חצר הגרוטאות כמשל
לרגל התערוכה "משחקים במוזיאון העיצוב" והעיסוק בעיצוב גני משחקים לילדים הצפינו אמנון זילבר ומיכל קורמן לקיבוץ שדה אליהו כדי לראיין את מלכה האס וצילה גביש מהחלוצות והמובילות של תחום החינוך לגיל הרך.
מלכה האס החלה לחנך את הילדים הראשונים של קיבוצה שדה אליהו בשנות ה-40 של המאה הקודמת. שאיפתה להבנת היצירתיות הילדית הביאה אותה לחקר אמנות הילד ולפיתוח חצר הגרוטאות. היא לימדה במכללה האקדמית אורנים ופיתחה קורס ייחודי לחינוך על ידי פעילות בחומרי אמנות.
צילה גביש החלה את דרכה כגננת ובמהרה נוצר שיתוף פעולה עם מלכה האס שאת עבודתה היא ממשיכה במכללת אורנים.
שיתוף הפעולה בין השתיים יצר גישה ייחודית לחינוך בילדות המוקדמת. יחד הן כתבו את הספר "אמא תראי זה אמיתי – חצר הגרוטאות כמודל לחינוך בילדות המוקדמת".
אמנון: כמי שעוסקות כל חייהן בחינוך בגיל הרך. נשמח לשמוע מכן בכמה מילים על יצירה בילדות המוקדמת.
מלכה: החלטנו לא להשתמש יותר במילה "יצירה" מכיוון ששחקו אותה עד דק והיא הפכה להיות כינוי לכל מה שהילד עושה – אפילו אם זה רק להדביק מדבקות.
מיכל: אז אילו חלופות יש?
מלכה וצילה: "עשייה ילדית".
א: מלכה, אני רוצה לשאול אותך על ילדותך. בספר שכתבת יחד עם צילה "אמא תראי זה אמיתי" את מציינת בהקדמה, ואני מצטט: "כל ימי עמדה לנגד עיני הילדות המסקרנת והמאתגרת שאימי הצליחה ליצור לי ולאחי בברלין הוויימארית עתירת התרבות." האם תוכלי לספר לנו קצת על ילדותך בברלין ומה היה שם שאמך נתנה לך שהיה כל כך משמעותי עבורך, עבור חייך ובכלל?
מ: נולדתי בברלין ב-1920. הייתי בת ארבע כשאמא שלי לקחה אותי לגלריה הלאומית הגרמנית, שם הייתה תערוכה של ואן גוך, ואני זוכרת, או שזו מיתולוגיה משפחתית, שהיו שם גברות במעילי פרווה כמו שהיה גם לאמא שלי ויהודי קטן הרצה בפניהן. כל המומחים לאמנות היו יהודים. בכל אופן, סיפרו שאני באתי הביתה וציירתי ברושים.
א: כל כך הושפעת … ואמך, מה היה מקומה?
מ: היא אפשרה את החוויה. בכל סוף שבוע כל המשפחה הלכה לטיול רגלי בטבע. לעיתים קרובות אמא נסעה אתי ועם אחי בחשמלית אל מחוץ לעיר ושם בחורשה שאדמתה חול יכולנו לשחק באינדיאנים. בקיץ נסענו מהעיר החמה לאלפים. קרוב למלון היה יער עבות ובין השורשים של אחד העצים הגדולים בנינו בית קטן, הכול מחומרי טבע. אני זוכרת בדיוק איך שמכל מיני קליפות עץ ואגוזים וכל מיני חומרים מהטבע בנינו חדרים ורהיטים.
א: וזה היה בהנחיה של אמך? או שזה היה מעשה ספונטני שלך?
מ: לא, העניין הוא שהיא לא אמרה לנו מה לעשות, היא רק יצרה לנו את התנאים בכדי שאנחנו נעשה. היא אפשרה לנו.
