ביום האהבה נערך במוזיאון העיצוב חולון אירוע האופנה ״שיעורים באהבה״ – אירוע הסיום של הקורס "From A to Z". הקורס, פרי שיתוף פעולה בין המוזיאון והמחלקה לעיצוב אופנה בשנקר, התקיים במהלך סמסטר א' במקביל לתערוכה "אלבר אלבז: מפעל החלומות", שמוצגת במוזיאון בימים אלה.
"הרגשתי שיש כאן הזדמנות ללמוד מאלבר בדרך עוצמתית וחווייתית", מספרת יערה קידר, אוצרת התערוכה. "פניתי אל אילן בז׳ה, ראש המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר, מאחר שאלבר אלבז בוגר כל כך משמעותי של המחלקה. לשמחתי הוא מיד הרים את הכפפה ואל הנחיית הקורס נבחרו מוני מדניק ועידית ברק. הם קראו לקורס From A to Z והוא כולו בהשראת אלבר: האופן שבו שאל שאלות, חקר את העולם שסביבו, והתבונן על ההיסטוריה של האופנה ועל העתיד שלה. הוא נפגש בארבע השנים האחרונות לחייו עם סטודנטים והיה לו חשוב מאוד להעביר הלאה את הניסיון שצבר, לחלוק בנדיבות מה שלמד, ולאפשר לסטודנטים לחלום, לטעות, וגם לדעת לתקן ולהתרומם מרגעים לא קלים בחיים".
במרכז הקורס עמד תהליך היצירה בו נקט אלבר אלבז, שבראשית דרכו עסק במסורות הקראפט ובהיסטוריה של הלבוש. בשנים האחרונות לחייו בחן וחקר אלבז את עתיד האופנה ואת האופן שהיא מתכתבת עם חדשנות וטכנולוגיה. כמחווה לדרך העבודה שלו, הסטודנטים הונחו לבחור יצירת אמנות שממנה חילצו תמות, גישות וסגנונות שתורגמו למערכות הלבוש שעיצבו. התוצרים הסופיים אינם בהכרח לבישים ו״מסחריים״ אך מגיבים לנושאים אקטואליים ומאתגרים נורמות מוכרות.
אירוע "שיעורים באהבה" שחתם חודשים של מחקר ועבודה, כלל תצוגת אופנה שבה הציגו הסטודנטים את מערכות הלבוש שעיצבו, את התהליך שעברו, ואת התובנות שלמדו מאלבר אלבז. בסיום הערב נבחרו שלוש עבודות בולטות, והוענקו מלגות לימודים לסטודנטים שיצרו אותן, באדיבות משפחתו של אלבר אלבז. שלוש העבודות הזוכות עסקו בחקר מגדר וצורות ההתבטאות שלו בחיינו.
רון שחר – פורטרט נשי חדש
נקודת המוצא לפרויקט ״פורטרט נשי חדש״ הייתה הפורטרט של איזבלה דה מדיצ'י (Portrait of Isabella de’ Cosimo I de Medici), של הצייר האיטלקי אלסנדרו אלורי (Alessandro Allori), שמתוארך לאמצע המאה ה־16. במהלך המחקר על אודותיה גילתה שחר שדה מדיצ'י נחשבה לאישה דעתנית וניהלה אורח חיים עצמאי יחסית לנורמות הנהוגות באותה התקופה. חייה נקטעו באכזריות כשבעלה ואחיה רצחו אותה על רקע "כבוד המשפחה". "העציב אותי לגלות עד כמה סיפור מהמאה ה-16 רלבנטי גם בימינו, וכאישה רציתי להעלות את הנושא למודעות. אכפת לי ממה שקורה סביבי וחשוב לי לשנות," הסבירה שחר.
בעבודה עקבה שחר אחרי קווי המתאר של שמלות מן המאה ה־16, שהתאפיינו בגזרה נוקשה וצבעוניות כהה. בנוסף לכך שאבה השראה גם מההיסטוריה של הלבוש הצבאי, שבאה לידי ביטוי בתוספת של אלמנטים שמאזכרים שריונות ומדים מודרניים. האלמנטים הללו מעניקים לשמלה פונקציונליות, המאפשרת עצמאות והגנה עצמית. במהלך העבודה בחנה שחר את האפשרות להטמיע בשמלה מעין תא אחסון יעודי שיתאים ללחצן מצוקת או לכלי נשק כמו סכין או אקדח.
