בית האופנה יוז'י ימאמוטו הוא "המבוגר האחראי", החוגג השנה 40 שנות יצירה. לצדו, בית האופנה comme il faut הוא הצעיר החוגג רק 25 שנות נעורים.
ימאמוטו מציג לראשונה בשנת 1977 בטוקיו וארבע שנים לאחר מכן הוא מציג לראשונה בפריז, תוך קריאת תיגר על האופנה הצרפתית הקלאסית. הגזרות שלו מתרחקות מהגוף ובעיניים מערביות הוא מעצב אופנה יפנית. המערב לא ידע את הגזרות שלו לפני שהציג אותן לעולם ב-1981 ולכן התקשה להבין את המשחק הסבוך שהוא מנהל עם המסורת היפנית.
עשור לאחר מכן הוקם בישראל בית האופנה comme il faut. בית אופנה ישראלי שבתוך הלך הרוח הכללי של שנות ה-80' בחר להביט החוצה ולא להיצמד בעיוורון למה שהקהל הישראלי הורגל בו. יש שמזהים בעיצוביה של קרול גודין ניחוח אירופאי, אך גם כאן, בדומה לזיהוי המערבי של יפן בעיצוביו של ימאמוטו, ישנה קריאה שניתן לכנותה גסה.
היחסים המורכבים שימאמוטו וגודין ל-comme il faut קיימו עם המקום שמתוכו באו הובילו לעיסוק מאסיבי בגוף הנשי. ימאמוטו שנחשף בילדותו לאופן לבושן הצמוד והחונק של נשים שעבדו בזנות בקרבת ביתו, עיצב בגדים שהגדילו את החלל שהאשה תופסת במרחב. גודין אף היא לא קיבלה על עצמה את הסממנים הנשיים המוכרים ועשתה שימוש רב במחויט הגברי.
ב-25 שנותיה נשאה comme il faut לצד עיצוביה אג'נדה פוליטית בעלת גוון פמיניסטי מובהק, ובתוכה הפן האתי ליווה כל אחד מרגעי הייצור והעיצוב של האופנה שלה. השמירה על הייצור המקומי היא ככל הנראה אחת היתדות המרכזיות בדרך הזו, ולצדה גם יצירת בגדים שנועדו לחיים ארוכים. ימאמוטו, מצדו, ציין בעבר כי הידיים האנושיות הן הדבר היקר ביותר, ואנחנו הולכים ומאבדים את האוצר הזה לטובת התעשייה הממוחשבת. מתוך רצון לשמור על יצרנים קטנים ומקומיים, בעיצוביו עושה יאממוטו שימוש רב בטקסטיל יפני.
בשיתוף הפעולה בין ימאמוטו לבין comme il faut ברור למדי שהמסורת, הגוף והאתיקה נוכחים בעבודותיהם של שני בתי האופנה הללו באופן שממשיך לחשוב אותם, לעבוד איתם. אלה הם 3 צירים שעליהם שני בתי האופנה לא מוותרים.
התערוכה יוז'י ימאמוטו במוזיאון העיצוב חולון הוצגה בתאריכים: 05.07.2012 – 20.10.2012
