הגברת עם החרציות

לאה גוטליב, מייסדת חברת "גוטקס", מעמודי התווך של האופנה הישראלית, הפכה לחלוצת אופנה ישראלית בעולם כולו, ומי שהביאה לשינוי פניו של ענף בגדי הים המסורתי. לאה גוטליב עסקה בכל התפקידים גם יחד – חזון, השראה, עיצוב, קניינות, חדשנות חומרית וחדשנות ייצור, פתיחת שווקים חדשים ואיתור שותפים – מפעל ציוני שלם בדמות קטנה ונמרצת.

במשך  שנות עבודתה פיתחה גוטליב כתב יד ייחודי ואישי, המבוסס על מקורות השראה מתחומים שונים: מקורות אתניים, יצירות אמנות, מקומות בהם ביקרה, אופרה ומחזות, נופים ועוד. לכל קולקציה שעיצבה קדם מחקר רחב של חומרים, הדפסים, טכניקות-תפירה ופיתוחי גזרות, שכתוצאה מהם נוצרו שיתופי פעולה עם מיטב היצרנים בעולם והוכנסו לשימוש הטכנולוגיות המתקדמות ביותר מסוגן.

התערוכה העמידה את יצירתה ומקורות השראתה של לאה גוטליב במרכז, והנכיחה את תרומתה הייחודית לענף בגדי הים והחוף בישראל ובעולם. היא התמקדה בדגמים שנוצרו ב"גוטקס" בשנות ה-80 וה-90 אותם הגדירה לא פעם גברת גוטליב  כ-'אמנות מעוצבת' (Crafted Art), ומתארת את הדרך שבה עיצבה לאה גוטליב את הקולקציות השונות. זו הצצה נדירה אל אופן החשיבה ותהליכי העבודה של לאה גוטליב והבנה בסיסית של תהליכי היצירה, גם למי שאיננו בקיא באופנה ובעיצוב. 

הקולקציות המוצגות בתערוכה:

צ'ארדש (1991), עדיי הנילוס (1995) נפרטיטי (1999), קזבלנקה (1995), טופקפי (1989), קולקציות קלוד מונה: ג'יוורני (1993) חבצלות מים (1997), מארק שאגאל (1997), אופ-ארט (1991), קולקציות אנרי מאטיס: מכה (1991) קזבלנקה (1995), פול גוגן: ג'מייקה (1994), סוניה דלוניי: ריאליזם וירטואלי (1998), גוסטב קלימט: בל אפוק (1998), ואן גוך (1989), אנרי דה־טולוז לוטרק: ריקוד קאן קאן (1992), ירושלים של זהב (1992)

בחלק העכשווי והעתידי במחווה ללאה גוטליב מוצג דגם ייחודי שנוצר לכבוד התערוכה ומבטא חזון מתמשך, לצד מחקר טקסטואלי בקרב נשים שונות שמספקות היבטים שונים על בגד הים כפריט אופנתי, חומרי, טכנולוגי, חדשני, היסטורי, תרבותי, מגדרי ועוד. 

תערוכת המחווה לגב' גוטליב ז"ל, נערכת בשיתוף חברת גוטקס סווימוור ברנדס בע"מ.