופכת אותם אגרטלים; יובל עציוני סורגת סביב סלסילות הפלסטיק המוכרות מהסופר והופכת אותן כלי קיבול חדשים; נועה בן טוב מלפפת אורגת וקושרת שאריות בדים סביב כסא פלסטיק ישן והופכת אותו למוצר ייחודי בעבודת יד; אורי ארואסטי הופך תוף גלגול של כבלי חשמל וצינור שרשורי לגוף תאורה ואני הפכתי גובלן ישן שמצאתי ברחוב לשולחן סלוני.
אספקט נוסף שבא לידי ביטוי בחשיבה מקיימת הוא הפן הקהילתי. למול יבוא של מוצרים זולים מרחבי העולם הולכת וגוברת המודעות לחשיבות השימוש בפוטנציאל הייצור המקומי כמו גם לנתינת עבודה ומקורות פרנסה לאוכלוסיה המקומית. דגש הולך וגובר ניתן לשיתוף אוכלוסיות מוחלשות ופגועות כחלק מתפיסת עולם חברתית שמטיפה לדאגה לקיום הוגן לכל שכבות האוכלוסייה.
ארז מולאי עושה שימוש מחודש במגאזינים ישנים ומעצב אובייקטים שכוחם נובע מהחשיבה החברתית- קהילתית העומדת מאחוריהם. מוצריו קלים לייצור ומותאמים ליכולות העבודה של אוכלוסיות בעלות קשיים פיזיים ונפשיים בעמותות שונות. ביצוע ומכירת עיצוביו מאפשרים שיקום ופרנסה למי שלא יכולים להשתלב בשוק העבודה באופן רגיל.
חינוך דרך צעצועים וחשיפה לטכנולוגיות ירוקות תורם להטמעת ערכי האחריות הסביבתית והחברתית כבר בגיל צעיר. למול תעשיית הפלסטיק המזהמת ניתן לראות חזרה לעיצוב צעצועים בחומרים טבעיים: נעה הימלפרב יוצרת אלטרנטיבה למשחקים הקיימים ב"Muzoo" – דמויות משחק מבוץ – ומחזירה את חווית המשחק בחומר טבעי, מקומי וזמין; גל דוננפלד מציגה "טרקטור אותיות" – משחק ללימוד אותיות וקריאה שכל חלקיו עשויים מבול עץ אחד ומשאירה אזורים לא מעובדים על מנת לייצר הקשר בין הצעצוע לבין חומר הגלם ממנו הוא נוצר; יפית לוי מציעה משחק לפיתוח מוטוריקה עדינה מעץ טבעי לחברת "צעצועץ" – מפעל המעסיק מבוגרים בעלי צרכים מיוחדים; המגע עם העץ הטבעי, שימוש במחברים חשופים וצבעים אקולוגיים מוביל את עיצוב הצעצועים של גיל נחמני עבור חברת "עצעצוע". הצעה לתחליף לשימוש הנפוץ בבטריות במשחקי הילדים ניתן לראות בפרויקטים של סטודנטים מהחוג לעיצוב בסמינר הקיבוצים שמציגים שימוש בתאים סולארים בצעצועים ואובייקטים חינוכיים דוגמת מכוניות סולאריות ובובות שעוצבו בקורס בהנחיית יאיר אנגל.
לצד האובייקטים ובאדיבות אגודת המעצבים הגרפיים בישראל מוצגות בתערוכה גם כרזות נבחרות מתוך תחרות כרזות בנושא איכות הסביבה שקיימה האגודה בשנת 2010 כחלק ממהלך ליצור מודעות בנושא המהווה תשתית לקיומנו ולהבטחת עתידנו.
"קיימות או נמות" – 13-14.12.2011 בית יד לבנים, אשדוד ; אוצרות: יעל ויזל, מירב רהט
משתתפים על פי סדר א-ב: יואב אבינועם, אורי ארואסטי, שיר אתר, נועה בן טוב, אורי בן צבי, חן ברגר, טל ברקו, רוני גולדשטיין, לנה גלוזברג, סטודיו גרובי, גל דוננפלד, נעה הימלפרב, יפית לוי, גורית מגן, ארז מולאי, יעל מרום, גיל נחמני, דורית מלין, עדיאל נזרי, עדי ספקטור, יובל עציוני, תם פורטוגאלי, עמית פרבר, מירב רהט, גבי שטרן, טליה שירן יפעת שמלץ.