א: אני נזכר בילדות שלנו בשדה אליהו, ואת כמובן היית שותפה להנחיית הגננות שלנו בקיבוץ. אני זוכר שיצאנו החוצה לטיולים רגליים די ארוכים של כמה שעות בגבעות הקרובות לקיבוץ. היינו אוספים כל מיני דברים מהטבע, מביאים לגן ועושים כל מיני עבודות מאותם חומרים. עכשיו אני מבין את המקור לזה.
צ: מלכה, היה עוד משהו שסיפרת על אבא שלך, שבסוף הבנת שמאוד השפיע עליך. כעורך דין ואיש מאוד מקושר, ההליכה אתו לטיול תמיד הייתה מלווה במפגשים עם בני אדם- הוא היה נעצר ומשוחח עם אנשים.
מ: עכשיו, ממרומי גילי, אני מבינה כמה אבא שלי היה חשוב בשבילי ולא רק בעניין היחס ליהדות. אני נזכרת בכך שאבא שלי ואני הלכנו לטייל ביער ופגשנו בן אדם שעבד ביער, ואבא שלי התחיל לדבר איתו. הוא דיבר עם האנשים בדרך.
צ: כפי שאת רוצה שהגננות יעשו.
מ: כן. בדיוק.
א: מלכה, אני רוצה לחזור לימייך הראשונים בקיבוץ, בעצם חשבת באופן ספונטני על הקמת חצר גרוטאות בגן הילדים. אולי תספרי לנו איך התחיל הרעיון?
מ: אני תמיד אמרתי שאני רוצה שלילדים שאני אגדל כאן, במדבר, תהיה ילדות מסקרנת, כמו שהיתה לי בברלין. אתה שואל איך הגעתי בתור גננת מתחילה לרעיון?
א: אני פשוט קראתי בספר שלך שאת אומרת, שהתחלת את זה כדי "שהילדים יהיו שותפים במשחקם הספונטני לעבודת המבוגרים". היה חשוב לך הקשר בין העולם של הילדים לעולם של המבוגרים העוסקים בבניית הקיבוץ?
מ: נכון ושהילדים לא יחיו בתוך בועה של בית ילדים. אבל אני לא חושבת שזה נבע מהקשר קיבוצי בלבד. כמו שמדי פעם אומרים לנו על הגישה שלנו לחינוך בילדות מוקדמת "אה, זה קיבוץ!" ואני אומרת לא! זה לא שייך רק לקיבוץ! אלה ערכים ועקרונות שניתנים למימוש בכל מערכת החינוך של הילדות המוקדמת, גם מחוץ לקיבוץ.
בזמן שלמדתי במחזור השני של סמינר הקיבוצים אמרו שבגן ילדים יש להקים גינה עם פינת חי ונדנדה ובנוסף גם פינת גרוטאות. אני לקחתי את זה ולאט לאט, לאורך שנים פיתחתי את חצר הגרוטאות והפכתי אותה ליסוד מרכזי ומשמעותי בחינוך של ילדות מוקדמת.
א: כשאני נזכר בחצר הגרוטאות של "גן רימון", היו שם חביות גדולות והיה ארגז גדול ממתכת של מטר על שניים והיו חפצים כבדים וחדים, חלקם חלודים ועם זאת אני לא זוכר שהיו תאונות בגן. אני זוכר שכילדים הסתדרנו עם זה. חיינו בסוג של הרמוניה עם הסביבה הזאת ולמדנו לפעול בה. איך את הרגשת עם נושא הבטיחות בחצר גרוטאות שיש בה דברים שהם לא בדיוק מתאימים לילדים, הם חפצים מתוך עולם המבוגרים?
מ: זה האמון שלנו במסוגלות הילדית. אם אנחנו רוצים לאפשר לילדים חופש לעשות כרצונם בעולם שלהם, מבלי שנאלץ להתערב בכל רגע במעשיהם, עלינו ללמד אותם את כללי הבטיחות כך שיוכלו לזכור אותם ולהתנהג לפיהם. רק כך יהיו הילדים באמת חופשיים ועצמאיים בחצר הגרוטאות.