מה הוביל להחלטה להטמיע כפתור מצוקה?
"התרשמתי מהרצון של אלבר להפוך את המותג האישי שלו AZ Factory למעין ״סטארט־אפ״ אופנה, כלומר מותג אופנה שמכוון לחדשנות וטכנולוגיה. בהשראת התפיסה הזו, הצעתי כבר בתחילת התהליך לשלב את הלחצן. כחלק מהמחקר על הפרויקט מצאתי בפורום מיכל סלה ז״ל את המיזם Safe Button, וחברתי ליוזמות שלו מירב בן יאיר ונועה ליפשיץ. הרגשתי שבאמצעות הלחצן ניתן ליצור מעין קהילה של נשים ואפשרות לתקשורת. הרעיון להטמיע כלי הנשק בלבוש עלה בשיח מול מנחי הקורס, מוני מדניק ועידית ברק, מתוך מחשבה משותפת שהבגד צריך להעביר תחושה של 'אל תתעסקו איתי'".
איך היה הערב עבורך? איזה פידבקים קיבלת על מערכת הלבוש שעיצבת?
"קיבלתי פידבקים רבים מנשים שהעבודה נגעה בהן, שחשו הזדהות והתחברו לסיפור. נשים שמדדו את הדגם אמרו שהוא גרם להן להרגיש עוצמתיות כשלבשו אותו, וזה שימח אותי מאוד".
נטע בונפיל – החלוק של אמא
ההשראה למערכת הלבוש של בונפיל היא היצירה ״אישה מביטה ימינה״ של האמן היפני קאיגטסודו אנדו (Women Facing Right – Kaigetsudô Ando), שמתארת קורטיזנה, נערת שעשועים יפנית. במהלך המחקר שביצעה על אודות מעמדן של נשים ביפן כיום, גילתה בונפיל שהן נאלצות לבחור בין אימהות לקריירה. "המחשבה שהאישה המודרנית צריכה עדיין להיאבק בבחירה הזאת העסיקה אותי מאוד וגרמה לי לחשוב על אימא שלי, שכמפרנסת יחידה ובעלת עסק, נאבקה לשלב בין שני התחומים. הרגשתי שהמאבק הזה מתחבר גם לצורך להספיק הכול, שרווח בעולם המודרני. רציתי ליצור בגד שעונה על כמה צרכים, מתוך המחשבה שאישה יכולה לצאת מהבית לעבודה ואחר כך ללכת לאימון או לבילוי עם חברות, ולא משנה לאן היא תלך, מה שהיא לובשת יתאים לה".
כדי ליצור שיח סביב אימהות והצורך של נשים לשלב בין התפקידים השונים, שילבה בונפיל בין מוטיבים מעולם האימהות כמו מנשא לתינוק שמתחבר לגב של האם, לאלמנטים המזוהים עם עולם העסקים, כמו חליפות עבודה גבריות – כשהקימונו היפני המסורתי הוא נקודת המוצא. מתוך הרפרנסים האלו והחומריות המאפיינת אותם יצרה בונפיל שתי מערכות לבוש העוסקות בטרנספורמציה ונועדו ללוות את האישה בתחנות השונות של היום שלה. עירוב השימושים לא מתבטא רק בהשראה לפרויקט כי אם גם בפרטי הלבוש עצמם. באחת ממערכות הלבוש מחובר חלוק לגב הבגד, שמאפשר למשתמשת ללבוש ולפשוט אותו כרצונה, וגם בדוגמאות שמופיעות על גבי הבד משולבים איורים של פרטי לבוש אחרים.
מה הוביל אותך לאייר פריטי לבוש על מערכות הלבוש שעיצבת?
"רציתי לומר שנשים יכולות לעשות הכול בעצמן, ובמקביל לשמור על הנשיות שלהן. עבור מערכת הביגוד אחת איירתי מכנסיים על חצאית. לקחתי השראה מחליפת שלושת החלקים הגברית, כדי ליצור מראה שאומר ״תראו מי לובש את המכנסיים בבית״. המתח בין נשיות לגבריות בא לידי ביטוי בשילוב שיצרתי בין החליפה הגברית לבדים עדינים כמו אורגנזה, משי ושיפון. גם מערכת לבוש השנייה מתקשרת את אותם רעיונות: הז׳קט של החליפה הגברית עוצב בצורת קימונו ומונח מעל סווטשירט שמשדר קלילות וביתיות".
