מוזיאונים מתפקדים כהיכלים וארמונות לזיכרון, באוספיהם נצבר ידע חומרי והתרחשויות תרבותיות, אבל מה בעצם מה מגדיר אוסף?
06.09.2018 – 01.10.2018
התערוכה הוצגה כחלק מאירועי שבוע העיצוב בגלרית בית חנקין
מוזיאון הוא מוסד בעל אוסף פריטים בעלי ערך תרבותי שמוצגים לקהל הרחב. נשאלת השאלה מה מגדיר אוסף ומי קובע את ערך המוצגים? מנהלי האוספים או אלה שיצרו את האובייקטים; המילים שנכתבו על אודות הפריטים ואולי בכלל זיכרון השימוש בהם.
בדומה לזיכרון האינדיווידואלי, הממלא בתוכן את חיי הפרט, כך אותו "זיכרון קולקטיבי", מושג שפיתח הסוציולוג הצרפתי מוריס האלבווק (Halbwachs), מארגן את הקולקטיב והופך להיסטוריה של קבוצה או חברה ומשפיע על עיצוב ההווה שלה. הזיכרון המשותף אינו העבר כפשוטו אלא מכלול דימויים ונרטיבים. טכנולוגיות, מדיה וחפצים שונים יכולים להיות נשאים של זיכרון וסוכנים של הבנייתו.
צילום: דור קדמי
מוזיאונים מתפקדים כהיכלים וארמונות לזיכרון, באוספיהם נצבר ידע חומרי והתרחשויות תרבותיות המשקפים את מה שהיה ואת מה שהינו. על כתפיהם מוטלת האחריות לשמר את הידע הזה לעתיד לא ידוע, ועליהם מוטלת מלאכת האוצרות והבנייה של אותו זיכרון. מה נידון להפוך למיתוס, ומה נחרץ גורלו להישכח?
רמקול לוצ'יאנו, פאולו קאפלו עבור ניובלאק, צילום: דור קדמי
לפי חוק המוזיאונים משנת 1983, מוזיאון הוא מוסד שלא למטרות רווח ושיש בו אוסף מוצגים בעלי ערך תרבותי. מעצם הגדרתו מוזיאון מושתת על אוספיו, משקף את מאגר הידע שברשותו כמו גם את החברה בה הוא נמצא. אוספי מוזיאונים הינם מאגר נתונים עצום, מארג של סוכני זיכרון בהם פריט אחד מעיד על תופעה, וחיבורים שונים בין פריטים יכולים לספר ולבנות זיכרון קולקטיבי והווה שונה. כיסא אחד מעיד על עצמו, על הסיטואציה בה נבנה ועל דרכי החשיבה של יוצרו, אבל יחד עם בני דורו, בחתכים שונים, נושאיים, תקופתיים וחומריים, יכול להעיד על חברה שלמה.
הוספה מחושבת, מהורהרת וזהירה של פריטים חדשים לאוסף המוזיאון מאפשרת לבחון את הפרמטרים לפיהם נאספים הפריטים ולנסות להעריך את ערכם של האובייקטים כסוכני זיכרון. התערוכה זיכרון קולקטיבי: חדש מאוסף המוזיאון מספקת הצצה לתהליכי הבנייה של אוסף וחושפת שאלות העולות בתהליך האיסוף. הפריטים החדשים, שהוצגו בתערוכה, רמזו על הצירים השונים והאידאלים סביבם מתקיים האיסוף, החל מעיצוב תעשייתי המוני, הנוגע ומשנה את חייהם של אוכלוסיות נרחבות, דרך תהליכי עיצוב המונעים מערכי קיימות ואחריות חברתית ומוסרית, וכלה באובייקטים וחפצים שהם חלק מתהליך מחקרי, שגילמו בעצמם עתיד שטרם התממש אך ניתן לחוש בו ואף לבחון אותו.
אך כמו שהעידו על הצירים השונים, ועל מקבצי חפצים ומשפחות המתבססות במחשכי האוסף, כך העידו המוצגים גם על היוצא מן הכלל, על התלבטויות השימור, על האתיקה, על החשיבות והאסתטיקה של חפצים שלא תמיד נופלים בדיוק להגדרות פשוטות, ועל שאלת ה׳ערך׳ – האם מקומו של פריט זה יחד עם חבריו בהיכל הזיכרון?
