אוסף העיצוב של פרנזינה הציע פרשנות של עיצוב וייצור איטלקי בחמישים השנים האחרונות
02.2011 – 04.2011
אוסף העיצוב של פרנזינה כולל מוצגים שהם בין הידועים והמקוריים ביותר בהיסטוריה של העיצוב האיטלקי. מופיעים בו פריטים שנוצרו על ידי מעצבים בעלי שם וביניהם: גאיטנו פשה, אנריקו באלרי ודניס סנטקיארה, הארי ברטויה, סטפאנו ג'ובנוני ועוד.
זהו אוסף לא קבוע, מטבעו, שתכניו ישתנו במשך הזמן, ושסביבו תכנן משרד החוץ לחנוך יוזמות אחרות שישלימו את התערוכה, וזאת על מנת למצות את מלוא הפוטנציאל של הפרויקט. התחומים שעליהם מתפרש האוסף הם מגוונים – החל בעיצוב חללי מחייה ועיצוב סביבתי, דרך עיצוב מכוניות ועיצוב למשרדים ושירותים ציבוריים, עיצוב פנים ועיצוב אופנה, וכלה בעיצוב תאורה, עיצוב גרפי ועיצוב אינטרנט – לכולם השפעה רבה על חיי היומיום שלנו כיוון שהם מאתרים פתרונות חדשניים לבעיות יומיומיות.
גטאנו פשה, ברודווי 543, עבור ברניני
נקודת המוצא של האוסף – התפיסה של "צבע/חום" – היא מעין משחק מילים העושה שימוש במעבר פונטי (באיטלקית), מאם קריאה אחת לשנייה, ממונח אחד למונח שונה אחר: צבע כחוויה ייחודית לבני האדם, שרואים צבעים בדרך שונה מכל יונק אחר; שהראייה שלהם, כמו זו של דגים, זוחלים, ציפורים וחרקים מסוימים (דבורים ושפיריות), עושה שימוש בקלידוסקופ של וריאציות כרומטיות. ניוטון גילה איכות מקורית באור; תומאס יאנג הבחין בין היחידות הראשוניות, "שלושת הצבעים הפיזיולוגיים" (אדום, כחול וצהוב); גתה ארג את עולם הדמיון שלו סביב צבע; והפילוסופיה, החל מאריסטו וכלה בדקארט, קושרת בין צבע למונחים כה בסיסיים כתפיסה, תחושה, איכות, מקור, פירוש ואמת – כך שהיא תוחמת אזור המשמש כמסך אופטי שעליו אנו משליכים את מה שאנו מכנים בשם מציאות.
הארי ברטויה, ברטויה, עבור חברת קנול
"חום וצבע" הן, אם כן, שתי איכויות הארוגות זו בתוך זו בתוך העיצוב האיטלקי; שני שמות עצם שמזכירים, ברמה הבסיסית, את הגיוון שבנוף (זה המקומי, כן, אך חשוב מכך – זה החיצוני), – חום (והיעדרו), הוא איכות מהותית לאופי הים תיכוני הנלהב. את המורכבות שיוצאת מכך ניתן לבחון באמצעות כל המשמעויות האפשריות ששני המונחים מייצרים; והגוונים והצבעים הללו, הברק והחיות, מתפרשים לאורך ספקטרום של אבחנות ופרשנויות אפשריות.