איזה השראה לקחת מאלבר?
"במהלך העבודה ליווה אותי המשפט של אלבר ״אופנה צריכה להיות פשוטה, כי החיים מסובכים גם ככה״. רציתי לדבר על השאיפה לאיזון. היה חשוב לי ליצור בגד ששואף להקל על האישה ועל החיים המורכבים שלה, ובו זמנית שומר בעצמו על איזון בין יופי לנוחות".
איך היה הערב עבורך ואיזה פידבקים קיבלת?
"לאחר התצוגה פנו אלי הרבה אנשים ואמרו לי שהתרגשו מאוד לשמוע את הסיפור שלי. אני שמחה שהצלחתי לגעת באנשים באירוע של כמה שעות. היה לי חשוב להראות מי אני לאנשים מחוץ לשנקר, ושמחתי על ההזדמנות לעשות זאת".
דניאל קודריאבצב ושחר אליאס – Non Binary
קודריאבצב ואליאס יצרו שתי מערכות לבוש לא בינאריות, שמתאימות לגברים ולנשים כאחד ומשוללות סימני מגדר. ״רצינו לאתגר את החלוקה המגדרית בעולם האופנה. במהלך ההיסטוריה התקבעו נורמות לבוש מסוימות ובהשפעתן נוצרה החלוקה ברשתות בגדים למחלקת גברים ומחלקת נשים. המצב הזה מביא את הקהל להתאים את עצמו לתבנית מוכרת ויוצר פחד להיות שונה. בעולם אידאלי היינו רוצים להיכנס לחנות שהבגדים בה לא מתוייגים לפי מגדר ושהבחירה מה ללבוש חופשית יותר״.
בשתי מערכות הלבוש משובצים שברי מראה במגוון קומפוזיציות. מה הוביל אתכם לשימוש בחומר?
״נקודת המוצא לפרויקט הייתה היצירה A Goldsmith in His Shop של פטרוס כריסטוס (Petrus Christus), שעוסקת ביחס לזוגיות חד־מינית בין גברים ברנסנס הצפוני. כדי להעשיר את העולם הוויזואלי הצלבנו את היצירה עם עבודותיו של הפסל גרהאם קולדוול (Graham Caldwell), שעוסק ברפלקטיביות ומאפשר לצופים בעבודות שלו להתבונן בהן מכמה נקודות מבט. כך הגענו לשימוש בשברי מראות. רצינו לומר שגם על מגדר אפשר להסתכל מכמה זוויות, ושהחלוקה הבינארית שייכת לעבר.״
מה לקחתם מתהליך העבודה של אלבר או מתפיסת העולם שלו?
"עקבנו אחרי העבודה של אלבר עוד לפני הקורס, ושאבנו ממנו השראה. העובדה שלמד בשנקר והגיע רחוק כל כך הראתה לנו שאפשר לחלום בגדול. בשנה א' שמענו שהוא משתתף בביקורות של הבוגרים וקיווינו שהוא ישתתף גם בשלנו. כשהוא נפטר, הרגשנו כאילו נשמטה לנו הקרקע מתחת לרגליים, וזה היה גם השיח בלימודים. מאוד רצינו להכיר את אלבר אלבז במהלך הקריירה שלנו אך לצערנו לא הספקנו, ולכן הקורס היה כמו מתנה עבורנו. הוא נתן לנו הזדמנות לחקור את צורת העבודה שלו וגם במידה מסוימת לסגור מעגל. אימצנו מתוך צורת העבודה של אלבר את הדגש על שילובים בין טכניקות, את תשומת הלב למבני גוף, וגם את האמירה שלו שבימינו מעצב אופנה לא עובד לבד".
איך היה הערב עבורכם ואיזה פידבקים קיבלתם?
"האירוע עצמו חרג מכל מה שאנחנו מכירים כסטודנטים לעיצוב אופנה, והיה גדול יותר מכל מה שחלמנו להשיג במסגרת הלימודים. הפידבקים שקיבלנו אמרו שמערכות הלבוש עיצבנו לבישות ובו זמנית מייצרות אמירה ומעוררות מתח מגדרי. מבחינתנו, אם הצלחנו לגרום לאנשים לחשוב ולהרהר במסרים, השגנו את מטרתנו".
