חוקר-מעצב-אוסף

כמעצב תעשייתי המורגל בייצור כמות גדולה של מודלים בדרך למוצר סופי, כל מחקר מותיר אחריו מאות של אבות טיפוס דומים, כי כולם נבעו מאותה ההגדרה, אך שונים, כי כל אחד הוא ייצוג אחר שלה. כל אוסף, הוא אינדקס להתייחסות, בתוכו נרקמים קשרים מסועפים בין הפריטים, שלעיתים תלויים זה בזה לשם הגדרתם וליצירת משמעות. זו פרקטיקה השמורה למשוגעים לדבר, אלו שתמיד מצוי באמתחתם קצה חוט ליום סגריר, כפי שמגדיר זאת קאופמן. מחקר ואיסוף לשם הפקת ידע, הוא לחם חוקם של מעצבים וחלק אינהרנטי מתהליכי עבודתם. עשייתו של קאופמן מייצגת, במידת מה, מגמה שהתעצמה בעשרים השנים האחרונות ביחס לשדה העיצוב – ההקבלה של מחקר מעשי למחקר תיאורטי, וההכרה בערכם של תהליכי עיצוב ניסיוניים בחומר ובצורה. 

בתערוכה הוצג אוסף של כ-90 קשתות לא שימושיות, שנוצרו החל ממארס 2020, אז שגרת החיים החלה להתערער. קאופמן נאלץ להחליף את הסטודיו במרחב הביתי, ואת חומרי הגלם מצא בסופרמרקט השכונתי. חבילת שיפודי במבוק שרכש הובילה אותו לעסוק בקשת – חפץ שכילד נהג ליצור יש מאין, לשם משחק. הקשת היא מבנה מחוכם הבנוי על מתח וגמישות וכולל זרוע מכופפת ומיתר. כלי ירייה בעל מסורת ועבר מפוארים. הפעם, להבדיל ממחקריו הקודמים, משחרר קאופמן את החפץ משימושו המקורי. הקהל הוזמן לשוטט בסבך הקשתות, לגלות, לזהות וגם ללכת לאיבוד בתוך תודעתו של המעצב החוקר, ובאוסף התובנות שיצר.