צ: אנחנו מנסחים לילדים את הרגלי הבטיחות בחצר בסיסמאות חיוביות כמו: "בודקים שהמבנה יציב"; "לגלילים שמתגלגלים שמים מעצור"; "חבל קושרים רק סביב המותניים"; "זורקים רק למקום ריק"; "עולים למעלה בידיים ריקות". סיסמאות כאלה מהוות הנחיות לפעולה המכוונות את הילדים מה יש לעשות. הנחיות אלה הן גם בנות העברה ויישום במצבים שונים.
א: בזמננו היה ארגז מתכת גדול ואני זוכר שאי אפשר היה להרים אותו לבד, תמיד היה צורך בשיתוף פעולה בין מספר ילדים.
מ: זו אחת המטרות של חצר הגרוטאות.
א: ואין דבר כזה במקום אחר, רק במקום שיש בו משהו כבד וגדול, שילד רוצה לעשות בו שימוש ואז הוא חייב את עזרת חבריו, וכקבוצה הם חייבים לתפקד כיחידה אחת, מתואמת להבין איך עושים זאת. אלו היו משימות מורכבות: להרים ארגז על שש חביות בעמידה, לילדים זה גבוה! אני זוכר שכשהיינו מצליחים זה היה נותן לנו סיפוק אדיר כקבוצה. בשבילנו זה תמיד היה אתגר והישג, ועובדה- עד היום אני זוכר את החוויה כמעצימה ומלמדת. אני רוצה לשאול אותך, מלכה- כשאספתם את כל החפצים לחצר חשבת על החוויה הזאת או שזה קרה תוך כדי?
מ: זה לא שקודם מוצאים את התיאוריה ואחר כך מיישמים. התאוריה מתפתחת עד היום מתוך ההתנסות והפעילות של הילדים בחצר הגרוטאות.
א: מה שאתן אומרות בעצם זה לחיות עם ילדים את הערכים דרך מציאות שהם מתנסים בה בעצמם ולא כנושא מלאכותי אלא כמשהו שנבנה בתוך מציאות. כלומר, אתן נגד השיטה של לקחת נושא, למשל: "חברות" ולהכריז: היום ילדים, נדבר על נושא החברות בגן.
צ: אנחנו מאמינות שכדי שתתקיים למידה משמעותית בילדות המוקדמת עלינו לדאוג לילדים למירב הקלט החושי ולחיבור רגשי.
א: מלכה וצילה, אני רוצה לשאול שאלה לגבי המציאות היום. פיאז'ה כתב שילדים לומדים על ידי התנסות עצמית במציאות. ואני מעוניין לשאול על העידן שבו אנחנו חיים, עידן שיש בו מסכי מחשב ומשחקי מחשב, והמציאות היא מאוד טכנולוגית וויזואלית. האם כשילדים משחקים במשחקי מחשב, האם התנסות כזו לא מספיקה כדי שהילד יסגל לעצמו יכולות טובות לתפקוד מעולה במציאות העכשווית? מה החשיבות שיש למגע החושי? מה החשיבות שיש לציור? לבנייה בגרוטאות? לעשייה במו ידיך?
מ: אני חושבת שזה דווקא נעשה משהו מאוד יקר מציאות. אני חושבת שהמוח האנושי ישתנה כמו שהמוח האנושי השתנה עם המצאת הדפוס, כך המוח ישתנה בעתיד בגלל הטכנולוגיה. השקענו עכשיו בספר על הציור, מפני שאנחנו חושבות שדווקא בזמן הטכנולוגיה הדיגיטלית למגע החושי יש מקום מאוד משמעותי.
