בעידן שבו יותר ויותר דימויים הופכים לדיגיטליים, בו אנו מתקשרים ללא הרף עם האובייקטים סביבנו ומצפים מהם שיתקשרו איתנו, עידן בו כל פעולה שלנו כמעט נמדדת, מתועדת ונרשמת – התערוכה "דיקוד" איפשרה לנו להתבונן בעין חדשה על העולם סביבנו. פרחים צומחים באופן דיגיטלי, ומראה בה פתיתי שלג נופלים ויוצרים דיוקן של הצופה, הן בין העבודות הדיגיטליות המוצגות בתערוכה "דיקוד – חוויות עיצוב דיגיטלי".
צילום: שי בן אפרים
התערוכה, אותה אצרו לואיז שאנון, סמנכ"ל תוכניות עכשוויות במוזיאון ויקטוריה ואלברט (V&A), לונדון, ושיין וולטר, מנכ"ל onedotzero, ארגון לאמנות דיגיטלית, הציגה את ההתפתחויות האחרונות בעיצוב דיגיטלי ואינטראקטיבי, מגרפיקה מבוססת-מסך קטן ועד למיצבים גדולי ממדים. בתערוכה הוצגו עבודות של מעצבים בינלאומיים מבוססים, בהם דניאל בראון ודניאל רוזין, כמו גם עבודות של מעצבים מרתקים צעירים יותר, דוגמת טרויקה וסימון הדג'ינס. התערוכה שהוצגה במוזיאון הורחבה וכללה גם עבודות של מעצבים ואמנים ישראלים.
"דיקוד" בחנה שלושה נושאים. הנושא הראשון, "קוד", בחן עבודות שעושות שימוש בקוד מחשב על מנת ליצור עיצובים חדשים באופן בו פסל עובד בחומר או עץ. הנושא השני, "אינטראקטיביות", בחן עיצובים שהושפעו באופן ישיר על ידי הצופה. הנושא השלישי, "רשת תקשורת", התמקד בעבודות שעסקו ועשו שימוש בעקבות הדיגיטליים שנותרים מתקשורת יומיומית, בלוגים בקהילות מדיה חברתיות, ותקשורת ניידת או מערכות איכון עולמיות (GPS) המופעלות על יד לוויינים.