א: אני חושב שזה נוגע לדבר נוסף, וזה קשור לדברים שאתן הזכרתן בתחילת השיחה שלנו, העובדה שבעידן הדיגיטלי ילדים מפעילים מכשירים מאוד מורכבים, אבל אין להם את היכולת לשנות מציאות במו ידיהם. כלומר: הם משחקים, אבל הם לא יוצרים פסל בחימר יש מאין ובונים משהו מאפס בכוחות עצמם.
מ: ואז זה נעשה משהו precious!( יקר מציאות עבור הילדים)
א: נכון, ואני חושב שבנוסף העשייה נותנת לילדים אמונה בכוחות שלהם עצמם, שהם מסוגלים. היא מעניקה להם בטחון עצמי ואמונה ביכולתם, שבלעדיה הם לא יצליחו לתפקד בעולם כאישיות עצמאית ויוצרת.
מ: לכן אנחנו חושבות שהעבודה של הילדים מפתחת את האישיות שלהם.
א: מלכה, אני רוצה לשאול אותך שאלה אישית: כשאת מסתכלת על העולם סביבך, עם המחשבים, הטכנולוגיה והתקשורת המשוכללת, כשאת מסתכלת על כל זה ועל הילדים בתוך עולם כזה, האם את אופטימית לגבי העתיד?
מ: קשה לשאול אותי שאלה כזאת היום מפני שאני כבר לא רואה את הילדים. אני יושבת כאן בתוך החדר ושומעת רק את מי ומה שבא אלי… אני משקיעה את הכוח המעט שיש לי בילדות המוקדמת מפני שאני אופטימית, מפני שאני רוצה לתרום מה שאני יכולה כדי להגן על העשייה הילדית.
א: אני שמח שאמרת זאת. רק היום אני מבין, במקום הנוכחי שלי בחיי, מה באמת החשיבות הגדולה של מה שנתת לנו. הדברים שהקפדת עליהם כל כך. מבחינתי הספר שלכן "אימא תראי זה אמיתי" הוא אבן דרך להבנה של עבודה עם ילדים. אתן כותבות על דברים שאנשים רבים, וגם אני, מרגישים באופן טבעי אבל אתן ניסחתן ונימקתן אותם בבהירות.
מ: אנחנו מקוות שבזמן הקרוב יצא לאור הספר שלנו: "אמא, תראי איך אני מציירת! התבוננות קשובה בראשית הציור הילדי".
א: אני חושב שהזמן בגן מבחינת הפיתוח שלך כאדם הוא חשוב ביותר. אסור לזלזל בזמן הזה, הוא קריטי.
צ: מה שמלכה פיתחה זו גישה הוליסטית לחינוך בילדות המוקדמת הרואה את הילד כישות הוליסטית. לכן קראנו לגישה שלנו: החינוך בילדות המוקדמת כמכלול חיים. אותם העקרונות מנחים אותנו – בעבודה בחצר הגרוטאות, בטיול, ואף בארוחה, בפעילות בחומרי אמנות וגם בסיפורי תורה, בחגים וביום הולדת.
מ.ק: זה משהו, אגב, שהיה ניסיון ליישם אותו בגילאים גדולים יותר? אפילו אולי להכניס אותו לבית ספר איכשהו?
מ: נשארנו ממוקדות בילדות המוקדמת.
א: מלכה, שאלה אישית לסיום ברשותך. את מציינת את חשיבות הקשר שיש לך לארץ הזו. האם היית יכולה לדמיין את עצמך חיה את חייך במקום אחר? עוסקת במשהו שונה לחלוטין ?
מ: לא מזמן שאל אותי פתאום בעלה של נכדתי: "מה ההישג שלך בחיים?" עניתי לו: "שלא הייתי משנה את חיי. הצלחתי לעשות מהם שְלֶמוּת".
תמלול: מיכל בן צבי-שפיגל
כתבה על מלכה הס וגני הילדים של יגאל מוסקו פורסמה בחדשות ערוץ 2 ב-12/9/14
התערוכה משחקים במוזיאון העיצוב הוצגה במוזיאון העיצוב חולון בין התאריכים: 04.2014 -06.2014
